בסרטון: ראש הממשלה בנימין נתניהו מציג את התכנית הכלכלית
המדורה שהבעיר הציבור מתחת לישבני הפוליטיקאים אילצה אותם לעשות תנועת כיס חדה ולפתוח את הארנק. אולם, כידוע לכולם, אין ארוחות חינם, ומי שצפוי לשלם את המחיר, בשיטת הדלת המסתובבת, הם האזרחים. אך כיצד מגדילים את היקף הגבייה בטווח של השנים הקרובות בלי להעלות מיסים? גם מתחבאים מאחורי כסות של מאבק לגיטימי בתאונות דרכים, תוך ניסיון שכנוע כי הנוזל שמומטר עלינו הינו מים חיים של דמוקרטיה במיטבה.
במרוצת חמש השנים שחלפו, נרשמו לנהגים לא פחות מ- 5,283,659 דוחות תנועה שהונפקו באמצעים דיגיטליים. הסכום המצרפי נותר חסוי, אך ניתן להעריך כי מדובר במיליארדים רבים של שקלים. בין מחוללי הדוחות היעילים ביותר, ניתן לכלול גם את פרויקט א/3 - פריסת מאות מצלמות מהירות ורמזור אדום נייחות שהניבו לקופת המדינה למעלה מ-600 מיליון שקלים. אלא שלאור הבעיות הקשות שהתעוררו סביב חוקיות המערך, הוצפו בתי המשפט בבקשות להישפט, שסתמו את המערכת שגם קודם לכן תפקדה בתת תקצוב ותנאים הולמים.
בשנת 2016 התפרסם דו"ח נוקב מאוד של מבקר המדינה, בו נמתחה ביקורת קשה כנגד המשרד לביטחון פנים והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, על כך שלא הגיעו להסכמות בעניין תקינת ומספר שופטי התעבורה. על כן נפגעה ההיערכות להגדלה הצפויה של מספר הדוחות בעקבות פריסת מערך מצלמות התעבורה. כפועל יוצא, הוקמה עוד ועדה שמצאה פיתרון קסם לבעיה.
נכון להיום, עבירות רבות מוגדרות כברירת משפט, כלומר דוחות שניתן לשלם את הסכום שנקוב בהם ולייתר את הצורך להגיע לדיון בפני שופט. אלא שבטיוטת חוק ההסדרים הכניסו פרק בו מוצע להפוך את אותן עבירות לעבירות מנהליות, שלא יידונו בפני שופט תוך הימצאות פיזית של הצדדים על רצפת בית המשפט ושלא תוגדרנה עוד כעבירות פליליות. מדובר בהליך שפיטה דיגיטלי ולרשות הנהג תעמוד האפשרות להגיש ערעור לבית דין מנהלי לתעבורה. מציעי התיקון כתבו כי האכיפה המנהלית "עשויה לתת מענה טוב יותר שיאפשר הן הגברת האכיפה של עבירות התעבורה, והן מתן שירות טוב יותר לציבור".
בכל מדינה מתוקנת, היו פועלים באופן נמרץ לעבות את מצבת השופטים, להפחית את הלחץ הבלתי סביר שמוטל עליהם ושפוגע בזכויות הבסיסיות של הנאשם למשפט הוגן, אך בישראל מצאו דרך עוקפת דמוקרטיה שמשרתת את המטרה הנעלה מכולן - המרצת והעמקת תשלום דוחות תנועה.
הדבר האחרון שניתן להגיד הוא שהצעתם היא פרו שירותית וצרכנית. מדובר בהצעה רעה, שתייטיב רק עם קופת המדינה ותקטין באופן דרמטי את הנכונות של הציבור להילחם על זכויותיו. הכלי הבסיסי שעומד לרשות הנהג הוא זכותו לעמוד בפני שופט הגון שמתרשם באופן בלתי אמצעי מדברי הצדדים ומגבש עמדה לגבי אמינותם וקוהרנטיות עדותם. במקרים לא מעטים, מדובר על מילה כנגד מילה ואין טוב מעד שמובא להזמנת הנאשם, בשביל למצק את גרסתו. למעשה, ניתן להניח כי לרוב, נהג שבחר להגיע לבית המשפט, לבזבז את זמנו ולשלם שכ"ט עורך דין, יעשה זאת אם התגבשה תשתית ראייתית בסיסית שעשויה להוביל לזיכוי. אלא שלאחר כניסת החוק לתוקף, תישלל גישתו הבסיסית של הנאשם למערכת המשפט.
העניין הוא כי לעבירה מנהלית יש ניחוח של הליך משפטי פרווה, לא כתם פלילי, אלא כאילו המדינה מזיזה את האצבע לכיוון הנהג בתנועת 'נו נו נו' ומתריעה בפניו לבל יסטה מדרך הישר, אבל זו הולכת שולל ממדרגה ראשונה - העבירה המנהלית צפויה להירשם במרשם התעבורתי של הנהג, שמקביל למרשם הפלילי.
מדובר במהלך שמכרסם באופן בוטה ביסודות הדמוקרטיים של המדינה ואישורו במסגרת חוק ההסדרים יפגע באופן ישיר במיליוני נהגים בישראל. מדינה שחפצה לשרת את אזרחיה לא מתנהגת כך, אלא מעניקה להם כלים יעילים להילחם על חפותם.
אין ספור מחקרים קובעים כי הארכת משך הזמן בין מועד ביצוע העבירה למועד מתן גזר הדין, מנתקת את הקשר הסיבתי פסיכולוגי בין השניים ומשבשת את המטרה הראשית של ההליך העונשי - חינוך הנהגים והכדחת התנהגות סוטה על הכביש. הדרך לעשות זאת עוברת בעיבוי מיידי של מצבת השופטים, תוך הקניית תנאים הולמים שיאפשרו להם לבצע את תפקידם כהלכה. על המדינה למצוא את המימון שיאפשר זאת ולא לחפש פתרונות קסם שמכרסמים בזכויותיהם הבסיסיות של האזרחים.
הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני תעבורה.