רגע, רגע, למה בעצם יש באל על כל כך הרבה ועדים?

בסרטון: פגישה עם ועד הטייסים שפוצצה באל על, 25.4.

אל על בדרך להלאמה. בישיבת דירקטוריון מיוחדת שהתכנסה ב-6/7 הכריע דירקטוריון החברה לאמץ את מתווה ההצלה של משרד האוצר. על פי המתווה, תערוב המדינה בשיעור של 75% להלוואה בסך 250 מיליון דולר שתיקח אל על. לצד זאת, תנפיק החברה מניות בשיעור של 150 מיליון דולר לציבור הרחב, כאשר אותן מניות שלא ייקנו על ידי הציבור, ייקנו על ידי המדינה. סביר להניח שלאור מצבו של עולם התעופה בכלל ושל אל על בפרט, המוני המשקיעים לא ירוצו בתקופה הקרובה לרכוש מניות, אפילו במחירי רצפה. מכאן, שהמדינה תהפוך באופן מעשי לבעלת השליטה באל על.

ואולם, ההלאמה מהווה נדבך אחד בתכנית הנהלת אל על לחילוץ החברה מהבוץ. להחלטת הדירקטוריון קדם מו"מ שניהלה הנהלת החברה עם לא פחות מארבעה ועדי עובדים שונים המתפקדים בחברה - ועד הדיילים, ועד עובדי התחזוקה, ועד עובדי המנהלה ו-ועד הטייסים - על תכנית ההבראה.

הראשונים לחתום היו נציגי ועד הדיילים של אל על. אלה הסכימו לבקשת ההנהלה לפטר כ-500 דיילים, מתוכם 140 דיילים קבועים ו-350 דיילים זמניים. כשבועיים לאחר מכן, חתמו גם ועד עובדי המנהלה ו-וועד עובדי התחזוקה על הסכם דומה, במסגרתו הסכימו לפיטורים של 1,300 מתוך 4,300 עובדים החברים בשני הוועדים הללו. כעת, ועד הטייסים הוא האחרון שנותר איתן בסירובו לחתום על תכנית ההבראה שהוצעה לו, בשל מחלוקת על גובה הקיצוץ בשכרם והתנאים להם יזכו עם חזרתה של החברה לפעילות מלאה.

סביר להניח שגם המחלוקת עם הטייסים תיפתר בקרוב ואל על תיכנס לתכנית הבראה מקיפה, בד בבד עם הלאמתה. אולם, הדבר המדהים ביותר הוא עצם העובדה שהנהלת אל על בכלל נקלעה לסיטואציה המוזרה הזו, בה היא מנהלת מו"מ עם לא פחות מארבעה ועדים, שלכל אחד מהם אינטרסים שונים, במקום עם ועד אחד שמייצג את כלל העובדים. ניתן לחשוב על סיבות שונות למצב הזה. אולם, ברור שהסיבה היסודית למצב היא היותה של אל על חברה היררכית מאוד בתנאים להם זוכים עובדיה השונים, מהטייסים בראש הפירמידה ועד הדיילים בתחתיתה. מובן מאליו שהעובדים החזקים יותר ירצו ועד משלהם. הרי מדוע שיסמכו על אחרים, שלא זוכים בהכרח לאותם תנאים, להילחם על שכרם?

עם זאת, הטייסים אינם המרוויחים היחידים מביזור הוועדים הזה. ברור שלהנהלת החברה, קל הרבה יותר להעביר החלטות במצב בו קבוצות העובדים השונות אינן מחויבות זו לזו ואינן נלחמות זו את מלחמתה של זו. באופן כללי, בלי קשר לסיפורה של אל על, הנהלת החברה לעולם תהיה המרוויחה העיקרית מהיעדר סולידריות בין עובדיה.

כוחה של העבודה המאורגנת אינו יכול להיות מוטל בספק. נותר לנו אפוא לקוות שעובדים רבים יותר יבחרו להתארגן, גם "במחיר" של יצירת שותפות גורל עם עובדים חלשים יותר.

הכותב הוא מומחה לדיני עבודה ומשפט פלילי במשרד עו"ד גדעון פישר ושות'.