בשנות ה-80 רצה בטלוויזיה סדרת פרסומות ברצועות שונות, שהבולטת שבהן זכורה עם הסיסמה "לא נעים, לא נורא", שדרבנה לתשלום האגרה. בכל פרסומת כזאת, הומוריסטית בטבעה, נשתל בהתחלה או בסיום הפאנץ' "ייקחו ממך את הטלוויזיה", כששני אנשים מוציאים את המכשיר יקר הערך מהבית. שם נטמע המיתוס על הוצאה לפועל - לא תשלם, יבואו בריונים וירוקנו לך את הבית.
הקולקשן הפיזי, בשפתו המקצועית "עיקול מיטלטלין", עדיין קיים, אבל הוא מהווה פחות מחצי אחוז מכלל פעולות הגבייה בהוצאה לפועל היום. ב-2009, למשל, היו 118 אלף הליכי רישום בעיקול מיטלטלין, לעומת 24 אלף בלבד ב-2019. "היום כבר לא קונים דברים מיד שנייה", מסבירים ברשות האכיפה והגבייה, "הליך המכירה מסובך ודורש הגעה למחסנים וניסיון למכור חפצים שאין להם דורש".
ברשות מציינים בעיה נוספת עם עיקול מיטלטלין. "האנשים שמבצעים עיקול מטלטלים הם בעלי תפקיד, קבלנים פרטיים אבל מחזיקים רישיון מטעם ההוצאה לפועל", אומר תומר מוסקוביץ, מנהל רשות האכיפה והגבייה, "אחת לחודש יש דיון על ההתנהגות שלהם, ויש לא מעט סוגים של תלונות - למשל, עיקול בנוכחות קטין, זריקת חפצים וכו'. אם הנפגע הגיש תלונה והמוציא לפועל עומד לדין, ניתן להטיל משמעת עד כדי שלילת רישיון".
אז לא, כנראה לא יבואו אליכם הביתה לקחת מכם את הטלוויזיה. זה לא אומר שתחמקו מעונש.
עיקר הכסף שנגבה בהוצאה לפועל מגיע מעיקולי בנקים, משכורות ועוד. רשות הגבייה מטפלת בכל סוגי החוב ובכל סוגי הלקוחות, מאנשים פרטיים ועד גופים מוסדיים. הרוב המכריע של החובות עומד על סכומים נמוכים יחסית, פחות מ-50 אלף שקל.
ברשות הגבייה מודים שהתהליך ארוך ומורכב, ובסופו ייתכן שלא תראו את הכסף, או לפחות לא את כולו. אם כבר הגעתם להליך שבו אדם שתבעתם לא משלם, התהליך עשוי להיגרר על פני חודשי ארוכים. יש לא מעט תיקים פתוחים שמחכים לגבייה, הפופולריים שבהם הם פירעון צ'קים או שטרות (קרוב ל-39 אחוז), תביעות על סכומים קצובים (33 אחוז) פסקי דין (קרוב ל-20 אחוז) וכפי שניתן לראות בעוגה שלמטה, גם חייבי אגרה עדיין יש, על אף שזו הוצאה, בשעה טובה, מחיינו ב-2015.
בתרשים שלמטה ניתן לראות שמתוך סך התיקים שנסגרו ב-2019, 68 אחוזים הם תיקים בני שנתיים ומעלה (על התיקים משנות ה-90, המהווים 10 אחוז, כבר עדיף לא להרחיב). בגלל הביורוקרטיה והסחבת הוקמה בהוצאה לפועל יחידת המסלול המקוצר. במסלול זה ניתן להגיש בקשה לגביית חוב שבו הסכום, כולל הפרשי ריבית, לא עולה על 25 אלף שקל. עם זאת, יש לזכור שגם המסלול הזה אורך כמה חודשים ארוכים עד להסדר.
"חלק משמעותי מהתיקים נסגר בשנה השנייה", מסביר מוסקוביץ, "יש תיקים שנסגרים בתקופת האזהרה, ויש כאלה שלא נסגרים בכלל. יש כאלה שמשתמטים ונעלמים. חלק גדול אולי סוחב את זה לשנה השנייה, אבל אז משלם".
אנחנו בימי קורונה, קשה עכשיו, לחייבים אין כסף. מה עושים?
בתקופת הסגר הראשון, מה-15 במרץ ועד ה-22 באפריל, הוקפאו הליכי גבייה חדשים ולא ניתן היה לפתוח תיקים למעט מזונות. אפשר היה לבקש לבטל או להקפיא הליכים קיימים וגם המועדים של צווי התשלומים נדחו, וכמובן כל הפעולות המבצעיות. מה-23 באפריל חזרה הרשות לפעילות. ניתן היה לפתוח תיקים, לרבות תיקי חדלות פירעון, אולם עד ל-31 במאי לא אושרו פעולות מבצעיות כגון עיקול ברישום ותפיסת מיטלטלין.
ההליך, ברוב המקרים, לא אלים ולא כולל עימותים פנים אל פנים, ועדיין - הוצאה לפועל היא לא מושג נעים והתדמית של התעשייה הזאת לא מרנינה, בלשון המעטה. עם זאת, חשוב להדגיש שהאנשים שמהם נגבה החוב הם לא הקורבנות. "יש נתבעים שדפקו להם את הרכב ב-20 אלף שקל ולא כיסו את הנזק גם אחרי פסק דין של בית המשפט. בעל הרכב צריך לשלם על זה?", אמר לנו גורם המעורה בהליכי הרשות, "יש גם כאלה שחייבים במזונות, אנשים שיש נגדם צו עיכוב יציאה מהארץ. לא אלה האנשים שצריך לרחם עליהם".
"יש כאן היפוך של היוצרות", אומר עורך דין שעוסק בתחום הגבייה, "כאילו עורכי הדין שמטפלים מטעם ההוצאה לפועל הם הגורם הרשע בכל הסיפור - אבל זו אשליה אופטית. בפועל, אם יש רע כאן, אלו הם החייבים, שמנסים בכל דרך אפשרית להתחמק מתשלום החוב. ולא, לא מדובר על כאלו שמנסים לצאת מתשלום חובות לבנקים, אלא על כאלה שמסרבים, למשל, לשלם על נזקים שגרמו לרכוש של מישהו אחר. כולם חכמים גדולים עד שזה מגיע למצב בו חייבים להם כסף אך החייב מורח אותם באין ספור סיפורים ומעשיות. במצב כזה, הם מגיעים למשרד כמו שלי ומתחננים שיעזרו להם לגבות את הכסף שמגיע להם".