פרסומות מהסוג של "מי יודע מה יישאר פה" (איקאה) ו"איפה אתם בטילים" (משרד נסיעות לחו"ל) - הם רק חלק מקמפיינים פרסומיים שמציפים באחרונה את שלטי החוצות הרבים בישראל. חברות לא מעטות משתמשות בסיסמאות מסוג זה כדי לקדם מכירות של רהיטים, טיולים בחו"ל, טלפונים ומה לא, תוך ניסיון לנצל את המלחמה המתקרבת בעיראק.
על אף שבעבור מדינת ישראל לא תהיה זו התקפת טילים ראשונה מעיראק, בעבור מרבית חברות ההיי-טק המקומיות תהיה זו חוויה חדשה לגמרי. זאת, משום שחלק גדול מהן החל לפעול רק במחצית השנייה של שנות ה-90, והן מנוהלות על ידי אנשים צעירים שלא כיהנו בתפקידים דומים ב-91'.
נראה כי רק טבע, ענקית התרופות הגנריות שעיקר פעילותה היא יצוא לארה"ב, למודת ניסיון מהמלחמה הקודמת וממלחמות ישראל נוספות. בטבע אומרים כי התוכנית שהכינו מטפלת בכל מגוון העניינים העשויים לנבוע מהסלמה באזור. ב-102 שנות קיומה מעולם לא פגעה המתיחות באזור במהלך העסקים הרגיל של החברה.
חוסר הניסיון בהתמודדות עם מצב אפשרי של מלחמה שבה עשויה ישראל למצוא את עצמה עם מרחב אווירי סגור שלא יאפשר לחברות ליצא את מוצריהן, גורם להן להבין כי יש צורך בהכנות מוקדמות. ואולם רבות מהן תוהות מה בדיוק עושים. כנראה שחלק מהחברות אדישות למדי. חלק אחר דווקא משקיעות משאבים ניכרים, אולי רבים מדי, בהכנות למלחמה האפשרית באזור.
לא כל החברות מסכימות לספר איך הן נערכות, אם בכלל, למצב מלחמה אפשרי. כך למשל, הנהלת טאואר סמיקונדקטור, יצרנית שבבי סיליקון ממגדל העמק, ציינה כי כל העניין של הכנות מיוחדות לא רלוונטי בעבורה. הנהלת אורבוטק, יצואנית ישראלית גדולה נוספת שמייצרת מערכות לבדיקה אופטית של מעגלים מודפסים, העדיפה שלא לפרט את אופן ההיערכות של החברה. גם מנהלי אינטל ישראל, אחת היצואניות הגדולות בישראל, ששולחת מדי יום משאיות עמוסות שבבים לשדה התעופה בן-גוריון, לא רצו להגיב בעניין.
מהנדסים, נשים וטף - רוצו למטוסים
דווקא החברות הצעירות והקטנות יחסית משדרות מסרים של היערכות למתקפה אפשרית. "כבר כיום אנחנו עסוקים בהכנת ויזות לעובדים שלנו, שמסומנים כעולים למטוס במקרה של התקפה עיראקית", אומרת סמנכ"ל כספים של אם-סיסטמס רונית מאור. לדבריה, רשימות של עובדים שייצאו לחו"ל מוכנות כבר היום, ובמרבית המקרים ביחד עם העובדים ייסעו גם משפחותיהם.
כדי לשמור על הקשר עם העובדים בחו"ל ולמקרה שיקרסו קווי הטלפון בישראל, הזמינה אם-סיסטמס טלפונים לווייניים.
גם בעבור עובדים שלא יישלחו לחו"ל הכינו באם-סיסטמס תוכנית. כך, אם ייפגע בניין החברה בפארק יקום בקרבת כפר סבא, היא תעבור לפעול ממשרדים חלופיים בעומר. לפני כשנתיים רכשה אם-סיסטמס את חברת פורטרס מעומר ושמרה על משרדיה. "ליד המשרדים של פורטרס יש עוד 600 מ"ר פנויים שיוכלו לשמש אותנו במקרה הצורך", אומרת מאור.
אם-סיסטמס מייצרת פתרונות אחסון מבוססי זיכרון פלאש המיועדים למכשירים ניידים שונים ולממירים דיגיטליים. מרבית הייצור של אם-סיסטמס מתבצע מחוץ לישראל, כך שהחברה לא צריכה לדאוג לאתר ייצור חלופי. עם זאת, מאור מציינת כי בימים אלה היא דואגת שהמפעלים בחו"ל, רובם במזרח הרחוק, יהיו עצמאיים יותר. במקביל נבדקת אפשרות של ייצור כמות גדולה יותר מהרגיל כבר כיום ושליחתה לאתרים הקרובים ללקוחות.
גם בחברת קמטק, המתחרה באורבוטק בייצור מערכות בדיקה אופטיות למעגלים מודפסים, מחפשים מחסנים חלופיים. "בשבוע האחרון עשינו שיחה מקדימה עם עובדי החברה כהכנה לאפשרות של מלחמה", אומר חשב החברה יובל אטיאס. קמטק ממוקמת כיום במגדל העמק. לדבריו, החברה מחפשת בימים אלה מחסנים חלופיים במזרח הרחוק, שם נמצאים מרבית הלקוחות שלה. בשלב זה אותר מחסן אפשרי בהונג קונג, שאליו תעביר החברה את המלאי הקיים שלה.
כמו באם-סיסטמס, גם בקמטק הוכנו רשימות של עובדים חיונים במיוחד שאותם "רצוי לשמור בחו'ל", כהגדרת אטיאס. לדבריו, הכוונה היא לאנשי פיתוח ולאנשי אפליקציה שיודעים להפעיל את המערכות של קמטק בכל מצב.
"אנחנו בוחנים גם אפשרות של פנייה לצבא בבקשה לא לגייס אנשים מסוימים למילואים במקרה הצורך", אומר אטיאס, "אנחנו נבקש מהצבא להשאיר לנו מצבת כוח אדם מינמלית שתאפשר לנו להמשיך ולייצר במפעל".
בתפרון, יצרנית הלבשה תחתונה שעובדת עם חברות מובילות כמו ויקטוריה'ס סיקרט וקלווין קליין, מתנגדים לבקשות מסוג זה. "אצלנו קודם כל המדינה ואחר כך החברה", אומר המנכ"ל יוס שירן. לדבריו, מלחמת המפרץ הקודמת הוכיחה כי בניגוד למה שחושבים, הלקוחות מתחשבים בחברות הישראליות. "מספרים בחברה שב-91' לא רק שלא היה לחץ מהלקוחות. להפך. הם התקשרו ושאלו אם תפרון זקוקה להזמנות נוספות", אומר שירן.
שירן מאמין כי החברה תוכל להמשיך לפעול כרגיל במפעל שלה בצפון, והדבר היחיד שתפרון עושה במסגרת של היערכות למלחמה הוא קבלת אישור מהמדינה לעבוד בזמן מלחמה.
בגיוון אימאג'ינג פתרו מראש את בעיית הייצור בישראל באמצעות הקמת "מפעל רדום". לדברי יורם אשרי, סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברה, לחברה שמייצרת בדרך כלל ביקנעם, יש העתק של קו ייצור במינסוטה, ארה"ב. "כיום המפעל מורדם, אך במקרה של מלחמה ניתן יהיה להתחיל לייצר בו בתוך 60 יום", הוא אומר. המפעל החלופי מסוגל להגיע לקיבולת כמעט זהה לזו של המפעל הישראלי, כלומר 15 אלף גלולות צילום בחודש, בהנחה שיהיו שלוש משמרות.
"בשלב זה עוד לא הודענו למפעל במינוסטה שצריך להתכונן לפעילות, אך קיבלנו אישור מהמדען הראשי לייצר בחו'ל", אומר אשרי. הוא מציין כי לגיוון אימאג'ינג יש מלאי חירום ל-60 יום שנמצא בעיקר במחסנים באירופה וארה"ב.
גיבוי, גיבוי ועוד פעם גיבוי
מי שלא חשב על מפעל חלופי מבעוד מועד, מתחיל להרהר באפשרות בימים אלה. כך למשל, בודקים באודיוקודס אפשרויות של ייצור בסין וארה"ב. מייק לילו, סמנכ"ל הכספים של החברה שמייצרת ציוד לטלפוניית אינטרנט, מודה כי הלקוחות לוחצים. עם זאת, לדבריו, לחצים אלו החלו עוד לפני החששות ממלחמה בעיר
במקרה של אזעקת אמת, נא להעיר את "המפעל הרדום"
סופי שולמן
19.1.2003 / 9:44