הסיפור הזה מוכר לרבים מכם בחצי השנה האחרונה: הזמנתם אולם אירועים עם תאריך נקוב, הכנתם הכול ואז באה הקורונה. זה מה שקרה גם ליחזקאל מזרחי, ששילם מקדמה בסך 5,000 שקל למרכז האירועים "כתר הרימון" מבני ברק עבור חתונת בתו ב-24.3. גם אבי החתן שילם סכום זהה, ובסך הכול שולמו לאולם 10 אלפים שקל.
האירוע בוטל, מן הסתם בשל מגבלות הסגר החמורות במרץ. מזרחי פנה לאולם בבקשה להשבת הסכום אך נענה בשלילה והוא החליט לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות. בכתב ההגנה טענה "כתר הרימון" כי לא רק שבגוף ההזמנה נטען כי במקרה של ביטול יחויבו המזמינים ביחד ולחוד בשיעור של 70 אחוז, המגבלות לא אפשרו לה לקיים את האירוע במועד, במיוחד בבני ברק, שהושמה תחת סגר כבד. ב"כתר הרימון" הציעו חלופות לקיום אירוע במועד אחר, אולם אלה נדחו על ידי מזרחי. לטענת הנתבעים, המגבלות שהוטלו היו זמניות ולכן אינן נחשבות ל"אירוע מסכל", משמע ניתן לקיימו בתאריך אחר.
מזרחי הסביר כי במועד האירוע ניתן היה לקיימו, על פי ההנחיות, עם 10 אנשים, אך האולם היה סגור. הוא הסביר כי מדובר במשפחה חרדית, שפנתה אל הרב שאמר כי יש לקיים את האירוע בכל מקרה במועד המתוכנן. עוד טען כי הציע לקיים בעולם אירוע עתידי של חתונת בתו השנייה או אירוע משפחתי אחר, אך הנתבעת סירבה.
השופט אילן דפדי החליט לקבל את התביעה במלואה ולחייב את האולם בהחזר של 5,000 שקל למזרחי. "מדברי התובע עולה כי בנסיבות העניין ובהיות משפחתו חרדית, מועד הביצוע של אירוע החתונה מהווה מעיקרי חוזה כך שאי קיום האירוע במועדו הפכה את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי", כתב השופט, ועל אף שהסכים כי לא ניתן היה לצפות את המשבר ואת מגבלות הפעילות המשקית וכי אין מחלוקת כי הנתבעת לא הייתה יכולה למנוע את ההפרה, פסק לטובת מזרחי: "התוצאה הנכונה היא לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה ובמקרה דנן לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את סכום המקדמה ששילם".
השופט דפדי סיים באמירה אמפתית כלפי בית העסק: "אציין שבית המשפט ער למצב הקשה אליו נקלעה הנתבעת, כמו גם בעלי אולמות אירועים אחרים, שלא באשמתה. נציג הנתבעת הביע כאב רב ובטיעונו לפניי ציין כי 'בעלי האולמות ממשיכים להפסיד מיליונים ולדמם בלי עזרה'. אכן, מילים כואבות. בנסיבות אלה, אני סבור שהאיזון הראוי הוא להימנע מחיוב הנתבעת בהוצאות משפט, חרף קבלת התביעה".