אמיר ברמלי חשוד בפרשת הונאה חדשה ושוב נעצר. בית המשפט המחוזי בתל אביב, האריך את מעצרו של ברמלי החשוד כי בזמן שהוא מחכה להכרעת דינו בתיק שבו הוא מואשם בהונאת משקיעים, הוא המשיך לבצע עבירות דומות. ההחלטה התקבלה בעקבות בקשת רשות ניירות ערך שטוענת כי על רקע החקירה החדשה נגדו, קיים חשש קונקרטי וממשי שברמלי יימלט מהארץ.
מעצרו של ברמלי הוארך עד ל-6 באוגוסט בעקבות ערר שהגישה מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב לשחררו למעצר בתנאים מגבילים בביתו. חשוד נוסף במעורבות במעשים הוא רועי הורביץ, גיסו של ברמלי. הורוביץ אינו עצור.
"במהלך החקירה התגלו ממצאים רבים המחזקים את החשדות בנוגע למעורבותם של החשודים בביצוע העבירות לפי חוק רשות ניירות ערך, חוק העונשין, וחוק איסור הלבנת הון", כתבה הרשות. לדבריה, "על מנת לסיים את החקירה יידרשו חקירות נוספות של החשודים ושל מעורבים נוספים וכן ביצוען של פעולות חקירה שונות. לאור חומרת העבירות והסנקציה החמורה הקבועה בגינן ולאור הראיות הברורות המקימות חשש קונקרטי ומשמעותי להימלטות מהארץ - מתקיים במקרה דנן חשש ממשי להימלטות מאימת הדין ושיבוש מהלכי חקירה".
במהלך דיון הערר על הארכת מעצרו במחוזי ברמלי: "אני מנהל קרב ארוך על חפותי ויש לי מערכה קשה עם רשות ניירות ערך. נשמעו פה דברים לא מדויקים. אני כאן, אני לא בורח, הייתי במאות דיונים ויש לי אישה וילדים ויש לי אמא. בשנים האחרונות אני עסוק בדיונים". לדברי ברמלי בדיון: "אני עוסק ביזמות, הייתה לי חברה עם פעילות עסקית ואנו מנהלים את הקב המשפטי הזה שהוא ארוך אבל אני כאן ומתייצב עם כל הדברים האלה, אבל הדברםי מעט יוצאים מפרופורציה גם בתיק הקודם".
המדינה מיוצגת עי"י עו"ד יהודית תירוש ועו"ד אבי ארוניס. ברמלי מיוצג על ידי עו"ד עמית זיו מטעם הסנגוריה הציבורית.
חשוד בניהול פירמידה
כתב האישום נגד ברמלי בתיק הקודם הוגש ביוני 2016, ובמסגרתו טענה פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) כי ברמלי גייס מעל ל-400 מיליון שקל באמצעות חברות בקבוצת רוביקון-קרן קלע על יסוד מצגי-שווא קשים לכאורה. עוד נטען כי ברמלי ערבב כביכול בין כספי המשקיעים לנכסיו הפרטיים ולהשקעות של חברת רוביקון.
לפי האישום, ברמלי סיפר למשקיעים סיפורי מעשיות לכאורה על הצלחת ההשקעות והבטיח ללקוחות תשואה שנתית דו-ספרתית באחוזים. אולם משלא הושגה תשואה שכזו על-ידי פעילות הקבוצה, ובפועל הפעילות הייתה בכלל גירעונית, החל ברמלי לממן את ההחזרים למשקיעיו בכספי הלוואות חדשות שנטל ממשקיעים חדשים. ובמילים אחרות: ברמלי ביצע, לטענת המדינה, "הונאת פונזי", או ניהל "פירמידה".
התביעה טענה כי עדויות המשקיעים בבית המשפט בהמשך הליך ההוכחות יוכיחו כי התקיימו כל המאפיינים של "הונאת פונזי" או "פירמידה", ובהם הבטחה של תשואה גבוהה החורגת מהמקובל בשוק להשקעות מעין אלה.
התובע תיאר את הנסיבות בהן בוצעה ההונאה, לטענת התביעה: "ברמלי ביקש לנצל את האפשרויות החדשות שנולדו עם התרבות השימוש ברשת האינטרנט כפלטפורמה שיווקית המאפשרת נגישות ישירה למשקיעים פוטנציאליים". זאת, לטענת הפרקליטות, תוך שהוא מנצל את סביבת הריבית הנמוכה המעודדת חיפוש אחר אפיקי השקעה אלטרנטיביים.
לפי כתב האישום, ברמלי הציע לציבור הרחב את השילוב המפתה הזה, שבין ריבית גבוהה לסיכון נמוך, תוך שהוא מציג להם מצגי-שווא באמצעות משווקיו, ובכלל אלה כי כספם ישמש להשלמות הון קצרות מועד לצורך מתן הלוואה לחברות המבקשות לקבל אשראי מהבנק, וכי בתום הצגת ההון לבנק יושב הכסף בתוך 72 שעות לקרן רוביקון. "אלא ש", טען התובע, בפועל קרן קלע כלל לא ביצעה השלמות הון ל-72 שעות.
התביעה טענה כי מאחורי אותו "מסך העשן" שאפף את פעילות הקרן, ובכלל זו את עובדיה שמודרו מכל מידע הנוגע לפעילותה, שימשו הכספים לשלוש מטרות מרכזיות: האחת - להשקעות שחלקן הגדול 'סטארט-אפיסטי' באופיו ומסוכן בטיבו (השקעות אלה שימשו את ברמלי לשם הצגת איתנותה של הקבוצה); השנייה - לתשלום ריבית חודשית ללקוחות הקרן, שמצידם לא הסתירו את התפעלותם מכך שהקרן משלמת 'כמו שעון'; והשלישית - לצרכיו הפרטיים של ברמלי עצמו, שמימן לעצמו חיים נוחים, מרווחים ונטולי דאגות. בהקשר זה הוסיף התובע "כי משקיעי קרן קלע, חלקם כאלה שכספם מוגבל והשקעותיהם מדודות, איבדו בעקבות השקעתם בחברה - לא פעם כזו של מאות אלפים ואף מיליוני שקלים, ממון רב".
בדיון, שאל התובע, "ניתן לתהות: איך קרה כדבר הזה? איך התאפשר לברמלי, שהופיע חדשות לבקרים במדיות השונות, והוצג כמומחה ואף כפרשן לענייני כלכלה, לנהוג בדרך זו בכספי משקיעים בלי שנעצר?"; ועל כך השיב כי התשובה נעוצה, בין השאר, בכך שברמלי לא פעל בהתאם לחוק לניירות ערך המגביל הצעת ניירות ערך ומכירתם לציבור ללא תשקיף ל-35 משקיעים לכל היותר בכל שנה. בדרך זו, טען התובע, הצליח ברמלי לגייס מאות משקיעים ללא פיקוח, ולקבל מהם מאות מיליוני שקלים, שבהם בסופו של דבר הוא מעל.
עד פרוץ הפרשה, אמיר ברמלי וקבוצת רוביקון-קרן קלע נהנו מפרופיל גבוה; התדמית הציבורית שבה הושקעו מאמצים לא קטנים הייתה של הצלחה, של מי שעושה את זה בגדול בגיל צעיר, והדיווחים על השקעות היו רבים. משקיעים רבים לא היססו, בוודאי כאשר קרן קלע, חברה בת של רוביקון, הציעה למי שמאסו בפק"מ עם התשואה האפסית, אפיק השקעה עם תשואות שהגיעו גם ל-12%-10%.
ברמלי נעצר לראשונה על-ידי רשות ניירות ערך במרץ 2015, לחקירה על רקע פעילותה של קרן קלע ובטענה כי גויסו סכומי-עתק ללא תשקיף; אך זה לא הפריע לברמלי להמשיך לפעול. הרשות הגיבה בפרסום אזהרה לגבי פעילותה של הקרן, בציון העובדה שהנושא מצוי בחקירה. באמצע אוקטובר 2015 כדור השלג התחיל לתפוס תאוצה של ממש כאשר משקיע בקרן קלע הגיש בקשת פירוק נגד החברה בשל חוב של 300 אלף שקל; אז עלה לראשונה החשש כי הנכסים שבהם מחזיקה הקרן אינם מכסים את ההתחייבויות. ביוני 2016 הוגש כתב האישום נגד ברמלי בגין הונאת המשקיעים, תרמית פירמידה-פונזי ועבירות ניירות ערך, ובמקביל הוצא לחברות בבעלותו צו פירוק בגין חובות של למעלה מ-300 מיליון שקל.
ברמלי הציג בפני בית המשפט קו הגנה שעיקרו: הפניית האצבע המאשימה בקשר לאובדן כספי המשקיעים כלפי רשות ניירות ערך והכחשת ביצוע תרמית או הונאה.
***חזקת החפות: ההליכים המשפטיים נגד אמיר ברמלי הם בעיצומם. במהלך המשפט טוען ברמלי לחפותו, וכל עוד הוא לא הורשע, הוא זכאי ליהנות מחזקת החפות.