יום שישי, שעת צהרים. איש אינו נמצא בחנות בה אתה עובד, מלבד המנהל שלך. שניכם מתהלכים בה באפס מעשה מצד לצד, מחכים לתום המשמרת. ואז, ברגע מסוים, הוא שם עליך את ידיו החסונות והודף אותך בפראות לעבר המיטה שבחנות. שניה נוספת עוברת וקילוח של מים קרים מושפרץ על פרצופך. לוקח לך שניות ספורות להתעשת. אתה צורח לעברו "מה אתה עושה?" והוא מסנן בחיוך מבויש "אנחנו רק משחקים".
האירוע האמור מהווה, על פי המגולל בכתב תביעה, רגע אחד מבין עשרות בהן "השתובב" המנהל, כדבריו, עם העובד שלו, שהחליט שנמאס לו והתלונן בפני מעסיקתו על התנהגותו הבוטה. התיק התגלגל בסופו של יום לבית הדין לעבודה, שנדרש לפסוק האם הטלת עובד למיטה במהלך העבודה והשפרצת מים על גופו מהווה הטרדה מינית. ממש כך.
במסגרת הדיון טען העובד כי הנתבע נהג להיתקל בו בכוונה במהלך העבודה, ותוך כדי כך היה נוגע בגופו וצובט אותו בישבן ובחזה. לטענתו, המנהל היה מגיע אליו בהפתעה מאחור, נצמד אליו, ומחבקו ' חזק חזק'. עוד הוא טוען כי כל אימת שהיה מזהה שהתובע יושב בגפו, היה מגיע חברו ומתיישב עליו. באחת מן הפעמים, אף הגדיל הבחור והוריד את תחתוניו ונענע את הישבן מול פרצופו. התובע, ללא ספק בחור מנומס, רק דרש אין ספור פעמים ממנו שיפסיק להתנהג כך, אלא שהבוס אינו מבין רמזים, כל שכן אמירות ברורות ונוקבות, והציע לו לעבור לגור ביחד.
האירוע, הגדיש מבחינת העובד המוטרד את הסאה וזה פנה למעסיקתו, אך לטענתו,מאז שהתלונן, השתנתה התנהגות החברה כלפיו והוא הפך,, למעשה למנודה. פתאום הפך להיות 'עובד לא טוב', שאינו מוכר ושעושה 'שביתה איטלקית'. בנוסף, טען כי המנהלת החלה להתעמר בו ולהתנכל לו, תוך התנהגות משפילה ואמירות כגון: "אתה כלום", "אתה מבחינתי לא פה, לא קיים", "מצידי אתה יכול ללכת הביתה" ועוד. בנוסף, המנהל המשיך בעבודתו באופן רגיל, כאשר התובע המשיך לעבוד עם אותו עובד שפגע והטריד אותו מינית עד שנאלץ להתפטר.
ומה טען הבחור שהטריד? בכתב ההגנה גולל את הסיפור מנקודת מבטו. לגבי האירוע במיטה נכתב כי "התובע והוא התחילו לעשות צחוקים ושטויות. כשהיה האחרון בדרכו למלא את בקבוק המים שלו, תפס אותו התובע וחיבק אותו מאחור, כך שהזרוע של התובע אחזה בכתפו. בתוך המאבק החברי, הם נפלו על המיטה. לאחר ששפך על התובע מים כדי להשתחרר ממנו, התובע התחיל לקלל אותו, כנראה נפגע מכך ששפך עליו מים".
באשר לדינמיקה בין שניהם, טען כי "לאורך העבודה יחד עם התובע, נהג דווקא התובע להעיר לי הערות, כגון 'איזה יפה לך הג'ינס', 'איזה חזה יש לך'. כשהייתי מגיע לעבודה אחרי אימון היה נוהג לומר לי 'איך התנפחת' ועוד... כל ההערות האלו לא היו מטרידות בעיניי, אך תמוה בעיניי איך התובע מעלה נגדי טענות להטרדה מינית, בעוד הוא התבטא כך כלפיי. עוד נהג התובע להעיר הערות הומופוביות. לדוגמה, באחד הימים שהגעתי לעבודה עם גופיה, צעק לי התובע: 'מה זה פה, מצעד הגאווה?'. התובע אף נהג לדבר אליי בטון שנשמע מתאים לחיקוי של הקהילה הגאה, תוך זלזול וניסיון להציק לי".
לכתב התביעה אף צורף תמליל של שיחה שנערכה עם אחת מהעובדות בחנות, במסגרתה שוטח התובע את גרסתו בפניה.
תובע: "...בגלל שהטרידו אותי מינית, אז, אז, אז עכשיו בגלל שהנתבע היה בא והיה מרשה לעצמו לנגוע לי בתחת פה, ולנגוע לי בתחת שם..."
ב': "כן חארות".
תובע: "את זוכרת ב', תאמיני לי שרק אני ואת והוא ואלוהים יודעים".
ב': "ברור שאני זוכרת. אל תוותר להם, אל תוותר להם מאמי".
תובע: "את מבינה, זאת אומרת כל זה שהוא היה נוגע לי בתחת וצובט אותי בתחת ומציק לי".
ב': "כן. זה, תלמד מזה לקח לעצור את זה פעם הבאה בזמן, לא לחכות".
תובע: "לא, את זוכרת, את בעצמך היית אומרת לי את בעצמך, היית אומרת".
ב': "ברור. ברור. ברור שהייתי אומרת".
בשלב מסוים של הדיון נשלף האס, בדמות צילום של רצפת החנות שתיעד את הנעשה. בפסק הדין כותב השופט דורון יפת, שאין חולק כי הנתבע נמצא על התובע, כשגבו של הראשון נמצא על בטנו של האחרון.
ומה פסק בית הדין? בהתייחס לנגיעות בישבן, הפסיקה הייתה כי אסור לעובדים לגעת אחד לשני בישבן: "התנהגות מסוג זה רלוונטית למי שחולקים מערכת יחסים אינטימית. מגע שכזה, בהיעדר הסכמה, מהווה חדירה למרחב האינטימי של האחר".
בהתייחס לאירוע המיטה קבע השופט: "אין מדובר בילדי הגן המתפלשים בארגז החול או בילדי בית הספר הדוחפים ומתגוששים במגרש הכדורגל, אלא באנשים בוגרים, האחד בסוף העשור הרביעי לחייו והשני בסוף העשור החמישי לחייו, כך שעצם דחיפת עובד על המיטה על ידי הממונה עליו מעוררת סלידה, וממילא טרם הוברר לנו טעם כשר למעשה. לשון אחרת, מדובר במעשה בלתי שגרתי בעליל בכלל, ובמקום העבודה בפרט, ודומה כי הנתבע צפה בהסתברות קרובה לוודאי, כי דחיפתו של התובע על המיטה ושכיבה מעליו, תבזה את התובע ותשפילו מינית". להשקפתו, אירוע המיטה אינו מהווה אירוע העומד כשלעצמו בבדידותו, אלא אירוע אשר באותה נקודת זמן, שהיווה את "הקש ששבר את גב הגמל" מבחינת התובע, בהמשך ישיר לנגיעות הנתבע בישבנו של התובע.
בסופו של יום, קבע השופט כי החנות בה הועסק התובע והנתבע ישלמו לו פיצויים בסך 92,432 שקלים על פי החלוקה הבאה.
- פיצוי בגין הפרת חובותיה בעניין הבירור לפי החוק למניעת הטרדה מינית בסך 15,000 שקלים.
- פיצוי נוסף, ללא הוכחת נזק, לפי החוק למניעת הטרדה מינית בגין התנכלות בעבודה בסך של 10,000 שקלים.
- פיצוי נוסף מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 20,000 שקלים.
- השלמת פיצויי פיטורים בסך 5,432 שקלים.
- הוצאות משפט בסך 7,000 שקלים.
- הנתבע ישלם לתובע פיצוי על הטרדה מינית של התובע בסך של 30,000 שקל, לרבות הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.
פנינו לעו"ד אסף ורשה, כדי להבין האם התנהלותו הפאסיבית של התובע אינה עשויה להוות משום טיעון הגנה. הוא מבהיר כי גם בפסק הדין מחדד השופט את מה שאמור להיות נהיר לכל: "ביזוי והשפלה מיניים או סחיטה מינית באיומים אסורים תמיד, בלי צורך שקורבנן תבטא את אי הסכמתה. איסורים אלה מגינים בפני פגיעה מפורשת ובוטה בערכו האנושי המלא של כל אחד מאיתנו, כלומר בכבודו הסגולי. החוק מניח שצריך להיות ברור לכל אחד ואחת מאיתנו שפגיעה כזו אסורה, ולכן אינו דורש הצבת גבול מצד הנפגע/ת".