לפני כחצי שנה, אם היו מדברים איתנו על נגיפים קטלניים וסגר ברחובות, היינו אומרים שזה נשמע כמו סצנה ששייכת יותר לנטפליקס ולמתים המהלכים, ולא רק זה. היו דברים שעד פברואר היינו אומרים אותם בפה מלא ללא כל הסתייגות והיום אנחנו מבינים שזה לא בדיוק מה שחשבנו. אמירות כמו "אי אפשר ללמוד מרחוק, אי אפשר לעבוד מהבית, בבית אנשים יעבדו פחות שעות ופחות קשה, אנשי אבטחת המידע לא יאפשרו בחיים לאנשים במגזר הפיננסי לעבוד מהבית" ואפילו "רפואה מרחוק לא אפשרית ולא תתקבל על ידי הציבור או הרופאים ובשביל מה צריך רפואה מרחוק בתוך בית החולים?"
מרגיש לכם מוכר? זר? שניהם? אם אתם מבולבלים, כנראה שאתם לא מחוברים למה שקורה בכדור הארץ.
מתוך מה שחווינו בחודשים האחרונים, נראה שהעולם העסקי פועל רבות כדי להכניס תהליכים טכנולוגיים על מנת לשמור על היציבות העסקית. חברות רבות מאיצות תהליכים של טרנספורמציה דיגיטלית ומעבר לפעילות מקוונת, מבססות פעילויות על מאגרי ביג דאטה וטכנולוגיות בינה מלאכותית, מחזקות את תשתיות התקשורת, מייצרות תשתיות אבטחת מידע חזקות ומטמיעות יכולות אוטומציה. מה שמשותף לכל הפתרונות הללו הוא שאנשים מן השורה, ארגונים פרטיים וארגונים ציבוריים נדרשים לעבוד איתם בעידן הקורונה על מנת להשאר רלוונטיים ולאפשר לעסק להמשיך להתגלגל. חברות קמעונאות מעבות ומשפרות את מערך השירות הדיגיטלי והמשלוחים, ישיבות עבודה עוברות לזום, פגישות בין רופאים למטופלים גם כן מתקיימות און ליין גם בתוך מתחם בית החולים בזמן שבתי החולים מכניסים טכנולוגיות לבדיקה מרחוק של החולים ואפילו ישיבות קבינט מתקיימות במרחב הווירטואלי.
היכולות הללו, שסיגלה לעצמה התעשיה בארץ ובכל העולם, נובעות באופן ישיר מתוך הטכנולוגיה. כדי שהיא תמשיך לפעול ולשרת את כל מי שדורש את הפתרונות האלה מישהו צריך לפתח אותה, לבדוק אותה, לנהל אותה וכמובן להגן עליה. לכן, הנתון המובהק ביותר שניתן להצביע עליו בתקופה הנוכחית הוא שארגונים רבים יחפשו דרכים להתייעל ויקצצו בתחומים רבים אבל כולם באופן וודאי ישקיעו בטכנולוגיה כדי לייצר ערך ולשרוד גם בעת משבר. אנחנו נראה גידול בתקציבי הארגון של מערכות המידע בעיקר בעולמות הטרנספורמציה הדיגיטלית, הדאטה והסייבר.
השינוי מתחיל כבר היום, אבל נראה שככל שיעבור הזמן יותר ויותר עובדים ישתלבו בחברות הייטק, מרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות, סטארט אפים, בתי תוכנה, גופי מערכות מידע, כיועצים טכנולוגיים שונים ועוד, וכולם יעבדו בהיקפי שעות משתנים מהבית או מהמשרד. עבודה בשלט רחוק תהיה מעשית יותר מתמיד. תפקידים שנפתחו עבור משרות שמחייבות מגורים בתל אביב יפורסמו ללא דרישת מגורים ופתאום יבוצעו מהבית של מפתח התוכנה מהמושב בגליל. יועצת הבינה המלאכותית שהחליטה ליישב את הנגב תמצא עבודה בחברה גדולה בניו יורק ואמנם תיהנה מחופש ביום ראשון בהתאם לשוק האמריקאי, אבל תצטרך להתרגל לחיים על פי השעון "המקומי" שלא תואם את השעון הישראלי, בלשון המעטה. וכן, יהיה גם את יוגב מהרצליה שימשיך ללכת מדי פעם למשרד של החברה הישראלית בה הוא עובד, רק כדי להכריח את עצמו להמשיך לאחר יום העבודה למכון הכושר שנמצא בסמוך לשם (אם הוא לא נסגר בגלל הנחיות משרד הבריאות).
השינויים הצפויים הללו בוודאי גורמים למרשל מקלוהן להתהפך בקברו. אותו חוקר התקשורת שבשנת 1959 טבע את המונח "הכפר הגלובלי" כדי להמחיש כיצד תקשורת ההמונים מאפשרת לכל אנשי העולם להתכנס לתוך כפר אחד קטן ולהרגיש ביחד. הקורונה טשטשה עוד יותר את הגבולות ונדמה שבעתיד הנראה לעין היא תגרום לממד הזמן והממד הגיאוגרפי להיעלם קליל מהעולם העסקי. כשכל זה קורה ממש בימים האלה, נדמה שאנחנו חיים כבר בכפר אחר מאשר הכפר הגלובלי בו חיינו עד היום לפי מקלוהן, והגיע הזמן לטבוע מונח פוסט קורונה חדש. כזה שתואם את רוח התקופה - אבסטרקטי ולא מוכר, ללא גבולות ברורים וללא מגבלות. מה דעתכם על "הכפר הדיגיטלי"?
הכותב הינו מנכ"ל ג'ון ברייס הדרכה ומטריקס גלובל, חברת ההדרכה המובילה בישראל ומהמובילות באירופה בתחום הדרכת המחשוב וטכנולוגיית המידע, ובתחום הדרכת מיומנות הניהול, השירות והמכירות.