סיפור דומה לזה חלקכם בוודאי מכירים: אתם רוכשים מוצר חשמלי, מתאמים אספקה ופתאום מתחילות התקלות: דמי המשלוח שונים, האחרות לא בתוקף ועוד כהנה וכהנה. בנושאים הללו עסקה הרשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, כשדנה בתביעתו של אריאל זרביב נגד דוד ששון מקרן בני הישיבות.
זרביב רכש ב-6,300 שקל מקרר, תנור ומכונת כביסה מקרן בני הישיבות, אך לאחר הרכישה החלו כשלים. לטענתו, עלות ההובלה שונתה פעמיים, דגם מכונת הכביסה שונה ובשל כך חויב בתשלום נוסף, המקרר לא התאים לדתיים ותעודת האחריות שסופקה לא הייתה לפי המוסכם, לחמש שנים.
בהיעדר תימוכין לטענות ההגנה של ששון, הרשמת ון-קרפלד הסכימה שהיו כשלים רבים בביצוע. על סעיף החיוב הנוסף במשלוח היא כתבה: "מידע לגבי עלות ההובלה ללקוח הוא מידע מהותי בעסקה. התובע אמור לקבל במועד ביצוע העסקה פרטים מלאים ומדויקים לגבי עלות ההובלה. טוב יעשה אם הנתבע יציין בהזמנה עצמה, לעתיד לבוא, את סכום ההובלה הצפוי לתשלום (עם או בלי גביית דמי ההובלה בפועל). דבר זה יבטיח שיינתן מידע מדויק לגבי עלות ההובלה בהתאם למחירוני הובלה ברורים במעמד הרכישה והלקוח לא יופתע בדיעבד. זו גם הדרך להבטיח שלא יועלו טענות מהסוג שמעלה התובע כנגד הקרן".
ההזמנה סופקה בשתי פעימות - תחילה התנור והמקרר ורק לאחר מכן מכונת הכביסה. בשל כך חויב זרביב על עלויות של שתי הובלות. לטענת ששון, מאחר שמדובר בשתי חברות הובלה שונות, אין צורך להגיד מראש. בתגובה ציינה הרשמת: "אין בידי ביהמ"ש לקבל עמדה זו. ראשית, לא הוכח שהאספקה נעשית בפועל ממקומות שונים כנטען. שנית, אספקה של מוצרים שנרכשים יחד בשתי הובלות שונות עולה כדי מידע מהותי לעסקה שעל הנתבע לגלות לקהל הלקוחות בעת הרכישה. הלקוח לא אמור לגלות מידע זה בדיעבד בעת האספקה. הטענה כי התובע יכול היה לבקש שהוא רוצה לקבל את הכל יחד נדחית. חזקה היא כי לקוח, הרוכש מוצרי חשמל מבית עסק מצפה לקבל את המוצרים באספקה אחת, אלא אם נאמר לו במפורש אחרת. לא הוכח במקרה דנן שכך נעשה. יש הבדל מהותי בין אספקה אחת לשתיים, בפרט שבכל אספקה נדרש הלקוח להמתין וכו' והדברים ברורים".
הסעיף המעניין ביותר הוא זה שנוגע לאחריות. האחריות המנדטורית למוצר חשמלי היא שנה אחת, כשבנוסף מציגות חברות שונות את האפשרות לרכישת אחריות מורחבת למספר שנים. לזרביב הובטחה אחריות לחמש שנים, אולם משביקש את התעודה גילה שהיא לשנה אחת. לטענתו, הוא ואשתו התקשרו לקרן מדי יום, אך התעודה על האחריות המורחבת לא התקבלה. הוא צירף תכתובות ווטסאפ התומכות בטענותיו.
סעיף 31א' לחוק גורס כי אי מתן תעודת אחריות לבקשת צרכן מזכה אותו בפיצוי של עד 10 אלפים שקלים. הרשמת ון-קרפלד פסקה: "משהוכח שהנתבע עצמו אינו עושה הבחנה בין שנת האחריות על פי חוק לבין האחריות המורחבת שהוא נותן - והאחריות היא ל-5 שנים כמקשה אחת - הרי שיש לקבוע כי סעיף 31א לחוק חל גם על אי מתן תעודת אחריות מורחבת". זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל אם הבטיחו לכם אחריות מורחבת על מוצר, בדקו שתעודת האחריות מסופקת לכם.
הטענה על כך שהמקרר לא התאים לדתיים נדחתה, אולם יתר הטענות התקבלו. לזכותו של זרביב נפסקו 5,000 שקל, כשבנוסף תשלם קרן בני הישיבות אגרת פתיחת תיק של 59 שקלים והוצאות טרדה בסך 300 שקלים.