תעשיית ההאו-טק: עובדי ההייטק מאמצים כלבים בזמן הקורונה

הריחוק החברתי לא קל לאף אחד, והפיתרון יכול להיות אימוץ כלב. בתעשייה שהיא דוג-פרנדלי והכלבים מורשים להגיע למשרד, עובדי ההייטק סגרו את הפינה שתפצה על הבדידות

  • כלבים
מערכת וואלה! ספורט
כלב שנשאר לבד בבית (REDDIT/Salty_Distribution84 WS))

עובדי תעשיית ההייטק לא חזרו לעבודה סדירה במשרדים בשגרת הקורונה. רובם צעירים ורווקים, שבתקופה זו עובדים מספר ימים בשבוע מהבית. אורח החיים החדש, שכולל פחות מפגשים חברתיים, עודד רבים מהם לאמץ כלב בתקופה זו.

טוב לדעת (מקודם)

עלייה בכמות התקפי לב בקרב נשים. מה ניתן לעשות?

לכתבה המלאה

עדי מחברת הפינטק טיפלתי (Tipalti) מספרת: "זה לא חדש לי לגדל כלב. את הכלב הראשון ביקשתי ביום ההולדת 9 כי ידעתי שלא יוכלו לסרב לי. עד לפני מספר שנים הייתה לי כלבה מהממת, וכשהיא מתה בשיבה טובה בגיל 15 לקחתי את הזמן עם נושא אימוץ כלב חדש".

היא מספרת מה הוביל למפנה. "לאחר התפרצות הקורונה התחלנו כולנו לעבוד מהבית. באותה תקופה מוזרה התחלתי שוב לחשוב על אימוץ. עשיתי חושבים על העתיד לאחר היציאה מהסגר, ועצם העובדה שמקום העבודה שלי ידידותי לכלבים וניתן להגיע אליו עם החיה תרם רבות להחלטה שלי לחזור ולאמץ. משרדי החברה נמצאים בקיבוץ גליל ים בסמוך להרצליה, אווירת הקיבוץ מאוד כפרית ופתוחה לחיות. בימים שאני במשרד יש לי אפשרות לטפל בכלב גם במשך היום, בין פגישה לפגישה בעבודה אני יכולה לצאת לטיול.

כולם רצו לפגוש את לוקו, והייתה להם סיבה טובה (צילום: באדיבות המצולמים)

"לא היה לי ספק שקודם כל אנסה לאמץ דרך עמותות למיניהן. מיד ראיתי שהביקוש לאימוץ כלבים גבוה מאוד. כולם רצו לאמץ חיית מחמד בתקופת הסגר ועל כל כלב הסתערו כ־200 מועמדים לאימוץ. בסופו של דבר, גיסתה של אחותי שלחה לי תמונה של פקינז ג'ינג'י מעורב וחמוד בן שנה וחצי העונה לשם 'לוקו'. לאותה משפחה היה קשה לטפל בו בתקופת הקורונה ולכן הם הציעו למסור אותו. הגעתי אליהם, הוצאתי את לוקו לטיול, מיד הרגשתי שיש ביננו כימיה וזכיתי. כשהצגתי אותו לחברים במשרד דרך הזום, הם התלהבו ממנו וציפו כבר לפגוש אותו עם החזרה למשרד. ביום הראשון שלו בחברה הוא התקבל בהמון חום ואהבה. לומר את האמת, הפריבילגיה לקחת את החבר הכי טוב שלך אתך מחזקת את תחושת הביתיות במקום העבודה".

"המתנה הכי טובה שיכולתי לתת לעצמי ולה"

גם לדברי הילה מוסצ'ו, מפתחת בפאנדבוקס, הכול היה עניין של טיימינג: "תמיד רציתי לאמץ כלב אבל אף פעם לא מצאתי את הזמן הנכון. העבודה בהייטק אינטנסיבית וחששתי לקחת על עצמי סוג כזה של אחריות, למרות שהמשרד שלנו הוא דוג פרנדלי. אחרי שבועיים לתוך הסגר הראשון הבנתי שזה הזמן שאני יכולה לאמץ כלב ואפילו לעשות תקופת בונדינג רצינית בגלל העבודה הממושכת בבית. יצרתי קשר עם עמותת Dogs R Us . דיברתי איתם ארוכות, הם שמעו מה אני רוצה וחיברו לי את מרפי לאומנה של שבועיים. מרגע שהיא הגיעה הרגשתי שאני לא לבד יותר. היו קשיים בהתחלה של הסתגלות, וגם קצת לבטים, אבל המתנות ממנה היו גדולות, והיה לי ברור שאני לא באמת רוצה לוותר עליה. הטיולים איתה מחוץ לבית הפכו לדבר הטוב שקורה לי במהלך היום. מצאתי את עצמי עושה דברים שלא עשיתי לפני כמו הליכות ארוכות הפארק, פיקניק וחיבור עם אנשים אחרים, בעלי כלבים.

"נכון, יש פה אחריות גדולה לטפל בכלבה אבל זה נותן סוג של בטחון במיוחד בתקופה מורכבת כזאת שכולנו קצת יותר סגורים, פחות נפגשים, חוששים ויושבים שעות ארוכות מול המחשב בבית. זו תקופה מיוחדת מאוד בשבילי, התחלתי למשל להשתמש במכונת התפירה שעמדה פה בסלון על מנת לתפור מסכות לכל החברים והחברות שלי ולמשפחה, אבל אין ספק שלאמץ את הכלבה היה המתנה הכי טובה שיכולתי לתת לעצמי ולה".

המתנות היו גדולות והיה לי ברור שאני לא רוצה לוותר עליה. הילה ומרפי (צילום: באדיבות המצולמים)

גם דנה בן דוד, בודקת תוכנה בכירה בחברת הסייבר IntSights, תמיד רצתה לאמץ כלב. "ברגע שהתאפשר לנו לעבוד מהבית זה העניק לי מספיק זמן לדאוג לגורה שאימצתי", היא מספרת, "אם המצב היה רגיל, כלומר עבודה מהמשרד, לא יכולתי לעשות את זה. אני חולקת את הטיפול בכלבה יחד עם חבר שלי, שגם עובד בהייטק ועושים 'חצי חצי בהשגחה'. חבר שלי עדיין עובד מהבית. החלום לאמץ כלב תמיד היה שם. עכשיו כשעובדים מהבית זה הרבה יותר אפשרי. הכלבה מאוד קטנה אז היא לא יוצאת החוצה עדיין, זה ישתנה בעוד כמה שבועות. כשאני אעבוד שוב מהבית אני אצא איתה לטיולים והפסקות קצרות".

היא מספרת על מילוי הצורך הרגשי: "מבחינתי לעבוד מהבית זה לא פשוט. אין אינטראקציה עם אנשים ואם היא קיימת זה דרך זום. כשעושים את זה חודשיים רצוף אתה נשחק. בסופו של דבר, להביא גור ולטפל בו מכניס גיוון בחיים ומקל על התגברות עם הקושי של לעבוד לבד. זה מוציא אותך טיפה מהשגרה. אנחנו לא יודעים מתי נחזור לשגרה נורמלית, זה מכניס הרבה עניין ואושר".

"להביא גור ולטפל בו מכניס גיוון בחיים ומקל על התגברות עם הקושי של לעבוד לבד". דנה בן דוד (צילום: יחצ)

לדברי ד"ר אלון וסרמן, מנהל מקצועי של ארגון "חברים" לטיפול פסיכולוגי בקבוצה: "כל בעל חיים שאנו מכניסים לחיינו מכניס אותנו למערכת יחסים נוספת. ככל שבעל החיים יותר תקשורתי, כך מערכת היחסים יותר מורכבת. במקרה של כלב, שזקוק לטיולים, המורכבות של היחסים גם באה לידי ביטוי אל מול אחרים שנמצאים בעולם - כלבים אחרים ובעליהם, עובדים במקום העבודה שהינו דוג פרנדלי, ילדים ומבוגרים אחרים ברחוב ועוד. כלומר, הפוטנציאל לאינטראקציה בין אישית עולה באופן מידי.

"בעולם הטיפולי, כפסיכולוג אשר נעזר בכלבים, הייתי יוצא לטיול עם הילד המטופל ביחד עם הכלב. כך נוצרה הזדמנות להיכרות טבעית עם ילדים אחרים, לצפות באינטראקציה בזמן אמת שלו איתם וכאשר יש קושי חברתי, לשקף לו את התובנות שלי. הכלב היווה גורם משיכה ליוזמה ביחסים בין אישיים. בזמן הסגר של הקורונה רבים חשו בדידות, ריחוק חברתי (תרתי משמע) ואף ניכור. הרעיון של אימוץ כלב טבעי במצב כזה ולכן הדרישה לאימוץ הייתה כה גבוהה".

ומה מסביר את ההחלטה למסור, או חלילה גם לנטוש כלבים? "כמובן שיכולות להיות סיבות שונות, אולם באופן כללי בזמן לחץ", מסביר ד"ר וסרמן, "לפעמים הכלב נמצא במשפחה באופן שאינו הרמוני, היחסים המשפחתיים מתוחים, ואז הוא מהווה את החוליה החלשה. נוכחות כלב, חתול או בעלי חיים תקשורתיים אחרים בחיי המשפחה מהווה כאמור מקור להגברת מורכבות היחסים. כאשר גם קיים מתח מצטבר וגם עולה החרדה בנוגע למצב הכלכלי, הסיכוי של הכלב לשרוד במשפחה יורד. בדרך כלל, הוצאת הכלב מחיי המשפחה והפרידה ממנו מהווה מקור לצער לפחות לאחד מבני המשפחה. במצב אופטימלי, הכלב ימצא בית חם ומתאים אחר והמשפחה, במצב טוב יותר, תמצא כלב אחר לאמץ".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully