זה הסיפור על בני זוג שהיו נשואים שלוש שנים בלבד. תקופה כזו של זוגיות קצרה אינה נדירה, אבל הנסיבות שהובילו אליה היו מיוחדות. השניים פנו לבית הדין הרבני, כשבמרכז הדיון עמדה התחייבות הבעל בכתובה שעליה חתם במעמד החופה, ובה נקבע סכום כספי של 180,000 שקל.
בין יתר טענותיה, האישה טענה כי הבעל נהג לעשן סמים ואף ערבב אותם עם כדורים מסוגים שונים באופן שהיה גורם לו לאבד שליטה על מעשיו, וכי נהג להוציא על כך סכומים קבועים של מאות שקלים מדי שבוע. האישה הוסיפה וטענה כי הבעל רכש ארון מיוחד לגידול מריחואנה בבית, ואף גרם לצדדים להוצאות כספיות גבוהות בגין חשבונות החשמל של המזגנים שקיררו את החדר בו הועמד הארון המחומם. היא הציגה תמונות של הארון והגידולים שנמצאו בו, אולם הבעל, מצדו, טען שמדובר בארון שנרכש לצורך גידול הידרופוני של תותים ועגבניות שרי.
כאשר נחקר הבעל בבית הדין על גרסתו, הוא התקשה לספק הסברים באשר לכדאיות גידול תותים ועגבניות שרי בעלות כספית של אלפי שקלים מדי חודש, ואף סירב לפנות לבדיקת פוליגרף שתתמוך בהכחשות הנמרצות שמסר בבית הדין.
בפסק דין ארוך ומנומק מנתחים דייני בית הדין הרבני בתל אביב את טענות הצדדים וקובעים בפירוש כי טענת הבעל לגידול תותים ועגבניות שרי "מעלה גיחוך ואיננה ראויה לתגובה", שכן גידול הסמים גרם במישרין לקלקול חיי המשפחה. "ברור", כותבים הדיינים, "כי במעשיו אלה הביא הבעל לקץ הנישואין". עובדת היות הבעל צורך סמים ומגדלם בביתו הובילה את דייני בית הדין לחייב את הבעל לשלם לאשתו את מלוא כתובתה, וזאת על אף טענות הבעל כי הוא מצוי על סף הליכי הוצאה לפועל בשל מצב כלכלי גרוע. את ההכרעה ביססו הדיינים על שלושה טעמים: האחד - קלקול חיי המשפחה, השני - בזבוז המשאבים הכספיים, והשלישי - החשש לסכנה שתיגרם לאישה בשל איבוד שליטה והתנהגות אלימה וקיצונית בשל צריכת הסמים. הדיינים הזכירו שוב כי אישה איננה חייבת להתגורר עם מי שנוכחותו מאיימת על שלוות חייה וביטחונה האישי.
עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן שותפים מייסדים במשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחה בענייני משפחה וירושה מסבירים כי "למרות שהאישה היא זו שדרשה להתגרש ולכאורה בשל כך היתה יכולה להפסיד את זכותה לפרוע את שטר הכתובה, בית הדין הרבני קובע כי מאחר והרושם הברור הוא שהגירושין יצאו מהבעל ומעשיו הם אלה ש"הניעו" את התהליך ושמו קץ לחיי הנישואין, הרי שמדובר בדרישה מוצדקת מצד האישה. בית הדין הרבני הזכיר את הכלל התלמודי לפיו "אישה - לחיים ניתנה, ולא לצער" ובכך בחר להגן על כבודה ועל זכויותיה".