האם נמצא מתווה לפשרה בין שוכרים למשכירים בבתי עסק? ייתכן מאוד שכן. כזכור, משרד המשפטים לא התערב בסוגיה האם קורונה היא כוח עליון והתיר לשופטי בתי המשפט להחליט. ב-23.6 קבע בית משפט השלום בתל אביב כי קבוצת ח.י.א. שותפויות, המנהלת אולם אירועים במרכז הארץ, תיאלץ לפנות את המקום המושכר על ידי חברת מ.ג. יצחקי נכסים. בעלי האולם טענו כי בעקבות הקורונה יש לסכל את הסכם השכירות ולא הסכימו להעביר החל מאפריל סכום של 76 אלף שקלים בחודש כולל מע"מ, אולם בית המשפט לא קיבל את עמדתם וקבע כי ייאלצו לפנות את המקום עד ה-30.7.
בסוף יולי הוציא בית המשפט המחוזי עיכוב ביצוע להחלטה והעניק צו ארעי למניעת הפינוי. היום (חמישי) נידון הנושא שוב בפני השופט יונה אטדגי, שקבע כי עד שיתבררו סופית תוצאות הערעור, הצדדים יחלקו בנטל ההוצאות. זוהי פסיקה ראשונה בנושא, כפי שכתב השופט: "פסק הדין דן שאלה עקרונית ורלבנטית ביותר לימינו, שיש לה גם השלכות רוחב על מקרים רבים נוספים. הפסיקה המחייבת בסוגיה זו טרם ניתנה".
"מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לכיוונו של אחד הצדדים", המשיך השופט אטדגי, והסביר כי הנטייה בנכס מסחרי (לעומת נכס למגורים) היא לא לעכב את הפינוי, אולם לצדם של המבקשים, שיוצגו על ידי עו"ד אילן בומבך, עומדת העובדה כי התחילו את העסק במושכר רק מספר חודשים לפני כן והשקיעו ממון רב בבנייתו.
השופט נתן צו לעיכוב הפינוי ופסק כי המבקשים ישלמו למשיבה (בעלת האולם) מחצית מדמי השכירות עבור אפריל, מאי ויוני עד 15.9 והחל מיולי את דמי השכירות במלואם. בכך, למעשה, מחלק השופט, בהחלטה ראשונה מסוגה, את האחריות בין השוכר למשכיר. עם זאת, יש להדגיש כי מדובר עדיין בעיכוב ביצוע.
נושא חוזי השכירות הפך למרכזי מתחילת ימי הקורונה, הן במגזר העסקי והן במגזר הפרטי. אי הבהירות הייתה גדולה, והשאלה הייתה האם מגיפה היא כוח עליון שמאפשר את ביטול החוזה. עם זאת, בתחילת יולי קבע משרד המשפטים כי קורונה לא בהכרח נחשבת לכוח עליון, מה שבעצם הותיר את השאלה על כנה. בעניין הספציפי של אולמות האירועים, התייחס משרד המשפטים לצד שבין האולם לזוגות החתומים על החוזים: "על הצדדים לפעול לקיום האירוע במתכונת חלופית, תוך התאמתו לנסיבות החדשות". לא הייתה התייחסות ספציפית לדין בין בעלי האולם למפעיליו, והחלטה זאת של השופט אטדגי, גם אם מדובר בפשרה זמנית, היא בגדר תקדים.