אזעקת צבע אדום חברתית הופעלה. מדינת ישראל מודל קורונה סבב ב' הפכה שסועה ומפולגת ונדמה כי אנו נמצאים שבועות אחדים ממפץ גדול ומסוכן. ההפגנות בשיאן, הקיצוניים בצדי המפה הפוליטית מובלטים מדי יום והקורונה, זו ש"אשמה" למעשה במצב הכלכלי-חברתי בו אנו נמצאים, איננה מתכוונת לעצור בקרוב או לקרב בנינו.
בינתיים, ההפגנות, האלימות, מספר הנדבקים והחורבן הכלכלי - הופכים לחממה מסוכנת וחמורה אשר את ממדיה והשפעותיה נדע רק בעוד שנים רבות, כאשר יהיה מאוחר מדי. החיידק החדש אשר נוצר בתקופה בוערת זו ומדביק אנשי ימין, מרכז, שמאל וכל מי שנקלע לדרכו - הוא העוני. את חיידק העוני לא מעניין מי בשלטון, מי מפגין או מהי השקפתו הפוליטית של הנדבק. חיידק העוני לא מבדיל בין להט"ב, חרדי, שמאלני או נער גבעות. אינו מבדיל בין מנכ"ל לעובד זוטר ואינו מבחין בין קשישים ונכים לבין ילדים והוריהם.
למעשה, חיידק העוני הנו התחום היחידי בעידן המפולג בו אנו חיים, שלמעשה אינו מבדיל בנינו ו"מתייחס" אל כולנו כשווים. אך לצערנו החיידק אינו עוסק באהבת חינם, בהתפשרות או בתרופה לקורונה. חיידק העוני הופך אדם, ביום בהיר אחד - לחסר כל. מפשיט אותו מכל מעמד שהכיר.
החיידק אינו ניחן בתסמינים מקדימים ואינו מתריע על התפרצותו. עד לרגע בו יגיע - ירגיש הנדבק כי חייו במסלול הנכון ויחשוב שהוא מוגן. אך ברגע אחד, בשל פיטורין, פשיטת רגל, חובות שהצטברו, אובדן העסק או כל צרה כלכלית אחרת - יכול אדם "נורמטיבי" למצוא עצמו מגיע אל מרכז הסיוע של פתחון לב ומבקש, בבושה ובשעת לילה מאוחרת, סל מזון.
החיידק תוקף אנשי הייטק, מנהלים, אנשי חינוך, יוצרים, אמנים ובעצם - כל אדם שמתפרס במדינת ישראל ונקלע לבור כלכלי שחור, נוכח משבר הקורונה. אותו נדבק לומד, בדרך הקשה ובמהירות שיא, כיצד לחיות עם חיידק העוני וכיצד לנהל אורח חיים אחר, מצומצם ומאתגר - עבורו ועבור בני משפחתו.
ב"פתחון לב" ישנם עניים "ותיקים", אשר מגיעים מדי שבוע במהלך שנים רבות לקבל סל מזון ולמעשה כבר יודעים כיצד להתנהל כלכלית, רגשית ומעשית עם חיידק העוני, ממנו נדבקו לפני זמן רב. הם אינם מרוצים מהמצב או שמחים ממנו כמובן. לעומתם, העניים החדשים אינם מנוסים, ונמצאים בקריסה כפולה, הן כלכלית והן נפשית.
המעבר החד מחיים מאפשרים ונוחים לחיי חוסר וצמצום, במכה אחת, נותנים מכה מתחת לחגורה אשר מדינת ישראל עלולה לסבול מהשלכותיה עוד שנים רבות. בינתיים, משבר הקורונה כאן כדי להישאר ומדי יום הוא נוגס בעוד משפחה, בעוד חלום שהתנפץ, בעוד בעל עסק שחסכונות חייו מושקעים בקירות המקום - ומוחץ את הכול לכדי מילה אחת, מנוכרת, מפחידה ומדאיגה - עוני.
מדינת ישראל לא יודעת כיצד להתמודד עם העוני - לא בתקופת הקורונה ולא בימי שגרה. היא מעולם לא ידעה. לכן עמותות הסיוע הוקמו, על מנת להוות קבלן ביצוע מטעם הממשלה ולהחליף את תפקידה. גם בעת משבר כלכלי ובריאותי, מדינת ישראל לא ממש סופרת את העניים החדשים והוותיקים, וממשיכה לתקצב את פתחון לב לדוגמא בסכום זעום ומכעיס של 1% מסך כלל תקציב הארגון. מדיניות לתפארת.
חיידק העוני כאן כדי להישאר והוא מדביק מדי יום עוד ועוד משפחות. לא רק מפוטרי קורונה ללא עורף כלכלי, או קשישים שהפסיקו לקבל מענקים. חיידק העוני טורף את כולם.
הגיע העת להתאחד ולהיאבק בחיידק העוני - כיצד להציל את חברינו, שכנינו, ילדינו ואת דור העתיד של עם ישראל. במקום לשנוא, להכות, להסית, לצייץ ולהמריד, הגיע העת לאחד כוחות, לחבק ולהגיש יד תומכת. העקרונות, הערכים והאג'נדה אינם שווים דבר אם בדרך, האוכלוסייה בסיכון, הבטן הרכה ביותר שלנו, נרמסת והופכת אבק ונחלת עבר. עניי ישראל זקוקים לעם ישראל, שיסייע, יתרום, יחבק ויזריק להם את החיסון לחיידק העוני. הפכו את הכעס לתרומה, את ההסתה להתנדבות ואת הפילוג לחיבוק. עם ישראל, יותר מתמיד, זקוק האחד לשני כדי לשרוד.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "פתחון לב" לשבירת מעגל העוני בישראל.