תכנית השלום של הנשיא טראמפ שינתה לחלוטין את הפרדיגמה לגבי פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני ועשתה אתחול לכל השיח סביב פתרון שתי המדינות. מעצם היותה רעידת אדמה גיאופוליטית היא מביאה בעקבותיה כמה רעידות משנה שהראשונה שבהן - ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות. הסכם זה הוא תוצאה ישירה של תכנית השלום ומביא לידי ביטוי גם את התמורות הגאו-פוליטיות המתרחשות במזרח התיכון מאז נבחר טראמפ לנשיאות ב-2016.
יוזמת הנשיא טראמפ עשתה את צעדה הראשון בפסגת ריאד באביב 2017. הדיונים שהתקיימו באותה פסגה ואחריה התבססו על הערכה מחדש של הממשל את המציאות המזרח תיכונית וההבנה שהיא משתנה. המדיניות החדשה של הממשל קיבלה דחיפה משמעותית מתוך ההבנה האזורית שכדי להתמודד עם האיום האיראני והאסלאם הקיצוני יש לבנות שיתופי פעולה גאופוליטיים חדשים המבוססים על עוצמה ושיתוף. תרמו להבנה הזו גם התפקידים שמילאו קטאר וטורקיה, בין השאר גם במאבק בסוריה, שהיה במובנים רבים ביטוי אלים למציאות המתהווה. המדינות הסוניות המסורתיות הבינו שבעלת בריתן הטבעית לנוכח האיומים רבי הפנים הללו היא ישראל.
מעבר להשפעה שיש לקידום הנורמליזציה של המדינות הסוניות המתונות עם ישראל על יחסי הכוחות במזרח התיכון, יש לכך גם השפעה גדולה על יחסי הכוחות בין המעצמות. סין מנסה לנצל את העצמאות האנרגטית של ארה"ב כדי להגדיל את צריכה של נפט ממדינות המפרץ ולחזק את היחסים הכלכליים איתן. ארה"ב מפצה על כך בקידום יחסים כלכליים וחיזוקים צבאיים שונים הניתנים למדינות המפרץ, כדי לשמר את המחויבות שלהן למדיניות האמריקנית.
העובדה שההסכם קורם עור וגידים בתקופת הבחירות לנשיאות ללא ספק מייצרת ערך עבור הנשיא טראמפ והמפלגה הרפובליקנית, ומבליטה הצלחה בזירה הבינלאומית בה השקיע הנשיא לא מעט אנרגיה ומשאבים בקדנציה האחרונה. ככלל, הנשיא טראמפ היווה לכל אורך שנות כהונתו דוגמא לא מקובלת של פוליטיקאי שעומד אחרי כל אחת מהבטחותיו. המהלך של ישראל עם איחוד האמירויות הוא ללא ספק מהלך היסטורי משמעותי בכל קנה מידה, ולכן גם זוכה לתמיכה דו-מפלגתית בארה"ב, עוד עובדה שמחזקת את הנשיא טראמפ בראיית המצביע האמריקאי הפוטנציאלי, במיוחד בקרב המתלבטים המתונים הנמצאים בתפר שבין הרפובליקנים לדמוקרטים. ההבנה היא שהנורמליזציה עם איחוד האמירויות היא סנונית ראשונה המבשרת על בואם של הסכמים עם מדינות סוניות מתונות נוספות אשר מבינות את חשיבות הנורמליזציה עם ישראל למול איראן, גרורותיה בפרט והאסלאם הקיצוני בכלל.
בעניין הריבונות, גורמים בוושינגטון מבהירים שהלחץ לנהל משא ומתן על פתרון שתי המדינות הוא מס שפתיים הנועד להקל על המדינות הסוניות לקדם את הנורמליזציה עם ישראל למרות התנגדות הפלסטינים. הממשל מבין כי הפלסטינים מקובעים מאוד בעמדתם, ולכן משתמש בכל האמצעים בכדי לקדם את מדיניותו לרבות תשלום מס שפתיים זה. לנתניהו ברורה הנקודה הזו, ולכן הוא לא נאבק בהכרזות של בכירי הממשל. רוב בכירי הממשל מאמינים בזכותה של ישראל להחיל ריבונות ביהודה ושומרון, אלא שהתזמון כעת הוא בעייתי מבחינתם. ככלל, אם מסתכלים על כהונת הממשל הנוכחי, הבטחתו של הנשיא שהריבונות בהחלט על הפרק לא צריכה להפתיע אף אחד, היא תקוים!
ככל שנתקרב למועד הבחירות מספר אלמנטים ישפיעו על היכולת של טראמפ לשנות את המגמה בסקרים ולהשיג ניצחון בנובמבר. הכלכלה האמריקנית היא הגורם המשפיע ביותר, אבל ליחסי החוץ של ארה"ב ולמהלכים היסטוריים בדוגמת נורמליזציה של העולם הערבי עם ישראל תהיה השפעה רבה על מעמדו של טראמפ כנשיא והיא ללא ספק מבטאת את אסטרטגיית Bigger Elsewhere, להעצים נושא אסטרטגי אחר כדי למקד סביבו שיח ציבורי ובינלאומי. אנו רואים מגמת שיפור ברורה בתחום הכלכלי בארה"ב בשבועות האחרונים ואיתה גם צמצום בפערי הסקרים למול ג'ו ביידן. בהנחה ומגמה זו תימשך אין שום סיבה לחשוב שהנשיא טראמפ והמפלגה הרפובליקנית לא ימשיכו לכהונה נוספת של 4 שנים. אני גם מציע "לשתות" בזהירות את הסקרים הנוכחיים, שכן בהשוואה של הסקרים כעת אל מול הסקרים מ-2016 - מצבו של הנשיא טוב בהרבה מהבחירות הקודמות בנקודת הזמן הנוכחית...
לסיכום, גבירותיי ורבותיי, "חייבים להודות. טראמפ"!"
אריאל סנדר הוא מנהל מטה הבחירות בישראל של דונלד טראמפ, מנהל העסקים הראשי בקבוצת גלעד.