בשבוע החולף, כשברקע משבר כלכלי חריף, מדד ה- s&p 500, המורכב מ- 500 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר מבין החברות שנסחרות בשוק המניות האמריקאי, הגיע לשיא של כל הזמנים. כדי להגיע לשיא זה, נדרשו לו בסך הכול כחמישה חודשים מנקודת השפל שלו במשבר הקורונה שנרשמה בחודש מרץ. לשם השוואה, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008, על מנת להגיע לשיא, נדרשו למדד ה- s&p 500 כמעט חמש שנים מאז נקודת השפל של המשבר (תודה ליוטב קוסטיקה ממור בית השקעות, שהסב את תשומת ליבי להשוואה זו).
שיא נוסף שנשבר בשבוע שעבר הוא הגעתה של חברת אפל לשווי שוק בלתי נתפס של 2.12 טריליון דולר. במקביל לנסיקה בשוק המניות, גם הזהב, על אף ירידה מסוימת בשבועיים וחצי האחרונים, נסחר ברמות מחירים גבוהות. זאת ועוד, אם בתקופה האחרונה בוחנים את מתאם התשואות היומי בין המניה של חברת אמזון והמניה של בנק אוף אמריקה, מוצאים מתאם שלילי. כלומר, בממוצע, ביום בו המניה של אמזון עולה בבורסה, המניה של בנק אוף אמריקה יורדת, ולהיפך.
כיצד ניתן להסביר את הממצאים הללו? לעניות דעתי, המחולל המרכזי שלהם הוא הזרמת הנזילות של הבנק המרכזי בארה"ב (הפד), הזרמה שבוצעה במהירות ובהיקף חסרי תקדים. מאז תחילת המשבר הזרים כבר הפד כ-3 טריליון דולר, ומאזנו עומד היום על כ-7 טריליון דולר - כמעט פי 10 מהמאזן בראשית 2008.
במסגרת הזרמת הנזילות, בין היתר, רוכש הפד אגרות חוב שהנפיק משרד אוצר האמריקאי ואגרות חוב שהנפיקו חברות. רכישות אלו, בין היתר, משחררות למוכרים של אגרות החוב הללו כספים להשקעה. כספים אלו מנותבים בחלקם הגדול לרכישה של מניות של חברות טכנולוגיה - בעיקר המניות של חברות הטכנולוגיה הגדולות. זאת משום שחברות אלו נתפסות ככאלו שלא נפגעות ואפילו מרוויחות ממשבר הקורונה. הביקוש למניות אלו מעלה את המחירים שלהן, עליות המחירים גורמות לעוד משקיעים לרצות להשקיע במניות הללו, וכך עליות המחירים מתחזקות עוד יותר.
כפי שכבר ציינתי בטור קודם שכתבתי כאן, העליות במחירי המניות של חברות הטכנולוגיה הגדולות הן אלו שדוחפות את מדד s&p 500 קדימה. למעשה, בנטרול החברות הגדולות הללו, המדד מופסד בשל משבר הקורונה. לשם המחשה, התשואה הממוצעת של המניות של החברות אפל, אמזון, גוגל, מייקרוסופט ופייסבוק מתחילת השנה ועד ה-31 ביולי עמדה על כפלוס 50%, בעוד שבאותה תקופה התשואה של יתר 495 המניות במדד ה- s&p 500 הייתה כמינוס 11%. באופן רחב יותר, ניתן לומר שבממוצע מניות חברות הטכנולוגיה (בעיקר הגדולות, אבל לא רק הן) נתפסות כיום כנכסים דפנסיביים שמגנים בפני משבר הקורונה, ולכן אותן קונים. לעומת זאת, המניות שנוטשים הן מניות של חברות מענפים שנפגעים חזק מהמשבר, דוגמת: תעופה, תיירות, נדל"ן ופיננסים.
זהו גם ההסבר למתאם השלילי שמצאנו בתשואות היומיות של אמזון ובנק אוף אמריקה. בממוצע, בימים בהם מפלס החרדה של השוק מהקורונה עולה, הביקוש למניית אמזון גדל ואילו הביקוש למניית בנק אוף אמריקה יורד, ולהיפך בימים בהם החששות מנזקי הקורונה פוחתים. כמובן, שבסך הכול, בחודשים האחרונים, החששות מהקורונה הם גדולים. לכן, ביצועי מניית בנק אוף אמריקה אינם טובים מתחילת השנה (כמינוס 28%), בעוד שביצועי מניית אמזון מצוינים (כפלוס 78%).
לבסוף, גם הזינוק במחיר הזהב בימי הקורונה קשור להזרמת הנזילות של הפד. ההזרמה היא הרי אפקטיבית הדפסה של כסף, וכשמדפיסים כסף, ערכו יורד. כשזה קורה, החששות האינפלציוניים מתעוררים. הזהב הוא נכס שלא מושפע מאינפלציה - מחירו לא נשחק - ולכן הביקוש שלו גדל, כשהחשש מהתפרצות אינפלציונית גובר. חשוב לזכור שהזהב אינו נכס מניב; לא מקבלים ריבית על החזקתו. זהו חסרון בהשקעה בזהב. אולם, לצד הזרמת הנזילות האדירה, הפד גם שומר על ריבית בסיס מאד נמוכה. הציפיה היא שמדיניות הריבית הזו תמשך גם בעתיד הנראה לעין. לפיכך, בעידן של ריבית נמוכה, החיסרון של הזהב שאינו נושא ריבית הופך להיות לא משמעותי.
ד"ר דייבי דישטניק הוא חבר סגל בכיר בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב ובעלים של קרן השקעות. לכותב יש עניין אישי בנושא המאמר. אין לראות באמור המלצת השקעה מכל סוג שהוא.