לאחרונה התבטא שר האוצר ישראל כץ נגד המגזר הציבורי. השר טוען כי "יו"ר ההסתדרות נכנע ללחץ של מקבלי השכר הגבוה והפנסיות הגבוהות במגזר הציבורי, שנדרשים לתרום את חלקם במאבק בקורונה לטובת המובטלים, העצמאים ובעלי העסקים, ונמנע מלהגיע להסכמות. הוא הסכים לפגיעה בעיקר במקבלי השכר הנמוך, דבר המנוגד לעמדתי". בהסתדרות, מנגד, טוענים כי דרישת כץ "נטולת היגיון כלכלי".
רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, הגיב לכוונת האוצר לקצץ בשכרם של עובדי המגזר הציבורי: "אם שר האוצר רוצה לייצר מקורות מימון למשבר שישקפו חלוקת הוגנת של הנטל בין עובדים שנפגעו ממנו לכאלו שנפגעו פחות, אפשר לעשות זאת דרך מערכת המס באמצעות העלאה זמנית של מסים לעובדים שמשתכר מעל 25,000 שקל, לא משנה אם הם עובדים במגזר הציבורי או הפרטי. אפשר גם להעלות את מס רווחי הון, שנמוך אצלנו ביחס לעולם, כך שמי שמרוויח בתקופה הזאת מדיבידנדים יתרום את חלקו. אבל נראה שהמטרה של שר האוצר היא לא לממן את המשבר אלא לפגוע בעובדי המגזר הציבורי: רופאים, אחיות, מנהלים בביטוח לאומי ומנהלות לשכות רווחה, שנמצאות בחזית המאבק במשבר הקורונה".
במגזר הציבורי מאשימים גם את אביר קארה, ממייסדי "השולמנים", בכך שהוא מתגייס לצד של השר כץ במקום לתמוך בעצמאים. קארה פרסם בגלובס טור דעה שכותרתו "סולידריות אמיתית היא כניסה תחת האלונקה". הוד טוען כי "קארה הצטרף אל בעלי האינטרס המובהק בהפניית האש כלפי המגזר הציבורי. לקארה, שמידת הדאגה שלו לאינטרסים של שר האוצר עברה מזמן את דאגתו לעצמאים, לא אכפת לקצץ בשכרן הזעום ממילא של העובדות הסוציאליות, המורות ושאר מאות אלפי עובדי ועובדות ציבור. הוא ושר האוצר רוצים לשים להם עוד משקל על הגב - עד שיישבר. אין מחלוקת על הפגיעה הקשה שספגו בעלי העסקים ועל חובתה של המדינה לסייע להם, אבל גם אין שום סיבה לעשות את זה באמצעות קיצוץ שכר גורף במגזר הציבורי".