בתקופת משבר הקורונה, בה חל קיטון משמעותי בהיקף ההכנסות של עסקים ואנשים רבים, הצורך באשראי רק גדל. ואולם לא אחת קורה שהבנק מסרב לבקשת לקוח לקבל אשראי.
לאחרונה חל גידול ניכר בתלונות שמוגשות כנגד בנקים בנושא זה - הן תלונות שמופנות ללשכות לפניות הציבור של הבנקים והן תלונות שמופנות לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. מסורבי אשראי בוחרים לנסות ולפתור הבעיה בדרכים משפטיות, אלא שהניסיון מלמד כי נדירים המקרים שבהם פניות מעין אלו יביאו לתוצאה חיובית מבחינת הפונה.
לבנקים מוקנה שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע להעמדת אשראי ללקוחות, והשיקולים שעומדים ביסוד שיקול דעת זה הינם רבים ומגוונים. הבנק מחויב אמנם לשקול כל בקשת אשראי באופן ענייני ובתום לב, ואולם ככלל הבנק לא נדרש לחשוף בפני הלקוחות את השיקולים שעמדו ביסוד החלטתו, וממילא היכולת של לקוח לתקוף שיקולים אלו במקרה ספציפי הינה מוגבלת ביותר. כמו כן, גם אם הבנק יסכים לגלות באופן כללי חלק מהשיקולים שנשקלו על ידיו, ספק רב באם בנק ישראל יתערב ויחייב את הבנק להעמיד אשראי.
יובהר בהקשר זה, כי ככלל בנק אינו מחויב להעמיד ללקוח אשראי גם כאשר מצבו הכספי טוב יחסית וגם כאשר הלקוח מציע לבנק ביטחונות. לבנק מוקנה שיקול דעת רחב לבחון את כלל המאפיינים של הלקוח, ובכלל זה טיב הביטחון המוצע, וזכותו של הבנק להחליט שאין הוא מעוניין בביטחון ספציפי מסיבות השמורות עמו.
מטבע הדברים, בתקופה של משבר הקורונה הסיכון של הבנקים במתן אשראי גובר. מהדוחות הכספיים שפורסמו לאחרונה ע"י הבנקים השונים ניכר גידול משמעותי בשיעור ההפרשות לחובות מסופקים, והדבר גורם לבנקים לנקוט משנה זהירות ולצמצם הנכונות להעמיד אשראי ללקוחות בעלי דרגת סיכון גבוהה יחסית.
שאלה מורכבת יותר היא מה היכולת של בנק להפסיק אשראי שכבר הועמד עוד לפני תום תוקף האשראי (כמו מסגרת אשראי שהוקצתה עד מועד עתידי או לחלופין העמדת הלוואות קיימות לפירעון מיידי). כאן גבולות הגזרה מבחינתו של הבנק מוגבלים יותר, והבנק נדרש להוכיח קיומן של נסיבות חריגות ולנמק את החלטתו להפסיק אשראי שכבר אושר. בפסיקה נקבע שעל הבנק לנהוג במקרה כזה בתום לב ומשיקולים ענייניים. מטבע הדברים, הלקוח יכול לנסות ביתר קלות לתקוף החלטת הבנק להפסקת אשראי. יחד עם זאת, יש לדעת כי נקיטת הליך משפטי כנגד בנק במקרה כזה כרוכה בהליך ממושך ומורכב, ומעבר לכך שמעטים המקרים בהם ייפסק ללקוח פיצוי משמעותי, הליך כזה לא יפתור הצורך של הלקוח לקבל אשראי בטווח הזמן הקרוב.
מניתוח פסיקה של השנים האחרונות אפשר לקבוע, שנדירים המקרים בהם בתי המשפט פוסקים לחובת בנקים בסוגיות מעין אלה, ונדירים עוד יותר המקרים בהם בית המשפט מחייב בנק להעמיד אשראי. כך, למשל, בפסק דין שניתן בחודש דצמבר האחרון בתביעה של בנק הפועלים נגד יהודה ואורית בחור, נדחתה טענת הגנה של הלקוחות בדבר הפחתה חד-צדדית של מסגרת האשראי בחשבון, ונקבע כי המחוקק הכיר בזכותו העקרונית של בנק להימנע מלהעניק ללקוח אשראי או אפילו מלהמשיך ליתן לו קו אשראי, וזאת משיקולים לגיטימיים שנועדו לאפשר לבנק להבטיח את החזר כספו. בדומה לכך, בפסק דין שניתן בחודש מאי 2019 בתביעה של בנק הפועלים נגד משה ורבקה בנדיקט, נדחתה טענת הגנה של הלקוחות בדבר העמדת הלוואות לפירעון מיידי ללא הודעה, תוך שהודגש כי בנק אינו מחוייב להעניק שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח וכי הוא רשאי להימנע ממתן אשראי או מהמשך מתן אשראי במטרה להבטיח את החזר כספו.
באופן מעשי, הסיכוי של לקוח לחייב בנק להעמיד אשראי בניגוד לרצונו אינו גדול. בהתאם לכך, אם הצורך של לקוח באשראי לא מקבל מענה מספק מהבנק שלו, ההמלצה הטובה ביותר היא לנסות ולאתר נתיבים חלופיים לקבלת אשראי. אמנם הריביות שגורמים חוץ בנקאיים גובים גבוהות יותר מהריביות הנהוגות בבנקים, ואולם אם לקוח יכול להוכיח עמידה בתשלומי החזר אשראים קודמים, סביר להניח שיוכל להשיג תנאי ריבית סבירים גם בגופים אלו.
לסיכום, הפתרון המועדף במקרה של סירוב למתן אשראי אינו משפטי אלא מסחרי. הסיכוי לחייב בנק להעמיד אשראי באמצעות טיעונים משפטיים הינו נמוך, וככלל ראוי לנסות ולמצוא פתרון באמצעות מציאת בנק אחר או גוף מימון חוץ-בנקאי מתאים.
עו"ד דרור טימור הוא שותף במחלקת בנקאות ומימון במשרד עוה"ד סלומון ליפשיץ