"מתוך 30 הסטארט-אפים המצליחים בישראל בשנים האחרונות, רק ארבעה מהם מקיימים עסקים משמעותיים עם סין (מעל 25 מיליון דולר מחזור מכירות), בעוד שכמעט 100% מהם נמצאים באופן משמעותי בארה"ב" - כך חשף השבוע רונן ניר, שותף בקרן ההון סיכון ויולה ונצ'רס בכנס מקוון שערך פורום Israeli Go Global המסייע לסטארטאפים ישראלים ביציאה לשוק הגלובלי, בניהולם של יותם צוקר מ-CQ Global וגיא קצוביץ' מ-Fusion LA.
בכנס שעסק בהשלכות מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין על ענף ההייטק הישראלי, הציג ניר נתונים ביחס למעורבות של קרנות הון סיניות בהשקעות ישראליות, שהראו כי בעוד שההון שגייסו חברות ישראליות גדל משמעותית בשנים האחרונות, הסינים נותרו שחקן שולי יחסית מבחינת השקעותיהם.
בנוסף, התייחס ניר גם להזדמנויות העומדות לחברות ישראליות בסין, אל מול הסכנות הטמונות בכך, וציין בין היתר את תחום כלי הרכב בו יכולים סטארט-אפים ליהנות גם מפוטנציאל עסקי עמוק, וגם מחופש רגולטורי, וגם את תחום הבריאות שלא צפוי להיכנס תחת ידה של הרגולציה האמריקאית המסתמנת ביחס לעסקים המקיימים קשרים עם סין.
עו"ד גיא לכמן שותף בקבוצת ההייטק במשרד פרל כהן אמר כי "ככל שיורעו היחסים הכלכליים בין ארה"ב לסין, כך תגבר המורכבות הנכפית על חברות ישראליות בקבלת כספים שמקורם בסין. מורכבות זאת מעמידה חברות בפני דילמה קשה בימים אלו, עד כדי הצורך בבחירה בין גיוס כסף סיני ובעקבותיו פגיעה קשה ביכולת העבודה בשוק האמריקאי עד כדי סגירת הדלת לחלוטין".
להערכת עו"ד לכמן, "לאור ההטיה העמוקה של השוק הישראלי אל עבר ארה"ב, המורכבות הרבה תפגע מאוד בתמריצים לקבלת השקעה סינית, ואנו צפויים לראות צמצום משמעותי שלה. לריק שייווצר כתוצאה מכך יכולות מדינות אסיאתיות אחרות להיכנס בהצלחה רבה, בדגש על שיתופי פעולה עם יפן".
עדי לבנון-חזן, מנהלת בקרן ההון סיכון פלינט קפיטל, ציינה כי: "לא קל להיכנס לסין, לצמוח בה ולעשות בה עסקים. יש הגבלות רגולטוריות קשות, וגם גיוס כסף סיני משנה את פני הדברים מהבחינה הזאת. לכן, מרבית הסטארט-אפים הישראלים מתמקדים בצמיחה בשוק האמריקאי כדי להימנע מסיבוכים בהמשך."
בתשובה לשאלת עו"ד לכמן האם היא תירתע מלהמליץ על השקעה בחברה שבה הושקע הון סיני, אמרה לבנון-חזן: "אין לזה תשובה חד משמעית. תלוי מה האחזקה של הקרן הסינית, ועד כמה הם מציבים דרישות בעייתיות מבחינת הקניין הרוחני של החברה. אם זה פחות מ-10%, הרבה משקיעים יהיו שקטים. אם זה יותר לכיוון של 40-50%, זה כבר משחק אחר לגמרי".
מנגד, היזם דני הדר המייצג בישראל קרן השקעות סינית השייכת לתאגיד פוסון שנסחר בהונג-קונג, אמר: "כדי למנוע את הסיכונים הרגולטוריים מצד האמריקאיים ביחס לשוק הסיני, אנחנו מתמקדים בסקטורים פחות רגישים, כמו למשל בריאות. היעד בחברות שאנחנו משקיעים בהן הוא 10% ולא 20-25ֵ% כמו שמבקשות פעמים רבות קרנות הון אחרות. אנחנו משתדלים להיות מיעוט שקט שצופה מהצד, ולא להעלות דרישות מוגזמות מבחינת הקניין הרוחני. זו מדיניות ההשקעה עליה החלטנו בישראל".
לדברי עו"ד דורון לצר, שותף בכיר במשרד פרל כהן "מאז טרום מלחמת העולם הראשונה ארה"ב היתה בשלטון יחיד ובעשורים האחרונים קמה לה מעצמה שמשפיעה על מאזן הכוחות, והסוגייה הזו כאן כדי להישאר. באשר להשפעה של מלחמת הסחר על חברות ההייטק הישראליות הסביר עו"ד לצר כי "בחוק האמריקאי קיים מכשיר ה-CFIUS שנותן לנשיא ארה"ב אמצעים לקבוע האם השקעות ישירות בארה"ב עשויות להוות סיכון. יתרה מזאת, אפשר לקבוע שעסקה פסולה גם בדיעבד. בעבר אירעו מקרים בהם חברות עשו עסקה עם גורמים סינים ובדיעבד הממשל עלה על העסקה וקבע שהיא פסולה והצדדים נאלצו לבטלה. לכן, חברות ישראליות שרוצות לגייס כסף ממשקיעים סינים או עובדות בסין חייבות להיות מודעות להליך".
יורם יעקבי, משקיע שותף ב־ West Fountain Global Fundהמנהלת קרן של 600 מיליון דולר להשקעה מחוץ לסין, סיפר כי " למלחמת הסחר בין ארה"ב לסין יש גם יתרון: יותר כסף מופנה לישראל, כי בארה"ב החברה אפילו לא מנסה להשקיע. אם בעבר הכספים של הקרן היו מתחלקים בעיקר לארה"ב ומעט לאירופה וישראל, עכשיו יש הרבה יותר כסף פנוי להשקעה פה, ואפשר למצוא השקעות מתאימות. למי שרוצה להיכנס לסין, חשוב לגייס לצידו שותף אסטרטגי".
קרן מיימון, שותפה ב- Brilliance Ventures המכוונת לשוק הסיני, הסכימה כי במרבית המקרים חברה לא יכולה להתמקד גם בשוק הסיני וגם בשוק האמריקאי. "במציאות שבה אנחנו חיים היום, חברה שנמצאת בשלב הצמיחה שלה תצטרך לבחור אם היא הולכת לארה"ב או מתמקדת בסין. זו החלטה אסטרטגית שכל יזם צריך לקחת. נכון שיש קשיים לא קטנים בסין, אבל זה גם השוק הגדול בעולם".