חושבים על רילוקיישן לדובאי? קודם נראה אם זה בכלל משתלם

נחיתתה של הטיסה המסחרית הראשונה בדובאי מהווה ציון דרך משמעותי בדרך לכינון יחסים דיפלומטיים בין המדינות, שצפויים, בין היתר, גם לחזק את מערכת היחסים העסקית והמסחרית בין הצדדים. איחוד האמירויות היא לא עוד נסיכות נפט זניחה - היא הבירה הכלכלית עסקית של המפרץ כולו ואחת מהמדינות מהמתקדמות בעולם. ככזו, היא טומנת בחובה גם הזדמנויות תעסוקתיות להייטקיסטים הישראלים. מדינות האיחוד משקיעות הון עתק בשביל לקדם את תעשיית ההייטק המקומית תוך התמקדות בתחומים מסוימים ובכללם פינטק, קלינטק, ביומד, מכשור רפואי וטכנולוגיות בנייה לרבות תעשיית הערים החכמות, וכן תעשיית חלל מתפתחת (לאחרונה שוגרה גשושית למאדים מטעמה של האיחוד האמירויות).

כפועל יוצא, במרוצת השנים האחרונות היגרו אליה אלפי אנשי הייטק ממדינות רבות בעולם לטובת רילוקיישן תחום בזמן, זאת כמובן לאחר שהצטיידו באשרת עבודה כחוק. דובאי היא לא ארה"ב, והגירה בלתי חוקית לשם תביא אתכם, במידה גבוהה של הסתברות, לישיבה בכלא המקומי.

השאלה היא כמה כסף ישאר בסוף החודש בכיסו של הייטקיסט שחי בישראל לעומת זה שהיגר לדובאי וכיצד מוציאים אשרת עבודה לשם? על מנת לברר זאת, הנחנו כי מדובר במתכנת, רווק, שמועסק במשרה זהה בשתי המדינות, ששכרו ברוטו עומד על 25 אלף שקלים. בישראל הוא מתגורר בתל אביב וגם מקבילו בדובאי שוכר דירת שני חדרים. שניהם אוהבים את החיים הטובים, יוצאים פעמיים בשבוע ללגום דרינק בבר ופעמיים בחודש למועדון (כן, כרגע הם סגורים). הם מתניידים באמצעות רכב פרטי מסוג פולסווגן טיגואן שנת 2015. בכל הנוגע להיבט הקולינארי, עיקר ההזנה שלהם מגיעה מאכילה מחוץ לגבולות הבית.

אז נתחיל ראשית כל בהוצאת האשרה.

היות והסכם השלום טרם נחתם, עדיין לא פורסמו נהלים קונקרטיים למתן אשרת עבודה לישראלים, אולם לדברי עו"ד יפתח חנן, מומחה לדיני אשרות עבודה, שמספק פתרונות לאנשי עסקים וחברות בתחום הוצאת האשרות וויזות העבודה לדובאי ואבו דאבי, סביר להניח כי האשרות לא יהיו שונות במהותן מאלו שנקבעו לגבי אזרחי מדינות רבות אחרות.

"השלב הראשון הוא מציאת מעסיק שיקבל את המועמד לעבודה. הליך קבלת ההיתר, לא נעשה באופן עצמאי, אלא על ידו. לאחר שהמועמד זכה בתפקיד, מגיש המעסיק את מסמכיו, ולרוב, מקבל תחילה היתר שהיה ועבודה שתקף לחודשיים. בשלב הבא, לאחר העברה ובדיקה של מלוא המסמכים, תינתן לעובד אשרת עבודה לפרק זמן של מספר שנים. זו גם הנקודה בה הוא זכאי להעניק חסות למשפחתו ולהביאה לדובאי לצורך מגורים משותפים. כמו כן, באופן עקרוני קבלת אשרת עבודה מותנת בביצוע ומעבר בהצלחה של מספר בדיקות רפואיות ובכללן בדיקות דם צילומי רנטגן שונים וכו'".

לדברי עו"ד חנן, על פי החוק המקומי שמשתנים בצורה כזו או אחרת מנסיכות לנסיכות, קיימים שלוש רמות של עובדים שלכל אחת מהם, נדרש המועמד לספק אסמכתאות אחרות להוכחת העמידה בסעיפים שלהם. כך למשל, עובדי הייטק לרוב, יידרשו להוכיח כי סיימו לימודי תואר ראשון ובמקרים מסוימים, גם ניסיון רלוונטי קודם. עוד מוסיף עו"ד חנן כי נהלי הוצאת אשרה לבעלי עסקים שונים לגמרי. במקרה בו ישראלי מעוניין לקדם פעילות עסקית בדובאי או בנסיכות אחרת, עליו היהי לעמוד בשורה של קריטריונים ובכלל בעלות על רוב במניות החברה, הגשת תוכנית עיסקית וכו'. הפרצודרה עלולה במקרים מסוים לקחת זמן, הוא מציין, ויש לקחת זאת בחשבון.

שיעור המס שישלם הייטקיסט שכיר שמועסק באמצעות חברה מקומית בדובאי עומד על אפס אחוז. כן, אף לא דירהם אחד. באיחוד אין מס הכנסה פדרלי ליחידים ולמעשה, גם מרבית החברות שפועלות משם אינן משלמות מס הכנסה. עו"ד מוטי ארניה, מומחה למיסוי בינלאומי, מסביר לוואלה! עסקים: "אמנם לכל אחת מהנסיכויות יש חקיקה מדינתית שונה שמטילה מס חברות בשיעור של עד 55 %, אולם בפועל, זה מוטל על חברות שעוסקות בהפקת משאבי טבע (נפט וכו'), לרבות על סניפי בנקים זרים שפועלים בהן. לדבריו, שיטת המס באיחוד היא שיטה טריטוריאלית - קרי , רק פעילות עסקית שנעשית בשטחי האיחוד עשויה להתחייב במס שם. כל חברה הפועלת באיחוד אך מקורות ההכנסה שלה הינם ממקורות שמחוץ לאיחוד (שירותים או מכירות מחוץ לאיחוד) יהיו פטורות מס.

אולם בטרם תרוצו לאתר מעסיק בדובאי, עליכם לזכור כי לא כל שהות בדובאי לצורכי עבודה מאפשרת לעובד למלט את עצמו מתשלום מס. באופן עקרוני, מבהיר עו"ד ארניה, על פי חוקי המס, נישום נדרש לשלם מסים על ההכנסות שלו במדינה בה הוא תושב. באיחוד האמיריות אדם ייחשב "תושב" אם שהה שם למעלה מ-183 ימים. יחד עם זאת, ישנם קריטריונים נוספים אשר יכולים לסייע ולהעניק ליחיד תושבות מס באיחוד.

בישראל התושבות נקבעת על פי מרכז החיים ואילו מספר ימי השהיה מהווה מבחן עזר בלבד. על פי פקודת מס הכנסה ופסיקה ענפה שניתנה בעניין, מבחן מרכז החיים נבחן בין השאר על ידי: המקום בו נמצא בית הקבע, מקום בו הוא נוהג לגור, מרכז האינטרסיים החיונים שלו (עבודה, נכסים וכיוצב'. עמדת הרשות היא כי אדם ששהה פחות משלוש שנים במדינה לה יש לישראל אמנת מס לא יחשב ככזה ששינה את תושבותו (ארבע שנים ביחס למדינה שאינה מדינת אמנה). יצוין כי חתימה על הסכמי השלום אינה בהכרח חתימה על אמנה למניעת כפל מס ויתכן כי יקח עוד זמן עד שאמנה כזו תחתם.

לצד האמור, בכל הנוגע לביטוח לאומי, הרי שעל פי חוק המס המקומיים באיחוד, העסקת עובד כרוכה בתשלום ביטוח לאומי בשיעור של 17.5%, כאשר ממשכורתו של העובד מקוזז 5% ואילו מעסיקו יישא ביתרת הנטל.

על פי בדיקה שערכנו בקרב אתרי נדל"ן מקומיים בדובאי, עלות שכר דירה חודשי של דירה חדר בשכונה מטופחת, נעה בין 4,000 ל-5,000 שקלים. המחיר מאמיר כתלות באופיו של הבניין, כאשר תוספת של שומר, מגורים בקומה גבוהה ובריכה תייקר את הסיפור בעוד 3,000-5,000 שקל. שכירת דירת 2 חדרים סטנדרטית בדובאי בלי שומר בכניסה וכו' עולה 6,000-7,000 שקלים. גם מקבילו התל אביבי ישלם סכום דומה שנע בגבולות האמורים.

אולם הפער המשמעותי, או ליתר דיוק, את הדיכאון הקליני, מקבלים כאשר בוחנים את מחירי הדירות למכירה. דירת 3 חדרים, בגודל של 100 מטר, חדשה מן הניילון, במיקום פנטסטי, ממנה תוכלו לראות בבירור את הים, תעלה כמיליון שקלים. בישראל של שנת 2020, בסכום הזה תוכלו לקנות שתי חניות בתל אביב, או מחסן קטן וחמוד.

העלות של כרטיס חופשי חודשי בדובאי נעה סביב 275 שקלים. אם בחרתם להתנייד באמצעות רכב, הפער המשמעותי ביותר אל מול ישראל נגזר מעלויות הדלק. מחירו של ליטר בנזין עומד על 1.66 שקלים (זול ממחיר של ליטר מים מינרלים בישראל) וכן, גם מחירי הרכבים שם זולים באופן מעורר עצבים על מדיניות המיסוי בארצנו. כך למשל, עלות ג'יפון קטן וחמוד של פולסווגן מסוג טיגואן, שנת ייצור 2015 , עומדת על 40 אלף שקלים. בישראל, מנגד, תשלמו 65-80 אלף שקלים. גם עלויות הרישוי שם זולות באופן ניכר מבישראל. לצורך העניין - עלות אחזקת רכב טיפוסי בנפח 1.5 ליטר בישראל מגיעה ל-1,800 שקלים בחודש. מנגד, בדובאי תשלמו לא יותר מ-1,000 שקלים.

מסעדות: אם חשקה נפשכם באכילה במסעדות יוקרה, בקלות רבה תוכלו להוציא 1,000 שקלים לארוחה בדובאי, וכנ"ל גם בישראל (כולל יין משובח לראש), אולם היתרון המובהק שלה בא לידי באוכל העממי והזול. כך, למשל, עוף בגריל עולה 15 שקלים ומנת שווארמה - 10 שקלים. עבור לחם איראני עם גבינה תשלמו 5 שקלים וכו'. מנגד, מנת שווארמה בישראל, מבשר איכותי, תחצה בקלילות את רף 30 השקלים. לפיכך, גם בסעיף הוצאות זה, דובאי מנצחת את תל אביב ובגדול.

ומה בנוגע למחירים במכולת? גם מבחינה זו, דובאי זולה יותר, ובחלק מהרכיבים - באופן ניכר. ולמשל, חצי קילו של גבינת פטה עולה 15 שקלים. קילו של דג ים (טרי כמובן), יקזז מחשבונכם 30-50 שקלים. 400 גרם חמאה תוכלו לרכוש ב-12 שקלים.

אמנם מדובר על מדינה מוסלמית, אך מבחינת היצע בילויים - היא בהחלט נותנת פייט נאה לתל אביב. המועדונים שבה, לפחות הנחשבים שבהם, מגמדים את מועדוני תל אביב מבחינת העיצוב, איכות הסאונד ולמעשה מכל בחינה שהיא. עלות האלכוהול, זולה יותר, אומנם לא באופן משמעותי, אבל עדיין - תשלמו פחות. קוקטיל אלכוהולי יעלה לכם 40 שקלים בממוצע. ואם חשקה נפשכם דווקא בישיבה בבר, תוכלו בנקל למצוא בר כלבבם.

בדובאי יש הכול מהכול ובכל המחירים. מקניונים מדהימים, עם מותגי יוקרה ועד כאלה שלא, כולל הרבה רשתות יפניות עממיות שישראלים מאוד אוהבים. המחירים אינם נמוכים משמעותית מישראל כך שבסעיף זה, לא נרשם פער משמעותי.

לרוב, החברה השולחת מממנת עבור העובד ובני משפחתו את עלות רכישת ביטוח הבריאות כך שלא התייחסנו לסעיף הוצאות זה.

כמה כסף ישאר בכיס של הייטקיסט ישראלי שבחר לעבור ולעבוד בדובאי? הרבה יותר. המון. בעוד שבישראל, שכר הנטו פחות הוצאות המחיה של הישראלי שגר בתל אביב, עומד על 3,741 שקלים הרי שחברו שמועסק בדובאי ישאר עם 14,166 שקלים.