בלי ששמנו לב, המודל השבדי חוזר בגדול באירופה

אם המודל השבדי שעלה שוב לכותרות בישראל השבוע הוא להימנע כמעט בכל מחיר מסגר כללי - הרי שמדינות אירופה כבר אימצו אותו. שורת התבטאויות של מנהיגי המדינות החוות כעת התפרצות מחדש של קורונה שבו והבהירו בימים האחרונים כי סגר אינו נמצא על שולחן הדיונים. אם המודל השבדי הוא להשאיר את בתי הספר פתוחים למרות תחלואה הולכת וגוברת - הרי שמדינות אירופה מיישמות גם צעד זה. "אנחנו חייבים לפתוח את בתי ספר" הצהירו שרים בכירים מאיטליה וגרמניה ועד לספרד בשבועות האחרונים, למרות שמספר מקרי הקורונה ביבשת כבר משתווה לזה שנרשם באפריל.

למעשה, כפי שהעריך ארגון הבריאות העולמי כבר בעבר, חלקים גדולים מהמדיניות הייחודית ששבדיה נקטה בגל הראשון של התפרצות מגפת הקורונה, אומצו כעת על ידי המדינות הגדולות באירופה כדרך התמודדות עם הגל השני, ואולי עם הגלים שיבואו אחריו. הסיבה היא בעיקר כלכלית וחברתית. "כשיטה ברת־קיימא, הדרך שבה שבדיה מתמודדת עם הנגיף עשויה להתוות את הדרך שמדינות אחרות באירופה יתמודדו עם הקורונה בטווח הארוך", כתב הארגון באפריל.

אבל חשוב להבהיר - אימוץ חלקים מהתוכנית כעת לא אומר ש"המודל השבדי" היה הדבר הנכון ביותר ליישום במרץ, או שהוא חף מחסרונות גדולים הדורשים התמודדות. אם בוחנים כמעט כל מדד בנוגע להתפרצות הקורונה בשבדיה במרץ־אפריל, קשה להגיע למסקנה שונה מכך שיישום המודל השבדי במדינה בשלב הראשון היה כרוך במוות עודף ומיותר של אלפי קשישים. במבחן התוצאה, בשבדיה מתו קרוב ל6,000 בני אדם, כ־4,500 קורבנות יותר מאשר בשכנותיה דנמרק, פינלנד ונורבגיה יחד. "בגדנו בקשישים שלנו", אמר שלשום פרופ' לווירולוגיה לעיתון "סוונסקה דאגבלט".

אפילו הפגיעה הכלכלית בשבדיה הייתה דומה לזו שנרשמה ביתר המדינות הנורדיות, למרות שהמסעדות והחנויות נותרו פתוחות במדינה, ותפקודם של בתי הספר והגנים איפשר לעובדים להגיע באופן רגיל למשרותיהם. לפי נתונים שפורסמו השבוע, הירידה בתמ"ג בשבדיה ברבעון השני של 2020 עמדה על מינוס 8.1%, לעומת מינוס 6.3% בפינלנד, מינוס 8.3% בנורבגיה ומינוס 8.8% בדנמרק. בישראל, לשם השוואה, מדובר גם על מינוס 8.1%. נכונה הטענה כי הצריכה השבדית הייתה גבוהה יותר, אולם המדינה נפגעה קשות מהסגרים שהטילו מדינות אחרות ושפגעו בייצוא שלה, אולי באופן חריף יותר ממה שציפו מי שרצו לשמור על הכלכלה ב"מחיר" התגברות התחלואה.

ואם חסידי המודל מעלים השערה (ללא הוכחות מחקריות עד כה) שהשבדים כבר השיגו איזו "חסינות עדר" בגלל התחלואה הגדולה במדינה, הרי שמספר הנדבקים בשבוע האחרון בשבדיה אינו כה שונה מזה שסביבה, במדינות הנורדיות שיישמו סגר הדוק ושבהן נרשם מספר קורבנות נמוך יותר. 1,311 מקרים נרשמו בשבוע האחרון בשבדיה (16 מקרים למיליון), לעומת 1,128 בדנמרק (28 מקרים למיליון), 739 בנורבגיה (20 מקרים למיליון) ו־239 בפינלנד (6 מקרים למיליון).

הרשויות השבדיות שהתוו את המודל הייחודי אולי צוהלות בימים האחרונים על כך ששיעור הבדיקות החיוביות הוא נמוך מאוד (1.2%), כהוכחה לצדקת דרכן ולירידת התחלואה, אבל שיעור זה תלוי כמובן בכמות הבדיקות. מספר הבדיקות החיוביות בגרמניה, למשל, נמוך במחצית (0.74%), בגלל הבדיקה המסיבית של החוזרים מחופש ממדיניות אדומות.

השבדים, אפשר לומר, נכשלו ביישום המודל השבדי. הוא היה כרוך אצלם בזליגה משמעותית של הנגיף לתוך בתי אבות, מחלקות סיעודיות ודיור מוגן, כפי שכבר הודו, הוא היה כרוך בחוסר בדיקות קורונה כמדיניות כושלת שמנעה איתור התפרצויות (שבינתיים השתנתה), וכתוצאה מכך, בתמותה העודפת המשמעותית ביותר במדינה בעשורים האחרונים, שאפילו לא באה על חשבון חוסר-פגיעה כלכלית.

בינתיים, מדינות אחרות באירופה לוקחות את הרציונל שעומד מאחורי המודל השבדי - פגיעה מינימלית ככל האפשר בכלכלה ובחיים לאורך זמן - ומנסות להתאים אותו לגל השני, לתחלואת החורף המקבילה עם שפעת וגם למיתון הכלכלי החריף שיש להתגבר עליו. אימוץ הצעדים הנגזרים ממטרות אלה עכשיו הוא הגיוני יותר מהצעדים שבהם נקטה שבדיה במרץ. ישנה הבנה עמוקה יותר (אך עדיין חלקית) לגבי התפשטות הנגיף, לגבי חשיבות אירועי הפצת־על, ישנם מערכים לאיתור אפידמיולוגי, בדיקות רבות ומהירות ואפשרות טובה יותר להגן על הקשישים.

כיצד הן עושות זאת? למעשה רוב מדינות אירופה משתמשות במודל רמזור כלשהו. מודלים כאלה פועלים בצרפת ובגרמניה, למשל, שם כבר החל מהיציאה מהסגר הכולל בסוף אפריל ותחילת מאי. מה שבישראל הפך לנושא לדיונים פוליטיים והאשמות בהתנכלות לציבור החרדי או הערבי, מתקבל באירופה כדרך פעולה אפידמיולוגית לגיטימית למאבק במגפה.

ברלין, למשל, הציגה תוכנית פשוטה שפועלת כבר חמישה חודשים - שלושה מדדים מרכזיים, שלושה רמזורים, שכל אחד מהם ירוק אם: מדד R לקצב ההתפשטות של הנגיף נמוך מ־1, נרשמים פחות מ־50 מקרים בשבוע למאה אלף תושבים וישנה תפוסה של פחות מ־15% למיטות טיפול נמרץ על ידי חולי קורונה. כבר קרה שאחד הרמזורים הפך לצהוב, ואפילו לאדום, אך ברגע ששניים יהפכו לאדום ישקלו הרשויות סגרים מקומיים על שכונות, הגבלת שעות פעילות עסקים, או על צעד אחר. בגרמניה עצמה, כבר נרשמו כמה מקרים שבהם הרשויות המקומיות הטילו סגר, כולל מחסומים ושליחת עזרה של הצבא, על מקומות התפרצות, שזוהו במהירות כבעלי פוטנציאל לפגיעה ברמת המדינה כולה. נכון לעכשיו, הם נפתרו בהצלחה באמצעות בידוד, טיפול רפואי ובדיקות מהירות של האוכלוסייה.

גם צרפת אימצה הגדרות של אזורים ירוקים ואזורים אדומים כבר עם היציאה מהסגר. נכון לעכשיו, 28 מתוך 100 האזורים המרכיבים את צרפת מוגדרים כאדומים, ושם ניתן למנוע התקהלויות, לחייב לבישת מסכות, לצמצם את התחבורה הציבורית או אפילו להגביל את הלימודים במידת הצורך.

מודל הרמזור מאפשר לממשלות אירופה להטיל סגרים מקומיים כדי למנוע התפרצויות נרחבות, והעובדה כי מספר המתים בחודשיים האחרונים נמוך בהרבה מזה שהיה באביב (וגם נמוך משמעותית ממספר המתים לתושב בישראל) מאפשר להן לנסות כלים שונים - לבישת מסיכות בעבודה בצרפת, למשל, או איסור התקהלות של יותר משישה תושבים בבריטניה, או איסור על מכירת אלכוהול בשעות הלילה במינכן - כדי לנסות ולהשיג את המטרות המשותפות לכל המודלים: חיים נורמליים ככל האפשר, ללא קורבנות מיותרים, לצד הקורונה.