עולה חדש במשפט הישראלי - "כלל המעמד הכפול"

רוני סלנט



בתקופה האחרונה התרבו המקרים בהם חברות עסקיות מגיעות לחדלות פירעון. במסגרת הליך כינוס הנכסים, עת מוקפאים כל נכסי החייב, וברור כי חובותיו עולים על היקף נכסיו, מתחיל מאבק בין הנושים מי יגבה את חובו ומי ישוב וידיו ריקות.



שעבוד ככלי הגנה להבטחת חוב: החכמים שבנושים נוהגים לבטח עצמם מראש בעזרת הגנות קנייניות משפטיות שונות ומגוונות. הפתרון הראשון והפשוט לכאורה הינו הטלת שעבוד. שעבוד מהווה בטוחה קניינית לפירעון החוב או להחזר ההלוואה. בזמן כינוס נכסים מהווה בעל השעבוד ראשון בתור לגביית החוב לעומת נושים שאינם מובטחים בשיעבוד.



כאשר מוטלים מספר שעבודים על נכסי החברה, תיתכן התנגשות בין השעבודים ויש להכריע איזה שעבוד גובר. בתחרות שבין השיעבודים עוסק פסק הדין בעניין חברת מיראז'.



פסק הדין בעניין חברת מיראז'
חברת הבנייה מיראז' נקלעה לקשיים כספיים והגיע לחדלות פירעון. באותו מקרה הוטלו על נכסי החברה שני שעבודים: האחד, שעבוד צף על נכסי החברה לטובת בנק הפועלים; ואחריו שעבוד ספציפי הניתן במסגרת הלוואה לרכישת נכס לטובת בנק המזרחי, אשר הזרים כספים לקופת חברת מיראז' לשם ליווי פיננסי להקמת פרויקט בנייה בפתח תקווה. השעבוד לטובת בנק מזרחי נרשם על נכסי הפרויקט ועל הכספים שיתקבלו בגינו בעתיד. למעשה, כיסה השעבוד את כל פעילות החברה הקשורה לאותו פרויקט הבנייה.



המחלוקת המשפטית
המחלוקת בדיון היתה בהקשר למעמדו של השעבוד לטובת בנק המזרחי. פסק הדין קבע הלכות חשובות בדיני השעבוד בישראל, ובראשן דחייתו של "כלל הטרנספורמציה" (Transformation Rule) וקבלתו של "כלל המעמד הכפול" ("Duel Status Rule"). עוד קבע בית המשפט את הרחבתו של המושג "נכס" עליו ניתן לרשום שעבוד שסל"ן במסגרת ס' 169(ד) לפקודת החברות, שהרי ההלכה עד פסק הדין היתה כי שעבוד ספציפי לרכישת נכס ניתן לרשום רק על נכס ספציפי. ביהמ"ש קבע כי ניתן לכלול בהגדרת המונח "נכס" פרויקט בנייה, וכי ניתן להטיל שעבוד על תקבולים עתידיים ומלאי עסקי (שמטבעו אינו נכס ספציפי מוגדר). ביהמ"ש העליון גם ביטל הלכה קודמת, לפיה חובה לציין בשטר החוב בצורה מפורשת את הנכס המשועבד וכי האשראי ישמש אך ורק לצורך רכישתו (ה"פ 531/97 אברמוב נ' חמית). לפי ההלכה החדשה, מעתה צריך רק להוכיח כי בפועל אכן שימש ההון לרכישת הנכס המשועבד.



כתבה זו תעסוק בניתוח ההלכה הדוחה את "כלל הטרנספורמציה" ומקבלת את "כלל המעמד הכפול", אך תחילה נסקור בקצרה את סוגי השעבודים הקיימים בארצנו.



סוגי שעבודים
בישראל קיימים שלושה סוגי שעבודים: הסוג הראשון של שעבוד הינו שעבוד ספציפי אשר תופס נכס מסוים מנכסי החברה וחל רק עליו. בעת חדלות פירעון יהיה הנושה, בעל השעבוד, רשאי לגבות את חובו ממכירת הנכס. על הנכס המשועבד חלות הגבלות שונות. כך למשל החברה לא יכולה למכור את הנכס המשועבד.



הסוג השני הינו שעבוד צף, המתאים להטלה על נכסים המתחלפים תדיר כגון מלאי עסקי. במקרה כזה, כפי שתיאר נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, השופט זוסמן, "רק כאשר המלווה נוקט אמצעים לשם גביית החוב המובטח "מתגבש" השעבוד ותופס את אותם הנכסים המצויים אותה שעה, שעת הגיבוש, בידי החברה" (ע"א 603/71 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ). מטרתו של השעבוד הצף הינה להבטיח את חובות החברה לנושה, אך יחד עם זאת לאפשר לחברה לנהל את עסקיה כרגיל, על אף השעבוד. בניגוד לנכס המשועבד בשעבוד ספציפי, ניתן לסחור בנכס המובטח בשעבוד צף.



סוג השעבוד השלישי הינו שעבוד ספציפי לרכישת נכס, הידוע בכינויו כ'שסל"ן', המוטל עפ"י ס' 169 (ד) לפקודת החברות (PMSI - Purchase Money Security Interest). שעבוד זה מוטל לאחר שכבר קיים שעבוד צף על נכסי החברה. בעל השעבוד מזרים כספים לחברה המשמשים לרכישת נכס חדש, אך מבטיח את פירעון החוב כלפיו ברישום שיעבוד על אותו נכס חדש.



מה יתרונו של שעבוד מסוג שסל"ן? לפי דיני השעבודים, חל הכלל "ראשון בזמן ראשון בזכות" (ס' 6 לחוק המשכון). לכן, במצב רגיל, היה השעבוד הצף גובר על השסל"ן מאחר ובמישור הזמן נרשם לפניו. אולם, בכך טמון כוחו של השסל"ן - עקיפת השעבוד הצף חרף היותו מאוחר לו בציר הזמן. ההיגיון הכלכלי הינו כי בעת הטלת השעבוד הצף לא הסתמך בעל השעבוד על הנכס שנרכש בכספי השסל"ן, ולכן אין מרעים את מצבו על-ידי מתן עדיפות לבעל שיעבוד השסל"ן. השעבוד החדש מאפשר לחברה להגדיל את מצבת הנכסים ואינו יוצר מצב בו השעבוד החדש חל על נכסי החברה הקיימים. לכן, כלל חשוב הוא שהכסף המוזרם לחברה ישמש אך ורק לרכישת הנכס החדש ולא ישמש לצרכים אחרים של החברה, אחרת יחרוג ממסגרת מטרתו.



על פי פסק הדין, מצב בו הנכס המשועבד נועד להבטיח אשראי נוסף או חובות נוספים מלבד המימון לרכישת הנכס המשועבד - מצב המכונה בפסיקה האמריקאית "Overloading" (העמסת יתר) - שווי האשראי אותו מזרים המממן עולה על תוספת הנכסים לחברה, דבר המרע את מצבם של הנושים האחרים.



עולה השאלה - כיצד משפיעה "העמסת היתר" על מעמדו של השסל"ן? בפסיקה האמריקאית התפתחו שתי גישות: "כלל הטרנספורמציה" ו-"כלל המעמד הכפול".



"כלל הטרנספורמציה" "Transformation Rule" -
כאשר האשראי המוזרם במסגרת שסל"ן עולה על שווי הנכס המשועבד וגורם להעמסת יתר, מאבד השסל"ן את מעמדו והופך לשעבוד רגיל, הנדחה מפני שעבודים הקודמים לו בזמן. במצב זה, השעבוד מסוג שסל"ן של בנק המזרחי היה נדחה בפני השעבוד הצף של בנק הפועלים, הקודם לו בזמן.



כלל הטרנספורמציה אומץ במספר פסקי דין אמריקאים בשנות השמונים, אולם עקב ביקורת רבה, שהביאה לשינוי החוק (Uniform Commercial Code), השתנתה המגמה וכיום בבתי המשפט בארה"ב השופטים מחילים את "כלל המעמד הכפול".



"כלל המעמד הכפול - ?Dual Status?
לפי גישה זו, ניתן לחלק את החוב לשני חלקים. החלק הראשון, בגובה שווי הנכס המשועבד זוכה למעמד של שעבוד מסוג שסל"ן ואילו שארית החוב מובטחת בשעבוד ספציפי, הנדחה בפני שעבודים הקודמים לו בזמן.