תקופת הקורונה הראתה ומראה את אותותיה בהיבטים כלכליים במשק ובקרב משפחות רבות. עסקים שנסגרו, מקומות עבודה אשר הקטינו את מספר העובדים ועצמאים אשר פעילותם העסקית נפגעה.
אנו רגילים לחיות בתוך ודאות בהיבטים השונים של חיינו וגם מבחינה כלכלית. אנו יודעים מהו השכר שלנו בכל חודש, מהו היקף הפעילות העסקית שלנו בכל תקופה בשנה, ובהתאם לזה מנהלים את התקציב המשפחתי ומתכננים הוצאות עתידיות בהסתמך על גובה ההכנסה של המפרנסים במשפחה. משפחות, בהתאם ליכולת ההכנסה של ההורים המפרנסים, בונות את אורח החיים שלהן. אורח החיים הוא נגזרת של יכולת כלכלית - כמה קונים, מה קונים, האם נוסעים לחופשה משפחתית ולאן, רכישת מוצרים ורהיטים לבית, עריכת שיפוץ ועוד.
בתקופת הקורונה משפחות רבות מצאו ומוצאות את עצמן מושפעות מן ההשלכות הכלכליות של הווירוס המתפשט. הכנסות המשפחה נפגעו או ירדו, אחד מבני הזוג או שניהם הוצאו לחופשה ללא תשלום ואולי אף פוטרו. כל אלו משפיעים על התקציב של המשפחה ועל כל מה שנגזר מתוכו ומתבסס עליו.
הילדים רואים ושומעים הכול - הם שומעים את השיחות בין ההורים ואת התגובות נוכח החדשות אודות המצב הכלכלי. הילדים עדים להורים מודאגים, חרדים ומתוסכלים. השאלה הנשאלת היא מה לומר לילדים? עד כמה לשתף אותם, במה לשתף אותם והאם נכון בכלל לשתף אותם?
- נכון, הכלל הוא לעודד הורים לשתף את הילדים שלהם במה שעובר עליהם ובחוויות מעולמם. בנושא הכלכלי יש כמה הסתייגויות. אפשר לשתף את הילדים, אולם במידה מסוימת ובאופן חלקי.
- העיקרון בשיתוף הילדים יהיה להשאיר בסוף ההסבר והשיחה, לנפק איזושהי אמירה בעלת הקשר חיובי, לייצר אופק אופטימי ומעודד בנוגע למצב, כגון: כבר חווינו את זה בעבר ואנו יודעים שנדע לצאת מזה, אנחנו יוצרים עכשיו מוצר חדש לעסק ומאמינים שעשוי להצליח.
- ההורים הם המובילים של הספינה המשפחתית. הם יודעים לאן ורואים למרחקים ארוכים. הילדים נשענים על ההורים כמקור להבנה ולביטחון בעולם. חלק מהביטחון הזה בא לידי ביטוי בנושא הכלכלי - ההורים הם אלו שאחראים על פרנסת המשפחה. מתוך הבנת המקום הזה, נגזרת מידת השיתוף. כדאי שהשיתוף יהיה במידה שלא יערער את הביטחון של הילדים ויעורר בהם פחד או חרדה בנוגע לעתיד הכלכלי של המשפחה.
- הילדים נמצאים במקום בו יש להם פחות אפשרויות פעולה. הם אינם יכולים לייצר מקורות הכנסה נוספים עבור המשפחה, כך שאין משהו שהם יכולים לעשות, משהו אופרטיבי, דרך פעולה, אשר עשויה לתת מענה לחשש הזה או לחרדה אשר מתעוררת נוכח הירידה בהיקף ההכנסות של המשפחה.
- ניתן לשתף את הילדים בעובדות באופן נקי ככל האפשר, ענייני וברור. אפשר לומר שאני מצטערת שכרגע אינני יכולה לעשות סדנאות, אפשר לומר שהתאכזבתי כאשר הבוס שלי הודיע על יציאתי לחל"ת ומכאן, להמשיך למה אני מתכוונת לעשות. מכאן, לעבור להיבט הפרקטי - זה המצב, זאת המציאות וכעת, מה אנו מתכננים לעשות.
- לאפשר לילדים לשאול שאלות, להביע את התחושות אשר עולות בהם ולתת להן לגיטימציה. להימנע מביטול הקושי בו משתפים, ועם זאת לדעת לתת לזה מענה ולסגור זאת באופן חיובי ועם אופק אופטימי.
- ההסבר הענייני יוכל להתרחש לאחר שעיבדנו את הדברים בינינו לבין עצמנו ועם בני הזוג שלנו, אז נוכל לבוא אל ילדינו לא מהמקום הכאוב והנסער. אפשר לשתף את הילדים באופן שזה יבוא לידי ביטוי. למשל: בתקופה הזאת נימנע מקניות של דברים שהם לא ממש נחוצים. נכון שזה תמיד כיף להתחדש בחולצה אופנתית, אולם זה לא דחוף ואפשר להסתדר גם בלי זה. אנחנו ממשיכים את טיפול השיניים או את ההשתתפות בחוג, אבל לא רוכשים סט מצעים חדש. כאן ניתן להזמין את הילדים לחשיבה משותפת, ליצירת סדרי עדיפויות לגבי מה חשוב ונחוץ ומה כרגע פחות דחוף ואפשר לוותר עליו.
מאתגר וקשה ככל שזה יהיה, יש לילדים הזדמנות לראות את החיים כפי שהם. גם הם עלולים להיתקל במצבי חיים שכאלה ולהידרש לערוך שינויים והתאמות למצב. בדרך הזאת אתם מייצרים עבורם הזדמנות להבין שניהול תקציב של משפחה הינו מקביל לניהול של כל עסק. יש היקף מסוים של הכנסות וההוצאות נגזרות מתוך כך. הפעילות המשפחתית נגזרת מתוך סדרי העדיפויות הכלכליים. יש לערוך תכנון וחשיבה על סדרי עדיפויות - מה הכרחי ומה מותרות בתקופה זו. הילדים לומדים מכך לחיים ועשויים לקחת את ההבנה הזאת להתנהלות שלהם בחייהם הבוגרים.
היכולת שלנו להסתכל על השינוי הזה ממקום מעשי וחיובי תשפיע על האופן בו יקבלו זאת ילדינו ועל מה הם יזכרו מכך.
יהודית אוליבר היא מדריכת הורים מטעם מכון אדלר.