הערת עורך: יש לנו את סרט ההתעללות. העדפנו במקרה הזה לוותר עליו.
חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) שנחקק לפני כ-25 שנה הוא אחד מחוקי ההגנה על בעלי החיים המתקדמים בעולם. החוק במהותו הוא חוק פלילי, המטיל ענישה של עד שלוש שנים במקרה של התעללות, התאכזרות או עינוי של בעל חיים, כשהדרך בה בוצעה העבירה אינה מעלה ואינה מורידה.
לאחרונה תוקן החוק והטיל מאסר של עד ארבע שנים במקרים של "גרימת סבל חמור בכוונה" ואף הטיל אחריות שילוחית על נושא משרה בתאגיד שעיסוקו בעלי חיים (דוגמת תעשיית המזון מן החי), בגין עבירות צער בעלי חיים של עובדי התאגיד. החוק אף קובע סדרה נוספת של עבירות כגון: איסור קרבות כלבים, איסור שיסוי בעל חיים אחד באחר, איסור קטיעת ציפורניים, איסור קעקוע, איסור חיתוך זנב, אוזניים ועוד.
הבעיה היא כי עקב ריבוי רשויות שמוסמכות לאכוף חוק זה, נוצרים כשלים בתקשורת בין גורמי האכיפה השונים. בנוסף, קיים מחסור חמור בכוח אדם ייעודי ומקצועי לתחום ולכן הוא נאכף רק בשוליים. הרשויות כוללות את הווטרינר של הרשות, את משטרת ישראל, את יחידת הפיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי) של משרד החקלאות ואת הממונה על פי חוק צער בעלי חיים מהשירות הווטרינרי במשרד החקלאות. כל אחד סומך על השני שיטפל ובסוף זה נופל בן הכיסאות.
גם כשמוגש כתב אישום מוצאים אנו את עצמנו בפני שוקת שבורה עת רף הענישה הוא נמוך מאוד. למרות פנייה של היועמ"ש לממשלה בבקשה להחמרת הענישה - הדבר לא נראה בפועל בענישה שגוזר בית המשפט על העבריינים. העונשים הם מגוחכים ולרוב מדובר בקנס כספי קל או בענישה קלה, דוגמת שלושה חודשי עבודות שירות ועונש על תנאי.
האם אפשר לעשות שימוש בכלים משפטיים מהתחום האזרחי בכדי לעזור בהרתעה ולקדם את נושא אכיפת דיני בעלי החיים?
חוק צער בעלי חיים קובע מנגנון פיצוי כספי מהבעלים במקרה של ארגון למען בעלי חיים (עמותה) או רשות מקומית או רופא וטרינר אשר משקיע משאבים כספיים על מנת לטפל בבעל חיים שננטש וגם זאת מוגבל לתקופה של 60 יום. עמותת תנו לחיות לחיות (גילוי נאות: שימשתי כיועמ"ש של העמותה במשך 6 שנים), עושה שימוש קבוע במנגנון האמור כדי לכסות את הוצאות הטיפול בבעלי חיים נטושים ובהצלחה רבה. החוק מפצה עמותות העוסקות בתחום, אך אינו מפצה אזרחים מן השורה שמטפלים בבעל חיים שננטש או שהתעללו בו. אולי יש מקום לשקול תיקון החוק בעתיד.
עם זאת, יכול האזרח לתבוע את הבעלים, אך לא ידוע לי שהוגשו על תביעות כאלה. לכן הדרך המקובלת היא שהאזרח ימסור בעל החיים לעמותה המוסמכת לקבל פיצוי על הטיפול. סעיף 11 בחוק צער בעלי חיים, מכיר במתן פיצוי עבור עלויות שינוע, הובלה, מדור. מזון וכמובן הוצאות רפואיות.
בנוסף, כל וטרינר שטיפל בבעל החיים יכול לפנות ולדרוש מהבעלים פיצוי בגין הטיפול בבעל החיים הנטוש - כל אשר נותר הוא למצוא וטרינר כזה שיסכים לקחת על עצמו את עלות הטיפול ואת העלויות המשפטיות של גביית החוב מהבעלים.
האם יכול אדם פרטי לדרוש פיצוי בתביעה אזרחית מהבעלים בהסתמך על "חוק השומרים"? חוק זה חל במקרה בו אין הסדר חוקי או חוזי אחר. על פי החוק, אדם רשאי לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש, הדרושה באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם לנכס (במקרה זה בעל החיים מהווה נכס של בעליו). מנגנון זה אינו מוגבל בסכום ובזמן. למיטב ידיעתי לא נעשה ניסיון לפיצוי בגין עבירות צער בעלי חיים על פי חוק השומרים, אך קיים סיכוי גדול שבית המשפט ייעתר לבקשות פיצוי בהתאם לחוק זה.
לעמותות למען בעלי חיים קיים מנגנון חוקי מיוחד, המאפשר פנייה לבית המשפט בבקשה לקבל "צווי עשה" או "צווי מניעה", אשר ימנעו ביצוע של עבירה עתידית או צו שיחייב את הבעלים של בעל החיים או מחזיקו לנקוט את הפעולות הנדרשות בנסיבות העניין להפסקת ביצוע העבירה או למניעת ביצועה. בתי המשפט אינם ממהרים לתת צווים לפי סעיף זה ובפסיקתם הפכו את הסעיף לאות מתה.
ישנם מקרים בהם ביצוע עבירה בבעל החיים מהווה עבירה אחרת כלפי צד ג', כך, לכאורה, קרה גם במקרה המזעזע של "הכלב המוכה" בבת ים בת זוגתו במקרה זה. ככל הידוע לי, על פי הפרסומים הרשמיים, מטרת סרטוני הוידאו בהם נראה החשוד מכה נמרצות את כלבו, נעשו במטרה לפגוע בבת הזוג לשעבר. גם כתב האישום הפלילי שהוגש נגד החשוד מונה, בנוסף לעבירות, לכאורה, על פי חוק צער בעלי חיים, גם עבירות של הטרדה ואיומים כנגד בת זוגתו לשעבר על פי חוק העונשין.
במקרה כזה אין ספק שניתנת לבת זוגו של החשוד האפשרות לתבוע אותו אזרחית בגין הנזקים שנגרמו לה בשל העבירות הפליליות שעבר בכלב, שמהוות, בנסיבות מסוימות, גם עוולות אזרחיות שנעשו נגד בת זוגתו.
דוגמא: עא (ב"ש) 38577-01-16 גבע צין נ' תנו לחיות לחיות - כלב שנמצא פצוע על מסילת הרכבת ובדיעבד התברר כי ברח מכלביית גבע צין. עמותת תנו לחיות לחיות שהצילה את הכלב דרשה פיצוי בגין הוצאותיה, ובית המשפט פסק שעל כלביית גבע צין לפצות את העמותה בגין ההוצאות שהוציאה בטיפול בכלב.
דוגמא: תא (הרצ') 60747-01-19 משמר בעלי החיים בישראל נ' אלכסנדר הוכבאום - מקרה של כלב שהוחרם ע"י משטרת ישראל ובעליו ביקשוהו בחזרה. משפחת האומנה שהחזיקה בכלב בעת קיומם של ההליכים הפליליים, טענה נגד הבעלים כי עליו לפצות אותה על ההוצאות שהוציאה. בית המשפט דחה את הטענה והורה על השבת הכלב לבעליו בשל תקלות טכניות בהליך ההחרמה וניתק את גורל הכלב מהנושא הכספי. עם זאת לא סגר את הדלת בפני הגשת תביעה כספית נפרדת לפיצוי.
חשוב לציין כי המקרה של הכלב המוכה בבת ים יכול היה להסתיים אחרת באשר ללקיחת החוק לידיים על ידי אזרחים, כמו גם פעולה של המשטרה ללא צו בית משפט. כניסה לדירת המתעלל, לכאורה, ללא צו, עלולה לגרום להשבת בעל החיים לבעליו המתעלל בשל ליקויים טכניים בהחרמה. לכן, לקיחת בעל חיים ע"י אזרח ועשיית דין עצמי עלולה לגרום לאי הרשעה והשבת בעל החיים אל המתעלל - נקודה למחשבה.
לסיכום, כאשר אתם מטפלים בבעל חיים שיש לו בעלים, רצוי וראוי לפנות ולקבל חסות של אחת העמותות הרשומות והמוכרות למען בעלי חיים. זאת כיוון שיש להן מנגנון פיצוי מובנה בחוק ויש להן היכולת לתבוע את הבעלים בהליך אזרחי גם במקרים בהם ההליך הפלילי אינו מגיע לכתב אישום (מה שקורה ברוב המקרים.
הכותב הוא עורך דין מומחה בתחום דיני בעלי חיים וסביבה ובעל משרד פרטי בתחום ושימש כיועץ המשפטי של עמותת תנו לחיות לחיות.