ישיבת ההנהלה הזאת, אי שם בשנה שעברה, הייתה סוערת. הקשיים היו גדולים, הלוח ביום המסחר בבורסה נצבע באדום. מניות החברה צנחו, עילה מספיק טובה למתחים ולדרמות. הבחור שבעניינו אנו עוסקים, שותף בחברה המדוברת, התלהט. חמתו עלתה, אם כי הוא הבין שלמען המשך תפעול העסק הוא צריך לעצור את עצמו. הבעיה היא שלאחר אותה ישיבה הוא נפגש עם יו"ר הקבוצה, שם חזר האדרנלין לעבוד. הטונים עלו, הדיון התלהט. ויכוח סוער מאוד בנוגע למצב החברה והצורך בהליך הבראה כואב עמדו במוקד. השותף רתח מזעם והתעצבן באופן חריג שאינו זכור לו מישיבות אחרות.
כל כך חריג, שגבה מחיר כבד, ולא בכסף.
מספר שעות לאחר הפגישה השותף חש חולשה ולחצים בחזה וחברו צייד אותו בטלפון של רופא מומחה, שרשם לו 3 כדורי אספירין שהביאו לשיפור קל במצבו. למחרת חש שוב לחצים בחזה ויומיים לאחר אותן ישיבות סוערות ביצע בדיקת אקו לב. ביום למחרת נאלץ להגיע לישיבה חשובה בעבודה למרות שסבל מלחצים בחזה, ובמהלכה קיבל שיחה מהרופא המומחה שהנחה אותו להתפנות מיידית לבית החולים שכן על פי ממצאי בדיקות האקו לב הוא עבר אירוע לבבי חריף. בביה"ח נאלץ לעבור ניתוח מעקפים ומאז הוא שוהה בחופשת מחלה.
השותף, בשנות ה-50 לחייו, הגיש באמצעות עו"ד אלי דמרי תביעה נגד הביטוח הלאומי, ובה דרש כי התקף הלב יוכר כתאונת עבודה. דמרי טען כי בניהולה של חברה גדולה קיימים לעתים לחצים של העבודה השוטפת ואף קיימות מחלוקות בישיבות הנהלה, אך מעולם לא חווה מצב בו הכעס היה כל כך גדול ורציני, בטח לאור מצבה של הקבוצה באותו זמן.
המוסד לביטוח הלאומי קיבל לפני מספר שבועות את טענות התביעה וקבע כי הם מכירים בהתקף הלב כתאונת עבודה. בעקבות הקביעה הוא יזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות שלו ואת הפיצוי/הקצבה לה יהיה זכאי.