זוג מעפולה שהיה נשוי כ-15 שנה עם שני ילדים, החליט להתגרש לפני כשנה. זאת, בין היתר, בשל החשד לבגידתו של הגבר באישה.
עד כאן הסיפור מוכר. גם מה שבא אחריו לא בהכרח מפתיע. לאחר הגירושין, עם פירוק הרכוש המשותף, הגבר עתיר הממון ניצל את העובדה שהוא מחזיק ברכוש המשותף שלהם והחל לנצל זאת. תחילה בית הדין הרבני האזורי בחיפה הסכים לבקשתו למכור לו את הרכב של האישה ללא תגובתה, כאשר הוא מחזיק ברכב משלו, והוא מכר את רכבה לאחיו. צעד זה, לטענתה, הבהיר כי כוונותיו הן להשאיר את אותה ללא רכב רק בשביל שלה לא יהיה, בעוד ברכב שלו איש לא נגע. האישה הגישה ערעור לבית המשפט בנושא, אך זה לא התקבל בטענה שהגבר העביר כבר את הכסף והקנייה הושלמה, ולכן ביקשה להעביר אליה את הרכב שלו, בעוד היא האחראית העיקרית על הילדים ואין ביכולתה להתנייד יחד איתם. גם בקשה זו לא אושרה.
בנוסף לכל אלה, כשנערך דיון בנושא פירוק השיתוף בדירה שלהם, האישה טענה כי היא מעוניינת לקנות את חלקו בדירה כדי להמשיך להתגורר שם עם ילדיהם, מהסיבה שזה הבית שלהם והסביבה אליה הם רגילים. מאחר שעדיין לא נערכה חלוקת הרכוש בין השניים, היא לא ידעה כמה כסף יש ברשותה, לכן לא היה ביכולתה הכלכלית לקנות את הדירה בתאריך שקבע בית המשפט, והגישה בעזרת עורך דינה, יריב ואקנין ערעור לעיכוב מועד התמחרות הדירה עד לחלוקת הרכוש. האב, מנגד, הפציר במכירה מיידית של הדירה גם אם המחיר הוא עקירה של האם וילדיהם המשותפים מהבית.
לטענת האישה ובא כוחה, האב פעל ממניעי נקמנות כתוצאה מסכסוכי הגירושין, כשהוא הסיבה מלכתחילה לפירוק המשפחה והבית, ומתוך מטרה להקשות על חייה תוך שהוא מותיר אותה ואת ילדיה במצב מביש, בעוד הוא ממשיך שבשגרת חייו בזוגיות עם אישה אחרת.
בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים קיבל את הערעור לדחיית התמחרות הדירה עד לחלוקת הרכוש ונקבע מועד חדש לחודש מרץ. מועד חלוקת הרכוש לא נקבע כרגע וככל הנראה יתקיים לאחר חודש מרץ. בשל כך, מועד התמחרות הדירה יתקיים לפני חלוקת הרכוש אף על פי שהערעור התקבל.
עוה"ד ואקנין, מייצג האישה, הגיש עתירה לבית המשפט העליון למתן צו על תנאי כנגד האב, בית הדין הרבני האזורי בחיפה ובית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים בגין נזק, קיפוח ועיוות דין בלתי מוצדקים אשר נגרמו לאישה: "מדובר במקרה קלאסי של קיפוח זכויות האישה, דבר שקיווינו לראות שנעלם בתקופה הנוכחית אך יותר ויותר מקרים מוכיחים לנו אחרת. לא ייתכן כי נשים יסבלו כתוצאה מפעולות של גברים חזקים. מדובר בסך הכול באמא, שנוסף על כך שמשפחתה פורקה, היא צריכה להתעסק במלחמות בבית המשפט ובגבר שניתן להבחין כי אינו רוצה בטובתה ובכוונתו להכביד עליה עוד יותר בעוד היא נשארת לטפל בילדיהם והוא ממשיך בחייו לאחר כל מה שקרה. כוחות המשפט צריכים להבחין כשמדובר בעוול שנעשה לא בצדק, במקום להטיב את מקומה לאור הדברים נעשה בדיוק ההפך כשהיא לחלוטין לא מקור האשמה. אנחנו לא מתכוונים לוותר על חוסר השוויון והצדק, לכן המשכנו בעתירה עד לבית המשפט העליון".