בשבועיים האחרונים פורסם רבות על סכסוך שמתנהל בין חברת ג'מבו היוונית, בעלת רשת של עשרות חנויות קמעונאיות ברחבי אירופה, לבין חברת צ'אק בס הישראלית, המחזיקה רשת חנויות ועושה שימוש בשם JUMBO או JUMBO סטוק. הסכסוך בין השתיים החל בחודש ספטמבר, כאשר חברת ג'מבו היוונית הגישה בקשה לרשום את השם JUMBO ואת הלוגו שלה כסימני מסחר בישראל. מנגד, חברת צ'אק בס הישראלית, אשר לא רשמה עד אותו מועד את שמה כסימן מסחר, הגישה בקשה מזורזת לרשום את סימני המסחר שלה (הכוללים בעיקרם את המילה JUMBO), וכן התנגדה לרישום סימן JUMBO של חברת ג'מבו היוונית.
לאחר שיוגשו טענותיהם וראיותיהם של הצדדים, רשם סימני המסחר יצטרך להכריע מי מהשתיים היא בעלת הזכות לעשות שימוש במותג JUMBO בישראל, או האם בכלל שתי החברות (היוונית והישראלית) יוכלו לחיות יחדיו ולפעול בישראל תחת הסימן JUMBO, מבלי שהדבר יגרום להטעיה של הציבור.
אין זו הפעם הראשונה שמתקיים סכסוך בישראל בו מותגים בינלאומיים מבקשים להיכנס לארץ אך נתקלים במותגים מקומיים שפועלים תחת שם זהה/דומה בישראל. כך, לדוגמה, היה ב-2018, כשחברה אמריקנית המחזיקה במותג ELECTRA בתחום האופניים ביקשה לרשום את סימן המסחר שלה בישראל. היא נדחתה על-ידי פוסקת סימני המסחר לאחר שקבוצת חברות אלקטרה הישראלית התנגדה לכך והוכיחה כי היא בעלת הזכות בסימן (רשום) זה בישראל, וכי רישום הסימן המבוקש על-ידי החברה האמריקאית יפגע בזכותה ויגרום להטעיית הציבור.
דוגמה נוספת היא בעלת מותג ההלבשה הבינלאומי קוזבלה (Cosabella), השייך לחברה האמריקאית Luemme, שביקשה לרשום בישראל את סימן המסחר Cosabella. Luemme נתקלה בקושי עקב בקשה נוספת לרישום מותג בגדים מקומי בשם Cocabella (קוקבלה) הפועל בישראל משנת 2003. במקרה זה רשם סימני המסחר התיר את רישומם של שני הסימנים יחדיו לאחר שסבר כי שתי החברות עשו שימוש בשם בתום לב, וכי אין חשש להטעיית הציבור מכיוון שסגנון הבגדים וקהל היעד של שתי החברות שונה.
כמובן שיש לדון בכל מקרה ונסיבותיו (לרבות השאלה כמה המותג מוכר היטב בישראל ובזכות מי, תום ליבם של הצדדים ועוד), אולם מעבר לפן המשפטי מדובר בדילמה אמיתית. מצד אחד קיים רצון לאפשר לחברות בינלאומיות להיכנס לשוק הישראלי ולשווק כאן בביטחון את מוצריהן (דבר חיובי ורצוי שפותח את ישראל לשווקים בינלאומיים ולהשקעות שענקיות מחו"ל מוכנות לבצע בארץ), במיוחד כאשר אותם מותגים בינלאומיים הם בעלי מוניטין בישראל, אך מנגד יש להגן באופן מלא על זכותן של חברות מקומיות שפעלו בתום לב, צמחו וביססו אט אט מוניטין משל עצמן בישראל, תוך השקעת מאמצים ומשאבים רבים.
מה שעשוי להכריע כבר עכשיו את הסכסוך הבא שיפרוץ בין בעלות המותגים הבינלאומיים שיבקשו להיכנס לארץ ובין חברות מקומיות שעושות שימוש בסימן זהה או דומה, הוא רישום בזמן ובהקדם של סימן המסחר בישראל על-ידי מי שעושה בו שימוש מסחרי (ככל שהדבר מתאפשר מבחינה משפטית, לא תמיד זה אפשרי). שכן רק רישום הסימן מקנה לבעליו זכות קניינית חד משמעית בסימן המסחר ומאפשר לבעליו בקלות יחסית למנוע מאחרים לעשות בו שימוש מפר.
חשוב לתת לכך את תשומת הלב הראויה - מי שעושה שימוש בסימני מסחר שונים ומשקיע משאבים, ממון, מחשבה ומאמצים בשיווק שמו וסימניו ובבניית מוניטין, רצוי שיבטיח כי השקעות אלו לא יפגעו ו/או יירדו לטמיון, באמצעות רישום סימניו כסימני מסחר והשגת בעלות קניינית בסימנים אלו - לפני פרוץ הסכסוך הבא.
הכותבת היא עורכת דין במחלקת הקניין הרוחני במשרד ש. פרידמן ושות'.