על מנת שאדם שנקלע לקשיים כלכליים יוכל לקבל החלטה מושכלת בטרם יבחר לנקוט באופן יזום בהליכי חדלות פירעון (פירוק - אם מדובר בחברה, או פשיטת רגל - אם מדובר באדם פרטי), עליו להבין את המשמעויות של ההליך והשלכותיו, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.
כל חייב הוא עולם ומלואו ולכל חייב משפחה שנקלעת למשבר יחד עמו. כל מקרה הוא שונה ואין סבל ונסיבות זהים. אין שום מדריך לשאלה - האם נכון להיכנס להליכי שיקום כלכלי בחסות בית המשפט, או האם כדאי להתמודד עם הקריסה בכוחות עצמנו, שהרי מעבר לנסיבות הכלכליות, עומדת גם השקפת עולמו הפרטית של האדם והסובבים אותו, כישוריו, גילו ועוד.
עם זאת חשוב להבין את ההשלכות של הליכי חדלות פירעון, על מנת להקל עלינו בעת קבלת ההחלטה, שצריכה להיעשות, לרוב, בשיתוף הסביבה הקרובה (בני המשפחה), באופן מושכל ובעזרת יעוץ משפטי והכוונה נכונה.
הברירות העומדות בפני החייב הן שונות וטוב ייעשה מי שנקלע לחובות אם יבדוק מה נדרש ממנו על מנת להחזיר בכוחות עצמו חובות בתנאים אפשריים. אנשים הגונים רבים, שנקלעו לחובות, לעיתים מתפתים להיכנס להליך יזום של פשיטת רגל, על מנת להיחלץ מהחובות, בידיעה שבבוא היום יינתן להם הפטר והם יוכלו לצאת מהסיפור בנזק קטן יותר מאשר גובה החוב המקורי שלהם. מצד שני, הנזקים של הליך כזה ילוו את החייב למשך שנים רבות ולעיתים חלק מהחובות כלל לא יקבלו הפטר.
כניסה לפשיטת רגל מצריכה גילוי וחשיפה של כלל הנכסים, דיווח על פעילויות עסקיות ופרטיות שנעשו עד שנים אחורנית. המשמעות היא רבה. אם לדוגמא העברתם דירה ללא תמורה שנים לפני שקרסתם כלכלית, בית המשפט, באמצעות בעל תפקיד שימונה לכם, יכול לדרוש את הנכס מבן המשפחה שאליו העברתם אותה. בנוסף, כניסה להליך כזה יחשוף גם את בן או בת הזוג שלכם, לשתף פעולה לגבי כספים משותפים.
אנשים רבים שבוחרים להיכנס לפשיטת רגל חושבים שיוכלו לשמור על נכסים וכספים רחוק מעינו של בית המשפט, אבל הדבר אינו פשוט כלל. ההליך ידרוש מהם התייצבות לחקירות על ידי בעל תפקיד שמונה, דיווח שוטף וחודשי על הכנסות והוצאות, בחינה של אורח החיים של החייב ובני משפחתו, עיכוב יציאה מהארץ, מיצוי פוטנציאל ההכנסה באמצעות מציאת מקום עבודה כשכיר, ולא כעצמאי, חקירות סמויות על מנת לחשוף נכסים. ועוד לא הזכרנו את המגבלות הבנקאיות שיוטלו על אדם כזה וה"כתם" שיישא איתו שנים רבות לאחר מכן, כאשר כל בנק יהסס לפתוח לו חשבון גם אחרי סיום ההליך.
החלופה האחרת היא להקריב הון אישי של בני משפחה או קרובים שמוכנים לסייע, ולהרוויח את החירות הכלכלית. נכון שהאופציה הזו דורשת יכולת כספית והידברות פרטנית עם כל נושה ונושה, אבל אם מספרם של הנושים לא גדול, ייתכן שהחייב יוכל להגיע עמם להסדר מקובל, גם במחיר שהוא, ואולי משפחתו, ייאלצו להכניס את היד עמוק לכיס ולשלם הרבה יותר כסף מאשר בהסדר חוב מטעם בית המשפט. במקרה כזה, ייחסכו ממנו שנים רבות של היעדר עצמאות כלכלית ופגיעה בחירות.
גם לגילו של החייב יש משמעות. הבחירה של אדם צעיר, שיכול לבנות את חייו מחדש, שונה מאשר אדם מבוגר, שכבר יודע שלא יוכל יותר להקים עסק והוא פספס את הרכבת. המבוגר, יבחר אולי באופציית פשיטת הרגל, אבל הצעיר, שיכול עדיין להשתקם מהנפילה, עדיף לו להימנע מפשיטת רגל ככל שניתן.
הרושם המבלבל עד כדי מוטעה שהליך פשיטת רגל הוא המפלט הנכון מפני הנושים המתדפקים על הדלת, יחד עם המצוקה הנפשית, מביאים חייבים לבנות לעצמם מציאות שהיא לא יותר מחזיון תעתועים. ובכן, מדובר בהליך שטומן בחובו מגבלות רבות, ולכן המאמץ לגבש הסדרים פרטניים לפעמים מצדיק עצמו ומונע עוגמת נפש ארוכת שנים. הדברים רלבנטיים כמובן גם לעולם התאגידים, שגם שם קיימת האפשרות לנקוט בהליך של פירוק או הסדר נושים על דרך ההתמודדות אישית.
הכותב הוא מומחה לחדלות פירעון ממשרד פיאדה, ליבוביץ-מאיר