עולים על הגל: האנשים שהגיעו לתעשייה בלי לדעת מילה בעברית

כולנו מכירים את המונח השגור "ברומא התנהג כרומאי", אולם לא תמיד כך הדבר. לרגל יום העלייה לישראל, שיחול בשבת וביום ראשון, מנכ"לים ובכירים שעלו לארץ משתפים בקשיים שחוו עם עלייתם ארצה בעקבות השוני בין התרבות שממנה הגיעו לתרבות הישראלית וכיצד למרות הקשיים הצליחו לשלב עקרונות ניהול ותרבות ארגונית מארץ המוצא שלהם עם התרבות הישראלית, שסייעו להם במינוף הקריירה.

רומן עלה לישראל בגיל 34 מצרפת, לאחר שניהל במשך יותר מעשור עסק מצליח של משרד עורכי דין בפריז, שבשיאו העסיק 30 עובדים. הוא מספר כי בצרפת נהוג לדבר הרבה יותר בשקט. "כשהגעתי לישראל ראיתי מספר אנשים צועקים ושאלתי חבר שלי על מה הם רבים. הוא הסביר לי שהם לא רבים, אלא משוחחים בניהם על ענייני עבודה. לקח לי המון זמן להפנים את הווליום הגבוה של הדיבור הישראלי ואת הישירות, שלא לומר 'חוצפה ישראלית'. זה כל-כך שונה מהשקט, ולפעמים גם קור וצביעות בצרפת".

אחרי שהתרגל לוי לווליום הגבוה בישראל הוא לקח איתו את אחד מעקרונות הניהול הצרפתים לניהול העסק בישראל - אורגניזציה ותכנון. "ישראלים, לרוב, נוהגים לנוע עם כיוון הרוח, ופחות לתכנן את צעדיהם מבעוד מועד", הוא טוען. "מצד אחד, הם ניחנים ביצירתיות רבה, אבל גם בפזיזות שבאה על חשבון בניית יסודות חזקים". מבחינתו, לפתוח את המתחם הראשון של Urban Place היה כמו לפתוח את המתחם ה-50, זה אומר שהמיתוג, הנראות, תהליכי השירות ואפילו האופן שבו מונחים הדפים על השולחן היו חקוקים בראשו. היום הרשת מונה 3 מתחמים והיד עוד נטויה. "בישראל הכל אפשרי, הגישה היא תנסה מקסימום תצליח. זה נובע בין היתר מהעדר היררכיה בישראל - פה אתה יכול להגיע לכל בעל תפקיד בקלות ובצרפת יש הרבה חסמים בדרך להגיע לאנשי המפתח".

P-Cure היא חברה המפתחת פתרון המנגיש טיפול בפרוטונים לסרטן. מיכאל עלה מבלארוס בגיל 20, בלי לדעת מילה בעברית. הוא כיום בוגר תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת ת"א ותואר שני מהאוניברסיטה העברית. "לעמוד בתור זה חלק מה-DNA של הקומוניזם ופה בישראל לעמוד בתור זה להיות פראייר, אז כולם כל הזמן מנסים לעקוף ולתחמן. עד היום אני לא מצליח להבין את האנשים ששמים את העגלה בסופר ליד הקופאית כדי לשמור על התור וממשיכים לעשות קניות", הוא אומר.

לדבריו, המדינה שבה גדל מתאפיינת בשלטון דיקטטורי, שבו דעת היחיד היא זו שקובעת. זהו ההיפך הגמור דווקא ממה שהוא היה רוצה בדינמיקה הארגונית בחברה. "דעה שהיא נכונה אובייקטיבית להיום, יכולה להתברר כטעות, מחר, גם אם היא דעתו של בכיר בחברה", הוא אומר. לכן, הוא מאמין שאם לא ניתן לעובדים ולמנהלים להשמיע את קולם, ולא נהיה פתוחים לשמוע רעיונות חדשים, ודעות אחרות, אפילו אם הן מנוגדות, תהיה זו טעות, שיכולה להשפיע על ההתפתחות של הארגון.

ריקי עלתה לארץ מבלגיה בגיל 26 לאחר שהשלימה תואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטת ULB שבבריסל. בדומה לרומן לוי שנתקל בקשיים אל מול הווליום והישירות הישראלית, היא משתפת בקושי שלה להתמודד עם הפלישה למרחב הפרטי עם הגעתה ארצה.

"בבלגיה, ובכלל באירופה, הנימוס והכבוד ההדדי טבועים עמוק בתרבות וניתן לראות זאת באינטראקציות הפשוטות ביותר. בארץ, הישראלים פולשים לפרטיות ומרשים לעצמם לשאול שאלות אישיות ביותר גם את האנשים הזרים ביותר. בהתחלה לא הבנתי את זה, ואפילו נרתעתי מזה, אבל לאט לאט אתה לומד לחיות עם זה ולשחק את המשחק".

אחד העקרונות הבלגיים המנחים שלה שאימצה בקריירה המקצועית היה להוביל דרך דוגמא אישית: "בבלגיה מאוד מקובל שמנהל לומד את המקצוע בתור עובד לפני שהוא מתקדם לתפקיד ניהול, כלומר קידום מתוך הארגון, מתקדמים דרך המקצועיות". לאורך כל הדרך ריקי הקפידה להיות המנחה המקצועית והמנטורית של העובדים תחתיה ועד היום היא בקשר עם רובם.

מנכ"ל עומד בראש הפירמידה, ומה בדבר העובד המתחיל, הבורג הכי טרי במכונה? בכל שנה נקלטים בחברות עובדים רבים שהגיעו לישראל רק בשנים האחרונות. גם מהסקטור הזה קיבצנו כמה והם סיפרו לנו את סיפורם.

• ניקולאי פירסקין - עובד בפייבר בתפקיד Market and research analyst. גר בתל אביב, בן 29. עלה לישראל ממוסקבה לפני 3 שנים. עשה עליה בעקבות תוכנית המתמחים של מסע דרכה הגיע לעבוד כמתמחה בפייבר. ההחלטה לעשות עליה הגיע בעקבות הצעה להיות עובד קבוע בפייבר. כשהיה בן 23 אחד מחבריו סיפרו לו על התוכנית של תגלית, מעולם לא ביקר בישראל לפני. היה מודע לשורשים היהודיים שלו גם הסבים גרו בעבר בישראל. הסבים רבים גרו בישראל עד שנפטרו. במסגרת התוכנית הגיעו המשתתפים לישראל למשך 10 ימים בכדי לחוות את הארץ, ודרך התוכנית סיפרו להם על התוכנית של מסע, דרכה הם יכולים להגיע לארץ למספר חודשים ולחוות את ישראל יותר לעומק. החוויה בתגלית היתה מדהימה ופתחה את עיניו ליהדות ולישראל. אבל הוא לא חשב ברצינות להצטרף לתוכנית של מסע מאחר וכבר היתה לו עבודה טובה בחברת הייעוץ דלויט בה עבד מסביב לשעון ופיתח את הקרירה שלו. כמה שנים אחרי, כשהיה בן 25 מצא את עצמו בתקופת משבר אישי. עזב את העבודה בדלויט, התחיל לעבוד בעבודה אחרת בה לא היה לו טוב. השילוב של הקושי בעבודה החדשה והמשבר האישי שעבר הובילו אותו להחלטה לקחת הפסקה לכמה חודשים או אפילו שנה. הוא נזכר בתוכנית של מסע והחליט להגיש בקשה לתוכנית ולהגיע לישראל ל- 4 חודשים כדי לשנות אווירה בחיים.בכל מקרה מאד רצה לחזור לישראל מאז הביקור הקודם. .
• דאשה רוזנברג בת 29, עלתה מרוסיה לפני 3 וחצי שנים - עובדת בFiverr כבר שלוש שנים בתפקיד QA manager in the Marketplace Integrity group. גרה בתל אביב. לישראל דאשה הגיעה לראשונה במסגרת תוכנית מסע - Project Management שם למדה בטכניון במשך 4 חודשים. בתוכנית המסע השנייה שיהיתה - Internship Program בה התראיינה להתמחות ב Fiverr במסגרת תוכנית המתמחים שלהם. אמו של אלי בוגדן, Business Development Associate בפייבר, הייתה מורה של קבוצת המסע בטכניון והציע להם לנסות להתראיין בפייבר. היא וחבר נוסף (ניקולאי) עברו את המבדקים והחלו בהתמחות בחברה למשך חמישה חודשים ולאחריה דאשה החליטה שהיא תתחיל את הליך העלייה שידעה שתעשה עוד לאחר התוכנית הראשונה בה התאהבה בישראל. דאשה מעולם לא הייתה קרובה ליהדות, היא ידעה שהיא יהודייה מהצד של אביה אבל לא היה על זה דגש מעולם. היא באה מעיירה קטנה בסיביר ללא קהילה יהודית, ללא בית כנסת. הדבר היחיד שהיא ידעה על היהדות זה שבפסח אוכלים מצות, אותן הם היו מזמינים לכבוד החג במשלוח ממוסקבה, אבל לא ידעה מה הסיבה לאכילת מצות. למסע היא הגיעה דרך תגלית. אביה שמע על הדרך בה היא יכולה להגיע לישראל דרך התוכנית הזאת. היא לא באמת הבינה מה הוא רוצה ממנה והם רבו על זה תקופה, ולמה היא צריכה לעזוב את העבודה שלה והלקוחות שלה והשימועים בבית משפט, (דאשה למדה עריכת דין ועסקה במקצוע באותו הזמן), לנסוע יומיים ברכבת בשביל להגיע לעיר הקרובה ביותר בה יש סוכנות שיכולה לשלוח אותה לישראל. הדרך להכרת הזהות היהודית שלה הייתה ארוכה מאד.
• ג'ייקוב פרידמן - Business Development Team Leader בנטורל אינטליג'נס. בן 27 גר במרכז תל אביב. עלה לישראל מאנגליה בשנת 2018. ג'ייקוב גדל בלונדון, למד בביתי ספר יהודים גם ביסודי וגם בתיכון. במסגרת הלימודים בתיכון הגיע לישראל לשלושה חודשים וחי בקיבוץ לביא שבצפון. שם גר, למד וטייל בארץ. זו בעצם היתה הנקודה בה התאהב בישראל וידע שירצה לגור כאן. ג'ייקוב היה בן 24 כשהרגיש שזה הזמן המתאים לעלות ארצה. לא הייתה לו חברה, לא היו מחויבויות ואמר שאם לא יעשה את זה עכשיו זה לא יקרה לעולם. לארץ הגיע בינואר 2018 למרות שכולם חשבו שהוא עושה טעות. נרשם לתוכנית של מסע והתקבל לעבודה ב- BDO. לאחר סיום התוכנית החל את תהליך העלייה לארץ. תוך זמן קצר מצא את העבודה בנטורל אינטליג'נס. שם התחיל כביז דב וקודם ל-Business Development Team Leader. עובד בחברה כבר שנתיים במהלכן פגש בחברה את חן, השניים התאהבו ולפני שלושה חודשים התארסו ומתעתדים להתחתן באביב שנה הבאה (בלי נדר).
• אליס פיצ'חדזה - נטורל אינטליג'נס. אליס גדלה בגאורגיה. בגיל 18 עברה ללמוד באנגליה פסיכולוגיה ולאחר מכן הגיעה לארץ. היה לה מאוד קשה למצוא עבודה ולכן לא פנתה לתחום הפסיכולוגיה אלא מצאה עבודה בחברת סטארט אפ בכתיבת תוכן באנגלית, שם עבדה כשנה ולאחר מכן פנתה לנטורל אינטליג'נס. בנטורל ראיינו אותה למשרה שהיא לא ממש רצתה ובסוף הריאיון היא שיתפה אותם בהרגשה שלה. בסופו של דבר הם שאלו אותה במה היא הייתה רוצה להתעסק ולבסוף העסיקו אותה בפיתוח עסקי למרות שלא היה לה ניסיון והיא מאוד שמחה על כך. היום היא עובדת בחברה בתפקיד- Sales and Business Development Manager.
• רפי ספיבק, בן 33 גר בקיבוץ רמות מנשה. עלה לארץ לפני שלוש שנים מבוסטון עם אשתו ושני הילדים. מאז נולד ילד נוסף. גילאי הילדים - 7, 5 ושנה. הוא עובד ב - Plus500 בתפקיד Content and Social Media Specialist מאז אפריל 2020. עוד לפני שעלה ארצה רפי ביקר הרבה בישראל הרבה פעמים. גדל כיהודי ציוני והיה מגיע לביקורים עם משפחתו כל חופשת קיץ וחורף. כשהיה בן 18 חי בארץ שנה במסגרת התוכנית של תנועת הנוער הציונית - אמריקאית "יהודה הצעיר" במהלכה התנדב ולמד והכי חשוב - שם פגש את אשתו. ושם שניהם ידעו שהם יעלו לארץ וכך עשו ב-2017. לא היתה להם עבודה אך הם ידעו שיהיה בסדר. הם עלו לקיבוץ רמות מנשה, שם גדל אביה של אשתו ושם הסבתא עדיין חיה. הוא מספר על הבדלי תרבות העבודה המהותיים בין ישראל לארה"ב שלא ידע שקיימים, היו הרבה סיטואציות שונות בה הצוות במשרד עזר לו להבין איך הדברים עובדים במשרד ישראלי. זוהי תרבות של כבוד והערכה ועבודה ולכישרון של כל אחד. כעולה חדש זה משהו שהיו לו המון חששות לגביו אבל כל הצוות גרם לו להרגיש מהר מאד חלק מהחברה, אנשים היו סופר נחמדים וידידותיים וזה עזר המון בהשתלבות. באמריקה למשל, כשמישהו מבקש עזרה זה נחשב למטרד, למה הוא לא יכול לעשות את הדברים בעצמו. כאן בישראל כולם רצו לעזור כל הזמן וזה מדהים.
• פרנקי סדון, עלתה מארה"ב, גדלה בוושינגטון DC בת 28 גרה בישראל 4 שנים. עובדת בנטורל אינטליג'נס בתפקיד MARKETING AND OUTREACH SPECIALIST. פרנקי אומרת כי תמיד ידעה שבשלב מסוים תעבור לגור בישראל למשך שנה- שנתיים. בילדותה נהגה לבקר בארץ כל קיץ את המשפחה של אביה הישראלי. אמא אמריקאית. אחרי סיום התואר הראשון בארה"ב ב- political science התלבטה מה לעשות והחליטה להגיע לישראל וללמוד כאן את התואר השני. למדה באוניברסיטת תל אביב - פתרון סכסוכים Conflict Resolution . לאחר התואר השני החלה לעבוד בתוכנית המתמחים של מרכז פרס לשלום. רצתה לדעת איך זה לנהל חיים אמיתיים בישראל שכוללים עבודה והתנהלות רגילה של אדם בוגר. לאחר תקופת ההתמחות ידעה שכאן היא רוצה להישאר והחלה את תהליך העלייה. בנטורל אינטליג'נס, בה היא עובדת 7 חודשים, היא התחילה לעבוד בדיוק כשנכנסו כאן לסגר, לא יצא לה להכיר אנשים מהחברה או להגיע למשרדים, אבל האנשים בחברה עשו הכול כדי לגרום לה להרגיש הכי טוב שאפשר, התקשרו להציג את עצמם, עשו שיחות וידאו וקיבלו אותה לזרועותיהם בצורה מדהימה. גם את היומולדת שלה חגגו יחד, כל אחד מחברי הצוות שלה קישט את הבית שלו, אחד הכין עוגה, אחר הביא נרות ועשו לה חגיגה מעולה דרך הזום. בכלל אנשים בארץ מדהימים, הדאגה אחד לשני, החמלה שיש כאן אחד לשני היא מדהימה. המבנה הסוציאלי הרבה יותר חזק מאשר בארה"ב.

בסופו של דבר, חשוב לזכור - עם העובדה שלנו המציאות החברתית קשה, עבור העולים היא קשה עוד יותר. תהיו טובים.