הפער בין העיסוק היומיומי שלי בעולם החדשנות והטכנולוגיה מול שיטות הטיפול הקשות כל כך במחלת הסרטן הוא בלתי נתפס. בעוד אשתי האהובה נאבקת בכל הכוח במחלת הסרטן הארורה, ועוברת טיפולי כימותרפיה קשים, הקרנות לראש שכמו נלקחו משיטות עינוי מימי הביניים, ונוטלת תרופות עם תופעות לוואי שלא מהעולם הזה, מצאתי עצמי לא מעט נאבק ברגשות תסכול קשים וחוסר הבנה - כיצד בעידן כה מתקדם רפואית וטכנולוגית, עדיין לא נמצאה התרופה שתנצח את המחלה השטנית הזו.
אני זוכר היטב את רגע ההודעה על כך שטלי אשתי חלתה במחלת הסרטן, כאילו זה היה אתמול. סרטן שד טריפל נגטיב, דרגה 2, מקומי. הבשורה נפלה עלינו בתדהמה מוחלטת. במקרה הזה, לא היה מדובר במשהו תורשתי או גורם סביבתי. פשוט ככה. הסרטן בחר בנו, בחר בטלי, אישה צעירה כבת 35, בריאה לחלוטין, אשר עושה ספורט באופן קבוע ואוכלת בריא וטוב.
לצערנו הרב, מהר מאוד גילינו שהסרטן כבר הספיק להתפשט אל בלוטות הלימפה והגדרת המחלה של טלי עברה לדרגה 3. אז כבר הבנו כמה הנושא של גילוי מוקדם הוא לא משפט גנרי או סיסמא ריקה מתוכן. גילוי מוקדם הוא למעשה כמעט כלי הנשק היחידי להתמודדות אפקטיבית עם מחלת הסרטן לאורך זמן. לא רק במונחי הצלת חיים, כי אם גם בכל הקשור לאגרסיביות הטיפולים ולמידת הסבל של החולה. הטיפולים שטלי אהובתי עברה היו הגיהינום בהתגלמותוף סבל בל יתואר, דעיכה של הגוף, צרחות של כאב וכל זה תוך כדי מלחמה אדירה של טלי, בגבורה ובנחישות, כדי להצליח ולהתמודד ולשרוד למען ילדינו הקטנים וכדי להגשים את חלומותיה.
למרות השנה האיומה שעברנו, היו לנו גם רגעי אושר לא מעטים. בתקופות קצרות בהן המחלה נסוגה, הספקנו טלי ואני להגשים חלומות רבים. למדנו שאין זמן אחר טוב יותר מאשר כאן ועכשיו, ויאללה, להגשים. הספקנו לטייל המון באתרי טבע שטלי כל כך אהבה, לצרוך אינסוף סרטי קולנוע והצגות, לאכול במסעדות הכי טובות ולבלות המון זמן איכות עם הילדים. טלי גם התפתחה אינטלקטואלית בלי סוף, הלכה לכמות אדירה של מיטאפים מקצועיים ועשתה קורסים רבים בתחומים מגוונים, ואף הגשימה חלום ישן והחלה ללמוד משפטים לתואר ראשון למרות שכבר סיימה תואר ראשון ושני באקדמיה. דווקא בשיא ההתפתחות האינטלקטואלית שלה, הסרטן האכזרי הצליח לחמוק מכל הטיפולים שעשתה, ולשלוח גרורות אל המוח. דרגה 3 כבר התחלפה לה בדרגה 4, סרטן סופני. מכאן, הדרך אל המוות הייתה מהירה ורצופת כאבים, סבל ודמעות.
טלי שלי נפטרה ב-19.3.2020 לאחר כשנה וקצת של מאבק הירואי במחלה איומה ושטנית. לו רק היינו מגלים את המחלה מוקדם יותר, יש סיכוי גדול מאוד שטלי הייתה היום בחיים, או לפחות סובלת פחות. בת 36 הייתה טלי במותה.
נשים יקרות, אני פונה אליכן בצורה הכי ישירה שאפשר - אל תגידו לי זה לא יקרה. גם אל תחשבו שאתן חסינות כי אתן לא בקבוצת סיכון, לא נשאיות של brca או מתחת לגיל 40. לכו להיבדק. לפחות פעם בשנה. אל תסתפקו בבדיקת מישוש רגילה. דרשו בדיקות מקיפות, אולטרסאונד, וכל בדיקה מתקדמת אחרת. גילוי מוקדם מציל חיים. אני יודע את זה מהמקום הכי כואב שיש.
הכותב הוא ראש תחום החדשנות ומוצרי מחקר בחברת eBay, אלמן ואב לשני ילדים (7,3.5). הטור נכתב לזכרה של טלי מיקלס ז"ל, 1983-2020.