כבר 22 שנים אני מנהל בהייטק. מחברת הזנק קטנה עם חזון הפכנו לחברה בינלאומית גדולה. חוויתי הרבה מאוד עליות ומורדות משברים והצלחות, משברים עולמיים, משברים מקומיים בטחוניים, בעיות תזרים מזומנים, בעיות של מוצרים, צווארי בקבוק ביצור, בקרת איכות, בעיות עם כוח אדם, עם דירקטוריון ועוד. כל אלה היו סוג של הכנה לתקופה המיוחדת הזו - תקופת הקורונה, שמאתגרת את ה-DNA של חברות עסקיות מכל הסוגים, שמבוסס על קשר אישי עם אנשים, קולגות, עובדים והקהילה הרלוונטית.
בימים אלה מנהלים מכל סוגי הארגונים מרגישים כמי שעומדים על גשר שמתחתיו ומסביבו מים סוערים. אין ספק כי בתקופה זו כל מנהל נדרש לעוצמות ויכולות מגוונות. המשבר הוא רב תחומי: כלכלי, חברתי וכמובן בריאותי. מנהלים העובדים ומשפחותיהם מתמודדים עם אתגרים בבית ומחוצה לו. דור שלם צריך לעבוד וללמוד מרחוק ולבד, לשהות במחיצת הילדים תקופות ארוכות, לוותר על חופשות, להתמודד עם דור המבוגרים ששוהים בבידוד יותר מוקפד, שלא לדבר על עצמאים שעסקיהם נפגעים. במקביל, האווירה הפוליטית סוערת והחברה משוסעת.
אז מהו ניהול בתקופה זו ומה יכול מקום העבודה להציע? כמו רב חובל המשיט אוניה במים סוערים, המנהל חייב לשמור על יציבות ותנועה קדימה. היציבות היא אלמנט מאוד חשוב בתקופה הזו. לכולנו חשוב שיהיה לנו מקום עבודה שאנחנו משתייכים אליו והוא לא מוטל בספק. ובהקשר זה, השאלה שמעסיקה אותנו המנהלים - איך שומרים על המקום הזה? כיצד לא עומדים במקום, ועושים הכול כדי לעמוד ביעדים? זהו אתגר לא פשוט כי הכלכלות נחלשות בתחומים רבים ואיתן הביקושים נפגעים. צריך לשמור על דינמיות, לדעת לשנות ולהשתנות וכל זה בלי לאבד את תחושת הרגליים על הקרקע כאשר עומדים על הגשר ותוך כדי תנועה צריך לשמר עוד גשרים, גשר של קשר עם העובדים ועם הלקוחות ולתרום גם לחברה בה אנו חיים ופועלים.
מנהלים רבים מתמודדים עם השאלה איך צולחים בשלום את הצונאמי שעובר עלינו? כאן אני חוזר שוב לדימוי רב החובל - בזמן השיט מקובל לסמן על המפה את מיקומה המשוער של האונייה ולבצע תיקוני ניווט לכיוון היעד - בהתאם לתנאי מזג האוויר והתנאים בשטח. כך, גם בימים אלה של משבר עולמי חמור שיוצר סביבה עסקית משתנה על בסיס המיקום הנוכחי, עלינו לבצע "תיקוני ניווט" כדי להגיע ליעדים העסקיים שהצבנו לעצמנו, להמשיך בפעילותינו ולא להיכנע לגלים ולרוח. לכל אלה יש להוסיף את הסביבה הפוליטית חברתית שגם היא סוערת וגם פה על ההנהלה לייצר יציבות. מקום העבודה מורכב מהרבה זרמים חברתיים וחובה לכבד את הרב-גוניות המחשבתית והוא חייב להיות מקום רגוע ולספק מין אי של שקט ושפיות.
עלינו לשדר לעובדים יציבות, אחידות, שיגרה, אופק וכל אלה בסביבה משתנה ובתנאי אי ודאות קשים. כמנהל, אני עסוק כעת בשאלה - איך מניעים את החברה ואת העובדים במציאות הכול כך מורכבת הזאת? איך משמרים את הקשר עם העובדים, שחלקם או כולם עובדים מהבית, איך משאירים את הלכידות בתוך החברה? איך מנהלים את הקשר האישי והמקצועי עם כל אחד ואחד?
ברור כי על מנת לעשות זאת יש לקיים באופן קבוע הרבה יותר שיחות צוות ושיחות אישיות עם כל עובד. שיחות אלה מתבצעות כמובן בווידאו וחשוב להקפיד על מצלמות פתוחות. חייבים לראות אחד את השני
ולייצר מעין "שיחות מסדרון" וירטואליות, זאת על מנת לשמור על האווירה המשרדית. בנוסף, חשוב לעדכן באופן שוטף עדכונים עסקיים כדי שכל העובדים, גם אלה שאינם חלק מהעשייה העסקית, יהיו מעודכנים. זה חשוב גם ברמה האישית וגם ברמה העסקית על מנת לדייק יחד את המטרות והתאמתן לשינויים בשוק המקומי והבינלאומי. העובדים חייבים להרגיש חלק מהפתרון וההתמודדות עם האתגר.
לגבי השוק והלקוחות אלה מחייבים פעילות יותר אינטנסיבית מול רשתות ההפצה. הסברה, שיתוף הדרכות ועדכונים במוצרים וגרסאות כמו גם בחידושים. יש לתת את התחושה החזקה הזו של תנועה קדימה וביחד, גם כשאין מפגשים פיזיים.
רבות נכתב על בדידותו של המנהל שיכולה להתעצם בימים אלו. עבודת צוות הינה המפתח להצלחה. אני מרגיש בר-מזל שלאורך השנים התגבש בחברה צוות ניהולי בכל רמות הניהול. שלד חזק שאליו צמודים כלל העובדים. צוות חזק כזה הוא המשענת וגם הסיבה לקום בבוקר בחדווה בימים טרופים אלו.
רן ברונשטיין מנהל את מרכז הפיתוח הישראלי של חברת 3D Systems' שמתמחה בייצור סימולטורים המיועדים ללימוד ואימון בפרוצדורות רפואיות מורכבות