הרשות לאיסור הלבנת הון פרסמה לאחרונה מדריך שהציג גידול של עשרות אחוזים בהיקפי תופעות הפשיעה הכלכלית בעת קורונה. הרשות הדגישה את הסיכונים וסימנה דגלים אדומים לפעילות כלכלית דיגיטלית בתקופת המשבר העולמי. כך, לדוגמא, תוארה פעילות גלובאלית, המאופיינת בהתחזות לגופים לגיטימיים כלפי אוכלוסיות חלשות, כגון מובטלים וקשישים, ושידולם לבצע תשלומים באמצעות הדוא"ל או הודעות טקסט. פעולות אלו עלולות אף להוביל להונאות כלפי אוכלוסיות בעלות הון וחסרות ניסיון מקצועי בפעילות הבורסה ובתחומי ההשקעות.
אמנם יש סוגי הונאות מגוונים, כגון הונאת פונזי, הונאת מיידוף, פירמידה, אלא שהתוצאה של כל ההונאות זהה, דהיינו המשקיעים נותרים חסרי כל. מעת לעת מתפרסמות בכלי התקשורת תופעות פסולות, כאשר כספי ההשקעה מוזרמים לבנק ועל ציר הזמן "נעלמים" מהקרן, בין אם על ידי "השקעות" בחברות קש, בקשר עם נושאי משרה בקרן או אף בנקים בחו"ל ,ובינתיים אף אחד אינו חושד בדבר מאחר וכולם כביכול מרוצים. למשקיעים קשה לחשוד בהליך המפוקפק, מכיוון שהיזם אינו מסתתר, חיי חיים ראוותניים ולכאורה הכול תקין ושקוף.
הגורם הרגולטורי, שאמון על שמירת האינטרס הציבורי בניירות ערך, הינו הרשות לניירות ערך ובאמצעות רגולציה רחבה, הכוללת רישוי, בקרה, ייעוץ, מודיעין, חקירה ואכיפה. המציאות של ימינו מעידה כי בדרך כלל, הרשות חושפת תרמית רק בשלב מאוחר, כאשר הכסף כבר הועבר, התפוגג, ואלפי המשקיעים מצאו עצמם חסרי כל. למרות זאת, ישנן מספר דרכים "לחזות" מראש מי הן הקרנות המתחילות את דרכן כתרמית. אך לרוב, האחריות צריכה להיות מוטלת על הבנקים.
אחת מפרשיות המרמה הוותיקות והידועות היא פרשת מיידוף, שנחשפה בשנת 2008 בארה"ב. ברנרד מיידוף שימש כיו"ר קרן הון, וביצע הונאות משקיעים בהיקף של 50 מיליארד דולר. לאחר הרשעתו, חלק מהבנקים נאלצו לשלם קנסות ולהודות באחריות פלילית על כך שעצמו עיניהם מול התנהלותו של מיידוף, באופן שאפשר לו לבצע ולהסתיר בהצלחה הונאות ענק. בריאיון שערך מהכלא, טען מיידוף כי הבנקים היו צריכים לדעת מכך, אך העלימו עין.
הבנק אינו גוף רגולטורי, אך משמש צינור רחב ומשמעותי בכל תהליכי ההשקעה ולטעמנו, לכל הפחות, נכון להשית עליו חובת דיווח, ולו מינימלית. חובה שתאלצו להעביר מידע בסיסי בחשבונות הבנק של קרנות השקעה, וזאת בדומה לחובות הדיווח מכוח צו איסור הלבנת הון המורה בחקיקה על חובות זיהוי ודיווח לרשות להלבנת הון. במידה והדיווח נועד להגן על ציבור המשקיעים וכספם - הפגיעה העלולה להיגרם מהחשיפה הינה מידתית ולשיטתנו, אף מחויבת המציאות.
אם כן, לאור ריבוי תופעות המרמה, מוצע להרחיב את צו איסור הלבנת ההון ולבצע דיווח מקביל לרשות לניירות ערך. כך, בנוסף לבדיקת מקור הכספים ותשלומי המס מכוח החוק לאיסור הלבנת הון, הרשות לניירות ערך תבדוק את אמיתות ואפיקי ההשקעה בקרנות, בין אם יש תשקיף ובין לאו.
לפי הדין בישראל, אין אחריות על הבנקים ואין חובה חקוקה לעניין העברת הדיווח לרשות לניירות ערך. סיטואציה זו מאפשרת "שקט תעשייתי", גם אם זמני גרידא, לעברייני המרמה וההונאה. בנוסף, אין חובת פיקוח בדין מצד הרשויות. כך למעשה מאות מיליוני שקלים עוברים בחשבונות ואלפי קורבנות, ובעיקרם קשישים, נופלים בקסמים אישיים של נוכלים ושרלטנים ונותרים חסרי כל.
במהלך החודש האחרון הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניינם של אמיר ברמלי וקבוצת רוביקון. הרשעתם בפלילים וחשיפת דרכי הפעולה מצביעים בדיוק על הצורך בשינוי. ברמלי הורשע בהונאת משקיעים, בהיקף משוער של 340 מיליון שקל. נקבע שהציג למשקיעים מצגי שווא בוטים והפליא בהם את קסמיו האישיים, תוך איתורם וגיוסם, באמצעות האינטרנט והמדיה הדיגיטלית. כן, אותה מדיה שהרשות להלבנת הון סימנה כעת בדגל אדום. לפי הכרעת הדין, מרבית קורבנותיו של ברמלי היוו את פרופיל המשקיע הטיפוסי בשוק, פנסיונרים שהשקיעו את כל חסכונותיהם באפיקי המרמה. אלא שבעוד שהכתובת כתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה - הסוף ידוע, אך אינו נמנע.
עד לשינוי הסטטוטורי המיוחל ובתקווה שיהיה כזה, פיקחו עין וערכו את כל הבדיקות המקיפות בטרם אתם מחליטים להשקיע בשוק ההון ובפרט בתקופה זו.
עורך דין גדעון פישר הינו דוקטורנט וראש משרד "גדעון פישר ושות'", המטפל בתיקי שוק ההון וצווארון לבן ביחד עם עורך דין ארז אבוהב