"ישראל אחת המדינות הגרועות בעולם המערבי בסיוע במשבר הקורונה"

אבישי אברהמי, מנכ"ל Wix, פרסם ביום חמישי בעמוד הפייסבוק שלו התייחסות ארוכה לתמיכה הממשלתית בעסקים בזמן קורונה. בתיאום עם החברה להלן הפוסט במלואו:

יש לנו תינוקת קטנה ובכל ערב אנחנו יוצאים להליכה. אנחנו הולכים באותה הדרך וזה נראה כאילו בכל יום עוד חנות נסגרת וזה מאוד מאוד עצוב. בכל פעם שאני מספר על מה שאני רואה לאנשים, אני שומע את התשובה הבאה: "ממשלת ישראל נתנה לעסקים האלה סיוע כמו כל מדינה אחרת בעולם, לא?" או "ראיתי בעיתון שהממשלה הייתה מאוד נדיבה". עכשיו, אני ממש גרוע בפוליטיקה. אבל אני ממש טוב עם מספרים, אז החלטתי לשתף איתכם את האמת המלאה.

בשורה התחתונה: ישראל היא אחת המדינות הגרועות בעולם המערבי בסיוע לאזרחיה במשבר הקורונה. אחריה בדירוג הלא מחמיא מגיעה בריטניה, שנתנה לאזרחיה פי 5 מישראל, בעוד ששאר העולם המערבי נתן בממוצע בערך פי 10 מישראל.

ישראל היא הגרועה ביותר גם אם מסתכלים על כמה המדינה תכננה לתת ולא רק על הביצוע, ולמען האמת, אם תסתכלו על הפגיעה המקומית כתוצאה מהקורונה בהשוואה לסיוע הממשלתי, נגיע לא בין האחרונים, אלא כנראה אחרונים, לא רק בעולם המערבי, אלא אולי בעולם.

• ישראל: תכנון 4.49%, ביצוע 3.48%
• ארה"ב: 19.47%
• גרמניה: 30.98%
• בריטניה: 16.65%
• פרו: 12%
• תאילנד: 2.53%

רואים? פי 5 עד פי 10 יותר מישראל. אפילו מדינות כמו פרו נדיבות יותר לאזרחיהן ממדינת ישראל. אם אתם לא מאמינים לי - תעברו על המספרים בעצמכם. תכף נעבור על כמה חישובים שעשיתי, אבל בינתיים חשוב שתדעו שהמקור שלי הוא ממשלת ישראל עצמה.

אז, אני עצוב. לא על עצמי (למזלי הרב Wix מאפשר להרבה עסקים לעבור לאונליין והמצב שלנו טוב) אלא בגלל שתי סיבות: כי אני לא יכול להבין איך אנשים יכולים לקרוא לעצמם "מנהיגים" בלי שיהיה להם אכפת מאנשים שעבדו כל חייהם לבנות עסק ולפרנס את משפחתם וכעת העסק קורס להם מול העיניים. איך אפשר לא לעשות כלום, אני פשוט לא מצליח להבין את זה.

כי אנשים שילמו מיסים כל החיים תחת ההבטחה שיום אחד, כשיצטרכו, הממשלה תהיה שם בשבילם וזה לא קרה. מה שקרה הוא שעסקים קורסים כי הממשלה הורתה לעסקים לסגור את העסקים שלהם (מסיבות כנראה מוצדקות), אבל זה בדיוק הרגע בו הממשלה הייתה צריכה להכניס יד לכיס ולעזור. במקום זה, הממשלה חוסכת עלינו כסף, כסף שהוא לא שלה אלא שלנו, ובקמצנותה היא ממוטטת את הציבור.

ואגב, הכלכלה הישראלית הייתה במצב טוב יותר מרוב כלכלות העולם המערבי. בקלות יכלה ממשלת ישראל לנקוט בצעדים שכלכלות אחרות נקטו והיא לא עשתה את זה. ועכשיו, העלות של הבנייה המחודשת של כל מה שנהרס תהיה עצומה.

סליחה על האמוציונליות - הנה המספרים. ערכתי השוואה פשוטה, ניסיתי להשוות בין תפוחים לתפוחים עד כמה שניתן, והנה הם לפניכם למטה. שימו לב שהנתונים לא מנורמלים לפי גודל אוכלוסיה.

• 1. כסף שהמדינה מחלקת לקהלים שונים מתוך תזרים המדינה
• 2. אשראי בערבות מדינה
• 3. דחיית מיסים

לפני שאני נכנס לעומק בסוגיות האשראי והמענקים (תזרים), אני רוצה לסגור פינה קטנה בנוגע לדחיית מיסים. בהתחשב בעובדה שדחיית מיסים לא נותנת לאזרחים כסף, הרי נצטרך לשלם את המיסים הללו בהמשך, אני לא חושב שאנחנו צריכים לספור את הסכום. אולי אפשר לספור את הריבית, אבל בהתחשב בעובדה שהריבית במשק היום קרובה ל-0, הערך של ההטבה הוא - קרוב ל-0.

נעבור להלוואות: מה שאנחנו רואים זה הלוואות שנותנים גופים פיננסיים, כסף שהמדינה לא נותנת לאזרחים אלא רק ערבה לו במקרה והעסק לא יכול להחזיר את הכסף. הכסף מלווה לשני קהלים עיקריים: חברות גדולות ועסקים קטנים ובינוניים.

התוכנית דומה לתוכנית ה-PPP של ארה"ב, עם כמה הבדלים משמעותיים: בארה"ב הממשלה נותנת ערבות ל-95% מערך הלוואה שניתנת לעסק. בישראל הערבות היא רק באזור ה-15%. זה הבדל סופר משמעותי - הבנקים בישראל לא ממש ששו לחלק את הכסף בתנאים הללו. למעשה, רק 43% מהכסף הגיע לעסקים.

בנוסף, האמריקאים החליטו שאם עסק משתמש ב-60% מהכסף לשלם משכורות או שכירות - ההלוואה הופכת למענק. כך, העובדים של אותם עסקים לא איבדו את מקום עבודתם (כי לעסקים היה איך לשלם להם) והעלות לא נפלה על כתפי הממשלה, כפי שקרה בישראל.

במבנה הזה גם הבנק שמח לתת את הכסף וגם העסק לא חושש להשתמש בו. לא פלא שהתוכנית האמריקאית כבר בסבב השני, שגם הוא sold out.

אז אחרי שהבנו את זה, בואו נעשה כמה חישובים: סך כל ההלוואות (בלי דחיית המס) 37,657 - 12,000 = 25.6 מיליארד שקל. הממשלה ערבה ל-15% או פחות מהמספר הזה (זוכרים שבארה"ב זה 95%?). כלומר, במקרה הגרוע ביותר בו כל העסקים לא מחזירים את כל הכסף - 25,657 * 15% = 3.8 מיליארד שקל

אבל, זוכרים שאחוז השימוש במסלול הוא רק 43% כי הערבות אינה מספיקה? הסכום התכווץ ל-1.6 מיליארד שקל. וזה קורה לא בגלל שיש באמצע מתווך אכזרי ורשע (הבנק), אלא בגלל ש-15% זו באמת בדיחה ואף גוף רציני לא היה מלווה כסף במספרים האלה.

יודעים מה? ההנחה שכל העסקים לא מחזירים את כל הכסף היא לא ריאלית. בואו נניח ש-50% מהם נופלים - הוצאה התיאורטית של 800 מיליון שקל. זה כלום, זה סכום עלוב לנוכח המשבר שפקד אותנו

עוד נקודה קטנה לפני שאני מגיע לנקודה העיקרית, ההוצאה על בריאות: אין ממשלה בעולם שלא הוסיפה לתקציב הבריאות שלה משאבים בכדי להתמודד עם המצב ולשפר את תשתית הבריאות המקומית. החלטתי לא לכלול את הסכומים האלה בחישוב הכולל (ישראל הוציאה 12 מיליארד שקל), משום שמערכות בריאות נראות ומתנהגות אחרת במדינות שונות. אבל, אם הייתי כולל את הסעיף הזה, ישראל עדיין הייתה מגיעה מקום אחרון פר אזרח. אפילו ארה"ב נתנה יותר מישראל פר קפיטה בסעיף הזה.

עכשיו, למענקים. סעיף הוצאה משמעותי מאוד אצלנו ובכלל: נגדיר מענקים, כסף שהממשלה נותנת לקהלים שונים ללא ציפיה לקבל אותו חזרה. הסך הכולל של התוכנית הוא 11.8 מיליארד שקל. אבל בתכלס, הוציאה המדינה 6.314 מיליארד שקל. בערך חצי יצא על ארנונה, אבל אם נהיה הוגנים לא לקחת מס על נכס שהממשלה הורתה לך לא לעשות בו שימוש זה לא ממש מענק. מענק הוא סכום שאתה ממש נותן.

מהסה"כ - מדובר על 2.57 מיליארד שקל. נותרנו עם 3.73 מיליארד של מענקים אמיתיים. נשמע נמוך, נכון? זה נמוך מאוד. כמה נמוך? 3.738 מיליארד שקל הם 1.068 מיליארד דולר. כלומר, אם התל"ג של ישראל הוא 370 מיליארד דולר, כלל הסיוע שניתן בישראל הוא סכום אגדי בסך 0.28% מהתל"ג.

אם אתם חושבים ש-0.28% זה נמוך (אתם צודקים, זה באמת נמוך), קבלו חישוב נוסף, הפעם פר קפיטה: 1.068 מיליארד דולר לחלק ל-8.8 מיליון איש = 121 דולר לאדם.
פי 100 פחות ממה שנתנה ממשלת גרמניה

החלק האחרון שאתעכב עליו הוא מודל החל"ת - מענקים לאנשים שאינם עובדים. 15.4 מיליארד שקל הוציאה המדינה על סעיף זה. אני אישית חושב (כמו גם לא מעט כלכלנים) שהדרך שהמדינה בחרה ללכת בנושא הזה הייתה פחות מוצלחת ממדינות אחרות.

לדוגמה, בגרמניה הממשלה הקצתה 424 מיליארד דולר עבור מעסיקים, כדי שישלמו משכורות לעובדים. כך, גם העבודה המשיכה וגם העובדים קיבלו שכר. בארה"ב, כחלק מה-PPP אם הוצאת 60% מההלוואה על משכורות ושכירות קיבלת מענק - זה אומר שהייתה לך מוטיבציה גבוהה מאוד (מוטיבציה של 40% מהסכום) להמשיך ולהעסיק את העובדים שלהם.

• אבל גם אם נניח שהתנאים שווים לגמרי - הסכומים של המענקים שונים מאוד:
• גרמניה: 430 מיליארד דולר, שזה 11% מהתל"ג או 5,180 דולר לאדם
• ארה"ב: 1.75 טריליון, שזה 8.75% מהתל"ג או 5,335 דולר לאדם
• ישראל: 5.4 מיליארד דולר מתוך תל"ג של 370 מיליארד דולר (או 613 דולר לאדם) - אחוז מדהים של 0.11%.
• בדיוק פי 100 פחות ממה שנתנה ממשלת גרמניה, ופי 80 פחות ממה שנתנו ארה"ב.

אבל היי, מה שישראל כן עשתה הוא להזרים לכולנו כסף לחשבונות הבנק.

ישראל נתנה שני מענקים: 2.57 מיליארד דולר (9 מיליארד שקל) בסבב הראשון ועוד סיבוב של 1.88 מיליארד דולר (6.58 מיליארד שקל) באוגוסט האחרון. סה"כ 4.45 מיליארד דולר, בערך 500 דולר לאדם. זה סכום לא רע בכלל.

גם ארה"ב נתנה מענקים אישיים לחשבונות הבנק, 300 מיליארד דולר ל-328 מיליון אזרחים = 910 דולר לאדם. גרמניה נתנה רק לאזרחים שזקוקים לכסף, אז סך המענקים האישיים שלהם קטן יותר, בערך 50 דולר לאדם (חילקתי בכלל האזרחים, לא באלה שקיבלו בפועל). אבל אם להיות הוגן, מה שגרמניה עשו כנראה הרבה יותר מוצלח. הרי גם אני קיבלתי צ'ק, ואני לא צריך צ'ק. תרמתי את הכסף (ויותר ממנו) כי אין שום היגיון לחלק כסף לכולם ללא הבחנה. תודה, אבל יש לי מספיק כסף.

ועדיין, ניתן להם את זה. מדינת ישראל חילקה לא מעט כסף, גם בהשוואה בינלאומית, פשוט לא בהכרח לאנשים הנכונים. ואפילו אם לדעתכם שהמדינה עשתה כאן צעד מוצדק וזה העיקר של המדיניות הכלכלית הישראלית, זה לא באמת משנה.

המספרים מספרים לנו שישראל תכננה לחלק 4.49% מהתל"ג וחילקה בפועל 3.48%.

וזה בזמן ששאר העולם המערבי חילק סכומים גבוהים הרבה (הרבה) יותר. השכנה הקרובה ביותר שאני מצאתי היא תאילנד, מדינה שכמעט ולא סבלה מקורונה ושאחוזים ניכרים מהכלכלה שלה מבוססים על חקלאות ודיג, שמעולם לא פסקו בגלל המגפה. כך שבמונחים יחסיים, אנחנו במצב גרוע אפילו מתאילנד. אנחנו לא מדינת עולם שלישי ויש לנו את התקציב לתמוך באופן מדוד ורציונלי באזרחים שלנו כמו מדינת עולם ראשון, לא עשינו את זה, ואני לא מבין למה.

אני רוצה גם לבקש משהו, אם אתם מכירים את אחד מאותם מנהיגים, תבקשו מהם, בבקשה, תצילו את העסקים, באמת שמגיע להם יותר, אז תעשו טובה, אל תמציאו את הגלגל. פשוט תעתיקו מאחרים, תראו מנהיגות אמיתית, ממש עוד מעט זה מאוחר מדי.