הם עברו חיים לא פשוטים יחד. דווקא הזוגיות שלהם החזיקה את שברי הסיטואציה המשפחתית שלהם. ארבעה ילדים, בית במושב ושני כלבים. היא עובדת בנק, הוא בחברת ביטוח. מה שאנחנו מכנים "נורמטיביים".
לפני שלוש שנים הבן הבכור שלהם התמוטט באמצע שיעור ספורט בבית הספר וחווה תקף אפילפסיה ראשון בגיל 13. ההתקף היה קשה במיוחד והם בילו כמעט שנה בבתי חולים. ההתקפים היו תכופים, ולא ניתן היה לאזן אותו תרופתית. הילד נכנס לדיכאון, הפסיד שנה חשובה בכדורגל. עד אז הוא נחשב לכוכב הקבוצה, החלוץ המהיר ביותר והמבקיע המצטיין בליגת הנוער. אבל האפילפסיה עצרה הכול. העובדה שההתקף הראשון התרחש באמצע ריצה בשיעור ספורט חיברה בין הספורט לפחד, הטראומה הייתה משמעותית. בשלב מסוים הוא איים להתאבד.
ההורים היו מאוחדים במטרה, דבוקה אחת של כוח. טיפלו בילד יחד במסירות. למרות שבדרך כלל במצבי לחץ מהסוג הזה זוגות כמעט לא מקיימים יחסי מין, אותם זה שמר שפויים. בכל יום, כך סיפרו, עשו סקס. הם עברו את השנה הזו והיא היתה בטוחה שהזוגיות שלהם חסינה מהכול. אחרי שעברנו את זה, אמרה, לא היה לי ספק שאנחנו זה לנצח. בשיחות בנות, כשהחברות היו מתלוננות שאין להן כוח לסקס, או שהבעל לא רוצה כבר חודש, היא הייתה מחייכת ומספרת שאצלה כמו ירח דבש תמידי. כשאחותה תפסה את בעלה בוגד בה, היא אמרה לה "זה בגלל שאת לא שוכבת איתו מספיק". המשפט האומלל הזה יצר ביניהן קרע, והן לא דיברו בגללו במשך חודשים.
אבל שום דבר לא הכין אותה למה שעמד לקרות.
בבוקר אחד היא חיפשה את המפתחות לרכב. משלא מצאה אותם, ניגשה לתיק שלו, תיק גב של "טומי" שמכיל את המחשב הנייד שלו והארנק. היא פתחה את התיק, והציצה משם חבילת קונדומים. החבילה הייתה חצי מלאה. לרגע חשבה שהיא הוזה. מאחר שזכרה את הסיפור של אחותה, החליטה לא להתעמת איתו. היא גם לא הפסיקה לחשוב "מתי הוא כבר יכול לבגוד בי? אנחנו שוכבים כל יום".
האישה החליטה להמתין כמה ימים, וכשנכנס למקלחת ניגשה שוב לתיק. הפעם היתה שם חבילה חדשה. היא הגיעה למשרדה של עורכת הדין לענייני משפחה איימי בכור-בוני ברמת גן כשהיא בוכה. "התקשרתי לאחותי, סיפרתי לה, היא אמרה שהוא בטוח בוגד בי. אבל אני לא מבינה את זה. מתי?"
בהמלצת עורכת דינה, החליטו שהדבר הנכון יהיה לשכור חוקר פרטי, כדי שיוכל לתת להן תשובות. חקירה כזו, הוסבר לה, תהווה ראיה בתיק, ככל ותחליט להתגרש. החוקר התחיל לעבוד כבר למחרת. הגילוי היה מסעיר - זה לא היה רומן. בעלה היה לקוח קבוע בדרום תל אביב, עובר מנערת ליווי אחת לשנייה, בכל יום אחת אחרת. כשראתה את הסרטון שהחוקר צילם, רצה לשירותים והוציאה את כל תכולת קיבתה. היא סיפרה שהוא הודיע לה שהוא צריך לנסוע לבולגריה לעבודה. הקורונה סגרה את כל המדינות, אמר לה, ו"מזל" שבולגריה ירוקה.
היא כבר לא האמינה לו. היו לו נסיעות קבועות למזרח אירופה לבדו, כביכול מהעבודה, לפחות פעם בחודשיים. אבל הפעם האדמה כבר רעדה והכל התערער. היא פנתה לאחותה שתלווה לה כסף, ושילמה לחוקר שייסע אחריו. התוצאות היו מהירות: בבוקר מכון ליווי אחד, בערב בילוי מיני נוסף, לפעמים שתי בנות יחד. מאיפה הכסף? היא השתוללה. הוא מבזבז את הכסף שלי על זונות.
"זו התמכרות לסקס", הסבירה לה עורכת הדין בכור בוני, "יש אנשים שמכורים לסמים, יש לאלכוהול, זו גם התמכרות והוא צריך טיפול. אם תרצי להישאר איתו, קחי את הטיפול בחשבון".
"להישאר איתו?" היא זעקה, "לכי תדעי איזה מחלות הביא לי. יש לי בחילה ממנו".למחרת, במוצאי שבת, כתבה לעורכת דינה: "תגישי". ביום ראשון בבוקר נפתח נגדו הליך הקרוי יישוב סכסוך. נקנתה סמכות בבית הדין הרבני. "רועה זונות" היא טענה שמזכה אותה בכתובה של 555,000 שקלים הרשומים לה. כמו כל מי שניזון במידע מהאינטרנט, היא לא הבינה למה החליטה עורכת הדין להגיש דווקא לבית הדין הרבני ולא לבית משפט אזרחי, בית המשפט לענייני משפחה.
"בית המשפט לענייני משפחה לא מכמת בכסף עוגמת נפש, בגידה, חטאים מוסריים, או נזק שנגרם כשאת מציגה לו ששברו לך את הלב ושיקרו לך", הסבירה לה עורכת הדין. "בבית המשפט אין גירושי אשם, ולכן התוצאה הממונית ידועה מראש - תקבלי חצי ממה שחסכתם בחיי הנישואין. רק במקרים נדירים בית המשפט לא יחלק 50:50. בית הדין הרבני רואה בכתובה חוזה כספי לכל דבר שיש עילות מסוימות שמזכות. כשבעלך כתב מתחת לחופה מספר סמלי של 555,000 שקלים, הוא למעשה התחייב לך לסכום הכסף הזה. אם הוא עזב אותך לטובת אחרת, רימה אותך, שיקר, העלים כספים או נהג באלימות, ניתן לתבוע את סכום הכתובה. בית הדין הרבני במקרה הזה מגן כלכלית גם על התוצאה המוסרית באמצעות הכתובה, ולכן תבענו את הכתובה בבית הדין הרבני ותקבלי כל שקל".
כעת נותר רק לראות האם בית הדין הרבני אכן יאשר את הסכום הזה.