הולכים על קול הקופה: האם הבחירות יוכרעו דרך הגרון?

על דונלד טראמפ וג'ו ביידן אמרו כבר הקול, לא?

לא, זו לא טעות כתיב. קול הוא דרך לאבחון. באבחון קולי ניתן למפות חסמי הצלחה, לאתר נקודות פוטנציאל בלתי ממומשות, יחס לכסף וכדאיות כלכלית, סוגי טיפוסים, הכוונה לתחומי עיסוק ובדיקת מצב פיזי, רגשי ומנטלי. לכל קול ד.נ.א. משלו ולכן אין אבחון אחד זהה לשני. במאמר זה תיחשפו אתכם לסודות מאחורי הקול של כל מתמודד, וחשוב לציין - אין פה שום קשר להעדפה פוליטית.

בעולם האימון קיימים ארבעה סוגי תקשורת: מקדם, משימתי, אנליטי ותומך. במהלך החקר שלי מול לקוחותיי, מצאתי קבוצות דומות: סוג האגרסור, סוג העובדות, סוג הסוחף וסוג ה"מקול הלב". כעת נדבר על סוגי התקשורת של ביידן וטראמפ.

אז מה הקשר בין הקול שלנו לנישה העסקית? כרטיס הביקור הכי חזק שלנו הוא הקול שלנו. אנו משתמשים בו למכור את מרכולתינו. אמנם לרוב נוטים לשים דגש על שפת גוף ומראה חיצוני, אך מתעלמים לחלוטין מהעובדה שלקול יש DNA ייחודי משלו, ועל כן הוא יכול להפיל עסקאות ענק או להפוך אותנו למנהיגים דגולים. מה קורה כאשר אין הלימה בין הקול האישי לעסקי? הדבר יוצר חוסר אמינות. מה לגבי המסר העסקי?

אם לא נשכיל לחבר בין הקול הפיזי שלנו ושל העובדים שלנו אל המסר העסקי , יווצרו סתירות, המותג לא ייחרט בזיכרון המאסות, ומכאן גם יקנו פחות. לכן קיים קשר ישיר והדוק בין הבנה כיצד להשתמש בקול ככלי עסקי, לבין מגוון התוצאות שהוא יכול לספק. כמנהלת סניפי ענק ומדריכת אנשי מכירות בדימוס, הצלחתי ליצור מתודיקה ברורה ויעילה המשלבת עבודה קולית ואימון מכירות על מנת לתת לקול\כל עסק מקסימום סיכוי להצליח.

• זרם: האגרסור. האגרסורים ישתמשו לעתים בהומור ציני ונחרץ. טיפוסים מסוג זה מאופיינים בחוסר סבלנות לתהליכים אורכים, זקוקים לשורה התחתונה ויודעים לקבל החלטות הרות גורל, במהירות. הם עלולים להיתפס כטיפוסים מגולמניים ואגואיסטים. סוג טיפוס זה אוהב את הבמה, מצוין בביצוע משימות ומתפרש כטיפוס דעתן. הוא לעתים פולמוסני ועקשן ועלול ויודע לסחוף אחריו אנשים עם סוג תקשורת זהה.
• היתרון: טיפוסי האגרסורים הם קהל נאמן.
• החיסרון: טיפוסי האגרסור אינם מודעים לקולם ומה שהוא משדר. האלמנט הקולי עלול ליצור דמות קיצונית וסרקסטית בעיני הקהל היריב ולשמש להוכחה כי מדובר באדם אמוציונאלי ולא יציב רגשית.

• זרם: "מקול הלב". סוג זה מנוגד לחלוטין לקודמו. אנשים אלה, מדברים את "שפת הרגש". הם ישלבו מטאפורות, משפטי השראה ומילים מעודדות בתוך השיח שלהם. הם רואים את התמונה הגדולה, עובדים מצוין בצוות. מסוגלים "למכור" את מרכולתם דרך חיבור לרגש. סוג טיפוס זה מרגיש נוח על הבמה לצד שותף לתהליך. נמנעים מעימותים אם אפשר, וזקוקים לאיזון בין חיי המשפחה והקריירה. סתגלנים באופן יחסי ועקביים.
• היתרון: טיפוסי "מקול הלב" מתחברים במהירות לאדם המדבר את "שפת הרגש" ולכן יש אפשרות לכבוש קהל רחב יותר.
• חיסרון: ביידן עלול להיתפס כ"חלש אופי" מול יריבו.

טראמפ: טון מחוספס וחזק, קצב דיבור מהיר יחסית, אינטונציה העלולה לשדר איום או זלזול. שימו לב למבנה האנטומי של כלי הדיבור: שפתיים דקות ופה קפוץ. משפטים קצרים וחתוכים, שימוש חוזר עם אופי ציני ב"שפת הרגש", לדוגמה: "I'm in love, you're in love. We are all in love together". שימוש חוזר בהקשר הזה יוצר דמות צינית ומנותקת מהמציאות. בנוסף, שימוש חוזר כפייתי במילה "רוסיה" עלול להעיד על מהלך "תחמני" של פעולה הנקראת "העברה". טראמפ מעביר את האש ממנו אל גורם אחר ושותל את הרעיון הזה ע"י שימוש רפטטיבי לאורך נאומו.

ביידן: טון בעל צליל עמוק ונקי, קצב איטי בעל פאוזות דרמטיות אשר נועדו לשים דגש על רגש. אינטונציה המשדרת תחושת הזדהות עם "האנדר דוג". מבחינת מבנה אנטומי, לרוב ישאיר את פיו מעט פתוח. משפטים פתוחים, מרובים דימויים ומילות השראה."If you trust in me, you have my word, that I'll be your ally to the light against the darkness"".

עצירה מרובה בין כל מילה, נותנת משקל כבד למשמעות שלה ובכך יוצרת תחושת אמינות. הבטחה אישית בתוספת הלימה בין הקצב והטון, יוצרים דמות שקל להתחבר לה, כזאת המפיחה תקווה לשינוי. נקודת הבידול המצוינת של ביידן עשויה להיות גם מחסום ההצלחה שלו אם לא יאמץ אל דמותו אסטרטגיה יציבה וקונקרטית.

טראמפ: אין מה לומר. מבחינה בימתית, האיש יודע לתת הופעה. הוא סוחף, הוא לא מפחד להניע תהליכים והוא לא מתחנחן על מנת לרצות אחרים. כזה הוא קולו גם. "My way or no way". יש כאלה שיעריכו את הגישה, יש כאלה שיראו בה איון ממשי. בנוסף, טראמפ הוכיח שהוא עומד מאחורי מילותיו ובינתיים מקיים את אשר אמר.

ביידן: אם תעקבו אחרי חלק מנאומיו, תשמעו שביידן מדבר על האנשים שהיו לצידו, אנשים שהיוו השראה עבורו, ותרומתה של אשתו לכל התהליך. ערך "הוקרת התודה" מציירת אותו כאדם צנוע, המכיר בעובדה כי אין "אני" בתהליך אלא "אנחנו", ביטוי אשר שגור היטב בנאומיו. בנוסף, ביידן משלב הומור בעל אופי קליל אך שמור בתוך נאומיו, תכונה המחברת בקלות את הצופה אליו באופן אישי.

טראמפ: יכולת דחיית הסיפוקים שלו נמוכה (דבר המשתקף בתגובותיו), ולכן המדיה מרבה לתפוס אותו ברגעים של "פליטות פה" ואמירות שעלולות ליצור דמות של איש עסקים ממולח הרואה את המדינה כעסק, אך כזה שאינו מרחיב אופקיו וטורח לאסוף נתונים אודות דברים שאינו בקיא בהם, ולהגיב מהמותן. לצד קולו סמכותי ואגרסיבי, ניתן לשמוע בבירור בנאומיו סממן המעיד על חוסר אמינות: עלייה בטון בסופי משפטים. חוסר הלימה מוחלטת בין הבטחות אישיות לבין הטון המאיים.

ביידן: בדיון מול טרמפ, ב-30.9, ביידן גמגם מעט בהתחלה בטון מעט מתגונן. ביידן משתדל להישאר ממלכתי אך לאור הטון הנוקב של יריבו, ביידן נותר בעמדה מעט חלשה. ביידן מנסה ליצור מחנה מאוחד "שפוי" ושקול אך קולו לא תמיד נשמע מעל לקולו האגרסיבי ומאיים של טרמפ.

אם לא היינו בעידן הקורונה וכל היוצא בזה, אולי היה לביידן סיכוי טוב יותר להיבחר. המצב הביא מיליוני אזרחים למצב של חרדה עקב שינוי במצב הכלכלי, הבריאותי ואפילו קיומי, מה שמשפיע על יכולת קבלת ההחלטות שלנו. אנו כמעט תמיד מונעים מרגש. טראמפ, עם כל חסרונותיו, מציג דמות חזקה, אגרסיבית ואקטיבית. ביידן, שטרם זכה לכהן בתפקיד הנחשק, מסתמך בנאומיו על הטעויות של יריבו ומציג עמדה שקולה ומתונה יותר. לכן, על פי נתונים אלה, הכף נוטה לכיוון טראמפ, אם כי יש ייתכנות כי כהונתו תתקצר בפתאומיות.

קורל פרידן היא מאבחנת לפי קול ומאמנת אישית ועסקית.