תלי תלים של מלל נשפכים עם התרחישים השונים שעשויים להתפתח ביום שאחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב. חרף החשיבות העצומה שמייחסת התקשורת הכלכלית לשאלה מי מהמועמדים ינצח, מתברר כי לאירועים שהם פוליטיים ביסודם, כמו הבחירות האלה, אין באמת השפעה מכרעת על הכיוון של שוקי ההון. לא כל מה שהפרשנים גורסים יום-יומיים לפני הבחירות, הם חושבים יום-יומיים אחרי הבחירות.
לא צריך ללכת רחוק. בבחירות 2016, השווקים חששו מאוד מנצחונו של דונלד טראמפ, וברגע שהסתמן במהלך ליל הבחירות שהוא עשוי לנצח, הבורסות רעדו: טוקיו, שבה כבר נפתח המסחר, צנחה בשיעור של 6%; החוזים העתידיים שמבשרים על פתיחת המסחר בניו יורק, הצביעו גם כן על "נפילה חופשית"; ורק מחיר הזהב נסק ונצבע בירוק. פרט לזהב, כל השווקים נצבעו באדום.
והנה, מעשה כשפים, בבוקר שלמחרת (שעון ישראל), ומעט אחרי חצות בארה"ב, כשהתברר כי טראמפ ניצח בבחירות, הוא נשא נאום של הרגעה ופיוס, ובן רגע התהפכה המגמה בשווקים: האדום (ירידות) התחלף בירוק (עליות), והירוק נעשה אדום.
אפיזודה זו מדגישה את תעתועי השווקים ואת הסלידה שלהם מאי-ודאות, והיא גם מדגימה עד כמה צריך לקחת את התחזיות בעירבון מוגבל. ועדיין, יש משקל לניתוח רציונלי של המציאות השונה שעשויה להתפתח בתרחישים שונים של תוצאות הבחירות.
השווקים מעדיפים את טראמפ?
ביום שלפני הבחירות, הסקרים מצביעים על ניצחון לג'ו ביידן. ואולם, מצב דומה היה גם ערב הבחירות הקודמות, כאשר הילארי קלינטון הובילה על טראמפ.
מבחינת השווקים הפיננסיים, טראמפ אמור להיות מועמד מועדף, שכן מיומו הראשון בתפקיד הנשיא, הוא "חיבק" את וול סטריט - וניכס לעצמו את כל העליות שנרשמו במדדי המניות בארה"ב. טראמפ גם "דאג" שהריבית בארה"ב תרד ותרד - מה שהיה אחד הגורמים לגאות הממושכת בשוקי המניות. ואולם, כדאי להזכיר שהוא גם הכניס ממד לא קטן של אי ודאות לשווקים במלחמת הסחר שהוא ניהל מול סין, ובמידה קטנה יותר גם מול אירופה המערבית, בעלת בריתה של ארה"ב - מה שגרם לשווקים לרעוד בחוזקה מעת לעת.
בסך הכול, מדד S&P 500 עלה בתקופת טראמפ ב-51%. אותו מדד עלה בשתי הקדנציות של הנשיא הקודם, ברק אובמה, ב-182% - כמובן, מרמה נמוכה הרבה יותר, עקב המשבר הגלובלי של 2008.
מהזווית הכלכלית, הישגיו של טראמפ צנועים מאוד. קצב הצמיחה השנתי הממוצע בתקופת כהונתו היה דומה לזה שהיה בקדנציות של אובמה; שיעור האבטלה ירד אמנם באופן ניכר והגיע לפני הקורונה לשפל, אבל אובמה הצליח גם בעניין הזה הרבה יותר מטראמפ; מצבם של המיליארדרים האמריקאים השתפר אצל טראמפ (הפחתת מס החברות והעליות בבורסה), אבל לא מצבם של מעמד הביניים ולא של פועלי הייצור; נוסף על כך, תוכנית התשתיות הגרנדיוזית של טראמפ ערב הבחירות לא יצאה לפועל. אפילו את תוכנית מדיקאר של אובמה, שנוא נפשו, הוא לא הצליח לעקור, מכיוון שהוא לא הציע כל תוכנית חלופית לבריאות של אזרחי ארה"ב.
היבט נוסף הוא משבר הקורונה, שטיפולו של טראמפ בו היה בגדר כישלון קולוסלי. איש לא יודע כיצד המשבר הבריאותי יתפתח ומתי יושג חיסון אפקטיבי, וגם למשבר הזה יהיו השלכות על השווקים הפיננסיים. יש גם קשר בין מלחמת הסחר מול סין למשבר הקורונה. לא במקרה, טראמפ דואג לחזור בכל הזדמנות ולהזכיר את "הווירוס הסיני", כך שגם זה ידחוף אותו להחרפת מלחמת הסחר.
אם טראמפ ינצח, מה שצפוי הוא מה שהיה, רק בעוצמה גבוהה יותר, בעיקר בכל הקשור למלחמת סחר מול סין. טראמפ, בקדנציה השנייה והאחרונה שלו, יהיה הרבה יותר משוחרר לפעול כאוות נפשו ויצריו, בתנאי שהמפלגה הרפובליקנית תשמור אחרי הבחירות לסנאט על הרוב הקטן שיש לה. טראמפ יחריף את הרטוריקה וגם את מהלכיו מול סין, וגם מול אירופה, ומבחינה זו הוא יהיה הרבה יותר מסוכן לשווקים מאשר בקדנציה הראשונה שלו.
במלחמת הסחר מול סין טראמפ נכשל לחלוטין. המחשבה שהוא יוכל לאזן את יחסי הסחר בין שתי המעצמות נגוזה. יתרה מכך: גירעון הסחר של ארה"ב מול סין גדל, ולא קטן, במהלך כהונתו. עם זאת, מדובר במשהו גדול הרבה יותר - "מלחמה קרה" על העליונות הטכנולוגית של ארה"ב, שסין מסכנת אותה. טראמפ, שטבע בימים הראשונים של כהונתו כנשיא את הביטוי America First, מסיים את הימים האחרונים של הכהונה הנוכחית עם סימן שאלה, שמא ארה"ב בדרך להיות America Second.
ביידן הוא קפיטליסט מובהק
הסקרים האחרונים ערב הבחירות נותנים יתרון לביידן. ביידן נמצא בזירה הפוליטית בארה"ב (סנאט) עשרות שנים, ואף שימש סגן הנשיא של אובמה במשך שמונה שנים. לפיכך, עמדותיו, כפי שהתגבשו במהלך הקריירה הפוליטית שלו, ידועות למדי.
טראמפ וחסידיו משתדלים לצבוע את ביידן כסוציאליסט ומנהלים נגדו מסע הפחדה, כאילו ארה"ב תחת הנהגתו של ביידן תשנה את אופייה הכלכלי מן הקצה אל הקצה. זה כמובן לא נכון. ביידן רחוק מרחק מזרח ממערב מברני סנדרס, למשל. ביידן בהשקפתו הכלכלית הוא קפיטליסט מובהק, אבל לא ימין כלכלי כמו טראמפ, אלא מרכז.
תוכניתו הכלכלית של ביידן כוללת אמנם העלאת מיסי חברות מ-21% ל-28%, והעלאת מיסים על יחידים אמידים מאוד, אבל ביצועה של התוכנית מותנה בהתפתחות של משבר הקורונה, כשברקע גירעון תקציבי עצום, שגדל מאוד בתקופת הקורונה ועוד לא מיצה את עצמו.
גם אם ייבחר ביידן, העלאת שיעור המס לא צפויה בשנה הראשונה לכהונתו, ולהערכתי, היא תקרה, אם בכלל, באופן הדרגתי מאוד. מכל מקום, האוריינטציה הכללית שלו תהיה להקטין את אי השוויון הקיצוני שנוצר בחברה האמריקאית בעשרות השנים האחרונות.
מרכיב אחר במצע הכלכלי של ביידן הוא השקעה מסיבית בתשתיות לכל סוגיהן. בנושא הזה טראמפ וגם קודמיו נכשלו לחלוטין. ארה"ב נותרה, בניגוד לרושם החיצוני הנוצץ, מדינה שהיא בגדר עולם שלישי בכל הנוגע לתשתיות, ומדובר, בין השאר, בתשתיות כבישים, גשרים, ביוב, וגם אנרגיה.
בנושא זה, ובמיוחד בתחום האנרגיה, יש לביידן תוכניות גרנדיוזיות, שהדגל שלהן הוא מתן דחיפה עצומה לכמה מסוגי האנרגיה המתחדשת, הנקייה, הירוקה - ההפך הגמור מטראמפ, שנתן עידוד מסיבי לאנרגיה המזהמת, תוך התעלמות מוחלטת והכחשה של בעיית האקלים ופרישה מהסכם פריז ומההתחייבויות האמריקאיות שניתנו על ידי קודמו אובמה.
מי שצריך לחשוש מניצחון של ביידן הן חברות האנרגיה המסורתית, אבל לא רק הן. גם חברות הטכנולוגיה הענקיות, כמו פייסבוק וגוגל, עשויות למצוא את עצמן תחת מתקפה רגולטורית, שכבר שהתחילה, מתוך מגמה להביא לפירוקן ליחידות קטנות יותר.
מימוש חלק ניכר מהתוכניות הכלכליות של ביידן תלוי במידה רבה ביכולת שלו להעביר אותן בשני בתי הקונגרס. מבחינת בית הנבחרים, אין סימן שאלה לגבי המשך הרוב של הדמוקרטים. לעומת זאת, הסנאט, שהוא הרבה יותר חשוב לעניינינו, מצוי כיום בשליטה של רוב רפובליקאי מצומצם, ועל פי הסקרים, מסתמן רוב דמוקרטי.
ומה אם לא תהיה הכרעה?
ויש גם תרחיש שלישי, שמבחינת השווקים הפיננסיים הוא הבעייתי ביותר. זהו התרחיש של היעדר הכרעה, במובן זה שאחד המועמדים לא יהיה מוכן לקבל את דין הבוחר, יטען לזיופים בספירת הקולות וכדומה. טראמפ כבר הכין את הקרקע לכך, כשפעל נגד ההצבעה בדואר, שגדלה מאוד בבחירות האלה, גם עקב הקורונה, וסירב להתחייב מראש לקבל את התוצאות ככזה ראה וקדש. גם עיכובים בספירת הקולות יכולים לגרום לכך שביום שאחרי, לא נדע מי ניצח באופן סופי, ואוי לה לארה"ב (ולמשקיעים) אם העניין יתגלגל לפתחו של בית המשפט העליון.
להערכתי, ההסתברות שהסיכון שזה יתממש נמוכה, אבל עוצמת הסיכון היא כזו שחייבים להתייחס גם לאפשרות כזו, שכן אם יש משהו שהשווקים שונאים, זה חוסר ודאות מתמשך.
יש בתקשורת עיסוק אובססיבי, גם אם טבעי, במערכת הבחירות בארה"ב, אבל ההיסטוריה של השווקים הפיננסיים מוכיחה שבסופו של יום, אירועים פוליטיים לא באמת משפיעים לאורך זמן על התנהגותם.
עצבנות ותנודות חדות בימים הראשונים שלאחר הבחירות הם עניין שבשגרה, אבל לא זה מה שקובע לטווח הארוך. ומעבר לכל הניתוח הזה, יש כמה עובדות חיים: שני המועמדים לנשיאות מבוגרים מאוד; משבר הקורונה, החיסון המקווה, הפדרל ריזרב, ריבית אפס, והצורך בתוכנית תמריצים פיסקאלית בהיקף של כ-2 טריליון דולר - כל אלה ישפיעו על השווקים לא פחות מאשר טראמפ או ביידן.
הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק