"יש כיום במדינת ישראל רק כאחוז אחד שמשרת במילואים"

התגמול הלא הולם למעסיקים ("שיפוי? שהמדינה תדבר על 'פיצוי'"), המימון העצמי של החיילים ("בעידן הזה זה לא יכול לעבוד") ועוד. עו"ד דביר אינדיג, רס"ן במיל ויו"ר עמותת "צו 8 - אנחנו האחוז האחד", מסביר מדוע כל כך מעט אזרחים עולים היום על המדים הירוקים

  • כספות
  • מילואים
וואלה! עסקים
צילום: לע"מ

בסרטון: נשיא המדינה ראובן ריבלין מבקר חיילי מילואים ב-2018 ומספר להם: "נחמה שלחה לכם עוגה"

אם בעבר היה נהוג לכנות את צה"ל "צבא העם", הרי שבשנים האחרונות יותר ויותר פושטים את מדיהם, מזדכים על הנשק ולא שבים לשרת ביחידות השונות. כדי להבין את היקף התופעה ומה עומד מאחוריה, נפגשנו לשיחה פתוחה עם יו"ר עמותת "צו 8, אנחנו האחוז האחד". הפגישה התקיימה במשרדי חברת "בריקסטון כספות" בבית רובינשטיין בתל-אביב, אשר אימצה את העמותה שנוסדה בידי אנשי מילואים פעילים לטובת אנשי מילואים. העמותה קיימת כבר 8 שנים ופועלת בדבקות מול חברי הכנסת ומשרד הביטחון לשיפור תנאיהם של המילואימיניקים.

למה צריך בכלל לדאוג לאנשי המילואים, אשר רובם ממעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה? לא עדיף להפנות את המשאבים לטובת קשישים, עולים חדשים, ואנשים נזקקים?

"ראשית, זה ממש לא נכון שרוב אנשי המילואים הם ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, חלק ניכר הם חיילים משוחררים וסטודנטים צעירים בעלי יכולת השתכרות נמוכה מאד. שנית, נכון שיש המון אוכלוסיות מוחלשות ונזקקות במדינה שזקוקת לסיוע אבל אנחנו מדברים על החלק הקטן מאד באוכלוסיה שמאפשר לכלל המדינה להתקיים מלכתחילה. בלי צה"ל מדינת ישראל, תתרסק תוך יום אחד. ובלי אנשי המילואים צה"ל לא יוכל להחזיק בכל מתאר לחימתי יותר מ-24 שעות".

אתה קצת מגזים. יש את נח"ל, צנחנים, גולני וגבעתי, וכוחות סדירים טובים ורבים נוספים, לא?

"ממש לא מגזים. זה לא סוד שצבא המילואים הוא גדול לאין שיעור לעומת הצבא הסדיר ובכל מלחמות ישראל צבא המילואים תמיד היה זה שהכריע את הכף. אפילו בשנים האחרונות, בסבבי הלחימה בעזה ובלבנון, מה שהיה נקרא 'עימות נמוך עצימות' בהם צה"ל נלחם נגד ארגוני גרילה וטרור בלבנון ובעזה, עיקר הכוח היה מורכב מחטיבות החי"ר והשריון של המילואים. אני אקצין ואומר שבכל מתאר לחימתי רציני, הצבא הסדיר אמור בעצם רק להחזיק עד שהכוח העיקרי של אנשי המילואים יוכל להגיע".

טוב לדעת (מקודם)

עלייה בכמות התקפי לב בקרב נשים. מה ניתן לעשות?

לכתבה המלאה
"בכל מלחמות ישראל צבא המילואים הכריע את הכף". טנקים ושריון בסיני ביום הכיפורים (צילום: מערכת וואלה! NEWS, צילום: אבי שמחוני, במחנה באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

אוקיי, הבנתי את חשיבות צבא המילואים אבל מה הבעיה איתו?

"אנחנו בעמותת צו 8 ניתחנו את המצב והגענו למסקנה שקיימות שתי בעיות עיקריות. אחת בתגמול מול המדינה והשנייה ביחס של הצבא עצמו. לגבי בעיית התגמול, בעבר היו הרבה יותר משרתי מילואים מכלל האוכלוסייה וזה היה יותר נסבל, כיום כשיש כ-1% בלבד שמשרתים במילואים".

כאחוז אחד בלבד? אתה בטוח בנתון הזה? זה נשמע מעט מדי.

"כן. לפני כשבועיים ביום ההוקרה לאנשי המילואים שהתקיים בכנסת, הצבא אישר את הנתון הזה. לא ניכנס כאן למספר המדויק של משרתי המילואים הפעילים (משרתי מילואים פעילים הם אלו שמשרתים לפחות 20 יום במשך 3 שנים), אבל ממש מעט מעל 1% בלבד מאוכלוסיית מדינת ישראל. אגב, התופעה רק תלך ותקצין שכן כיום פחות מ-50% מבני ה-18 הכשירים לגיוס בכלל מגיעים לצה"ל ורבים יוצאים בכל מיני פטורים של דת ומצפון שלא ארחיב עליהם. בסופו של דבר, יש כאן מיעוט שבמיעוט שנושא בנטל של מס ייחודי, המורכב מזמן, מכסף ולעיתים לדאבוננו אף מדם. בודדים שבודדים מתוכנו מגנים על מדינת ישראל בגופם, תוך פגיעה במשפחותיהם ופרנסתם ואף אחד בדרגים המחליטים בצבא ובכנסת לא 'החליף דיסקט' שעל 'מיסוי עודף' שכזה יש צורך דחוף בפיצוי עודף".

מה כוונתך בפיצוי עודף?

"המדינה, מהקמתה ועד היום ציפתה שאנשי המילואים והמעסיקים שלהם יממנו מכיסם את מה שמהמדינה הייתה צריכה לשלם. מדובר בנסיעות ברכב הפרטי למקומות הכי נידחים ורחוקים בארץ, שזו רק הבעיה הקטנה. הכסף הגדול נמצא בזה שהפנסיות וקרנות ההשתלמות לא משולמות על ידי הביטוח הלאומי והציפייה שהמעסיקים 'יממנו' בעצם את עלות המעביד הזו שמגיעה לעיתים ל40% מעלות השכר על חשבונם".

"הכסף הגדול נמצא בזה שהפנסיות וקרנות ההשתלמות לא משולמות על ידי הביטוח הלאומי והציפייה שהמעסיקים 'יממנו' בעצם את עלות המעביד הזו שמגיעה לעיתים ל40% מעלות השכר על חשבונם". אינדיג (צילום: מורג ביטן)

אינדיג ממשיך ומספר שלא מעט מילואימניקים אף מוחקים מקורות החיים שלהם את הרקורד הצבאי.

זה לא קצת קיצוני? בכל זאת מדובר בצה"ל, מקור לגאווה לאומית.

"בכלל לא. אם יש 99 מועמדים טובים ומועמד אחד שהיה מ"פ בגולני, כל מעסיק שעיניו בראשו מבין מה זה אומר. שהמועמד לעבודה הזה הולך 'להתפייד' לו לשבועות רבים מהעבודה כל שנה, ובגלל שבדרך כלל אלו מועדים קצרים אז לא יכשירו במקומו עובד אחר כמו במקרה של עובדת שיוצאת לחופשת לידה. אז כשעובד יוצא לשירות מילואים, המעסיק יעמוד מול שוקת שבורה ויצטרך להסתדר איכשהו עם החור שנוצר, ועוד אחר כך לשאת על עצמו בנוסף עלות של כ-30% עד 40% בגין הפנסיה וקרן ההשתלמות שהמדינה לא חושבת בכלל שהיא צריכה לשלם. רק מעסיקים אידאליסטים וסופר פטריוטיים יסכימו לכך.

"אנחנו שוכחים גם דבר מאד חשוב. כשמעסיק לוקח עובד, ומשלם לו 100 שקל הוא לא עושה זאת כדי לקבל חזרה את אותם 100 שקל, אלא כדי שהוא יביא לו לפחות 200 שקל. אז מה המדינה עושה? משפה בלבד, וגם זה ללא רכיבי הפנסיה ונותנת בעצם רק 70 שקל למעסיק חזרה. בשנות ה-50 זה אולי היה יכול לעבוד, לא בתקופה הקפיטליסטית והצינית שאנו חיים בה כיום".

אינדיג ממשיך ומשתף כי "בסוף מי נשאר למלא את שדירות הפיקוד המידלדלות של המ"פים והמג"דים במילואים? עובדי מדינה וחברות ממשלתיות שבאמת מוגנים, או עצמאים פראיירים שמוכנים להשית את המחיר הכלכלי המטורף הזה על עצמם".

אז מה הציפייה שלכם?

"להפסיק לדבר במובנים של 'שיפוי' ולהתחיל לומר בקול רם 'פיצוי!'. לתגמל ולפצות את המעטים שנושאים בנטל, ולתת עבור כל יום עבודה 200% מהתגמול. כך מעסיקים יפסיקו לממן את עלויות המעביד על גבם ולעצמאים יהיה אולי טיפה רווח מיום מילואים שכזה. אגב לעצמאים, כבר המדינה לקחה צעד חשוב לכיוון והיא מתגמלת כיום ב-125% מהשכר, אנו דורשים מיידית להשוות את זה לכולם וכך המעסיקים יפסיקו להדוף מילואימניקים, ויתחילו לרדוף אחריהם".

"מה המדינה עושה? משפה בלבד, וגם זה ללא רכיבי הפנסיה ונותנת בעצם רק 70 שקל למעסיק חזרה. בשנות ה-50 זה אולי היה יכול לעבוד, לא בתקופה הקפיטליסטית והצינית שאנו חיים בה כיום". גיוס מילואים במלחמת ששת הימים (צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה")

בעיה נוספת שעליה מתרה אינדיג, היא מול הצבא עצמו. "היחס של דרגי מקבלי ההחלטות בצבא הקבע, מול גוף הכוח העיקרי והמשמעותי באמת בצה"ל, אנחנו. כל חטיבת מילואים שעשויה למנות כ-2500 חיילים מתוחזקת בעצם על ידי גוף מצומצם מאד של אנשי קבע וסדירים שניתן למנות בשני ידיים בלבד. וכמה מעטים שהם, הם גם כל שנה או שנתיים מתחלפים, בעוד אנחנו נשארים. קצינות קישור כל שנה, וכל דרג הפיקוד של קציני תחזוקה ושלישות עד מפקדי החטיבות עצמם כל שנתיים. זה מוביל לחוסר מקצועיות אינהרנטי וקבוע, ועד שסוף כל סוף בעל התפקיד מתמקצע...אופס, הוא מתחלף. זה לא רציני, והכי בעיתיים אלו מפקדי החטיבות שבראש.

מפקדי החטיבות הכי בעיתיים? אלו בדרך כלל אנשי פיקוד בוגרים ומנוסים.

"נכון, הם מנוסים מאד אבל ההיכרות שלהם עם עולם המילואים היא קלושה עד אפסית. אנו, המילואימניקים, חשים לעיתים איזו יוהרה מסוימת מצידם. הרבה מאד פעמים הם או מזלזלים בנו וחושבים ש'אנחנו גבעת חלפון' ואין מה לצפות מאיתנו, או להיפך, באים עם גישת הצבא הסדיר של 'פקודות עבור' ולא מבינים שצריכים להניע אותו באופן אחר".

אז איך פותרים את בעיית היחס של צבא הקבע אליכם?

"ראשית, להשאיר את בעלי התפקידים בקבע ביחידות המילואים, מספר שנים רב יותר. שנית, לחייב כל מפקד בקבע, גם אם הוא ביחידה סדירה לוחמת, לשרת תקופה משמעותית ביחידת מילואים במקביל, אפילו בתפקיד של יועצים קבועים אשר ילוו באופן קבוע יחידות מילואים באימונים ובתעסוקות. כך שכשהם יגיעו להיות מפקדים שלנו זה יהיה אחרי שהם כבר 'התחככו' ביחידות המילואים השונות והבינו לעומק את המטרייה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully