נובמבר 2020, שמונה חודשים אל תוך משבר הקורונה, ולמרות זאת אנו נמצאים רק בניצניו של המשבר הכלכלי. נכון לסוף אוקטובר מעל ל-33,000 עסקים אשר הגישו בקשה לקרן הסיוע לעסקים נדחו על הסף. מדובר בכ-33,120 עסקים האחראים על תעסוקתם של לפחות 100 אלף עובדים, קרי 100 אלף בתי אב במדינת ישראל התלויים באותם העסקים ולכן הישרדותם חשובה ביותר ותסייע למדינה לצלוח את המשבר ולהפחית את שיעורי האבטלה.
שמי רו"ח אייל רייך ומאז תחילת משבר הקורונה סייעתי ליותר מ-500 עסקים להגיש בקשות לקרן בערבות המדינה במסלול קורונה. 8 חודשים של מאבק עיקש בעבור אותם העסקים (מאבק אשר לעתים גרם לי להרגיש כמו דון קישוט הנלחם בטחנות רוח) - הובילו אותי למסקנה כי על מנת לשקם את העסקים הקורסים במדינה ולהציל מעל למאה אלף מועסקים הנמצאים במרחק פסיעה מלהיזרק לרחוב ללא סיכוי סביר למצוא עבודה- נדרש משרד האוצר לחישוב מסלול מחדש (להפוך דיסקט) ויפה שעה אחת קודם.
עם תחילת המשבר הוכרז בקול תרועה רמה על פתיחת מסלול ייעודי להלוואות בערבות מדינה שיישא ריבית של פריים +1.5%, ובנוסף עלויות הריבית בשנה הראשונה יהיו במימון ממשלתי. אין ספק כי מדובר בהצעה אטרקטיבית ביותר, גם לעסקים החזקים יותר אשר כנראה יצלחו את המשבר, שכן נכון להיום הריבית הנמוכה ביותר בשוק ההלוואות לעסקים עומדת על פריים +3%.
אך במדינתנו כמו במדינתנו - הכרזות לחוד ומציאות לחוד. הרווחיות הנמוכה גרמה לבנקים לאשר את ההלוואות הללו רק לעסקים בסיכון נמוך, או במילים אחרות - לברור בפינצטה למי הם מאשרים הלוואות, כך שעסקים רבים מצאו את עצמם בחוץ.
תמונת המצב (האבסורדית למדי יש לציין) בפועל היא שאותן הלוואות הוזרמו לעסקים הטובים והיציבים ואילו העסקים אשר באמת היו זקוקים לכסף הזה על מנת לשרוד, נותרו ללא מימון ועל סף ייאוש.
אני יודע מה אתם בוודאי חושבים עכשיו: "אייל, תעשה טובה, מדובר בעסקים אשר עוד לפני המשבר נמצאו כל העת על קצה מסגרת העו"ש שלהם כשהם מדממים ובמחנק תזרימי" ואתם כנראה צודקים. חלקכם אף יוסיף ויגיד כי אולי זה טוב וזו "דרכו של הטבע" : עסקים אינם טובים דיים טבעם ליפול - בטח ובטח בעתות משבר. רק שישנו אבל, והוא אבל גדול - קיימים היום מאות אלפי עסקים מאוזנים מבחינת רווח והפסד אשר בעייתם העיקרית היא מינוף בנקאי והחזרי הלוואות. עסקים כאלו מפרנסים אמנם באופן צנוע יחסית את בעל העסק ועובדיו, אך בהחלט מפרנסים.
שרידות עסקים אלה חשובה מאין כמוה למנועי הכלכלה של מדינת ישראל. אותם עסקים מספקים תעסוקה לפחות ל-20 אחוזים מן האוכלוסייה ומכאן שהמדינה חייבת להתעשת ומהר, לאפיין את העסקים והחברות האלה ולהמציא להם מסלולי הלוואה בערבות מדינה מתוקנים.
ישנו הכרח במציאת עמק השווה- מצד אחד מסלולי הלוואה אשר יהיו רווחיים לבנקים ולכן יחלקו אותם בהתלהבות ומנגד כאלו אשר באמת יסייעו לעסקים הללו לשרוד ואולי אף לשפר את מצבם גם ביחס לימי טרום המשבר. זוהי הזדמנות נהדרת לתת פוש לעסקים לו היו זקוקים גם לולא מגפת הקורונה.
שוב אני שומע אתכם "יופי אייל, התיאוריה נחמדה. אבל מה לגבי הצעות קונקרטיות?"
ובכן, כאמור, המדינה נדרשת כרגע לאפשר לעסקים שהיו מאוזנים להמשיך לשרוד. יש לאפשר פריסת הלוואות קיימות גם לתקופה של 10 שנים. על מנת להגן על הבנקים ככל הניתן, יש להתאים את רף הכניסה למסלולים הנ"ל - כלומר, המסלולים החדשים יוצעו הלוואות בערבות מדינה לעסקים שהרווח שלהם שחוק אך הינם בעלי ותק של למעלה משנתיים ובנוסף היסטוריית המידע הצרכני שלהם נקייה. בדרך זו תאפשר המדינה דחיפה דווקא לעסקים הבינוניים אשר מצד אחד מפרנסים את בעליהם אך מצד שני אינם מספיק רווחיים ונמצאים בסכנת סגירה. שימו לב כי בהרבה מקרים לא מדובר באשראי חדש כי אם במחזור אשראי קיים.
חשוב לזכור: הבנקים הם גופים פרטיים עם מטרות רווח, אינם פילנתרופים ובוודאי שאינם לשכת סעד. על מנת שהבנקים ישתפו פעולה יש להבטיח כי ייהנו מריבית אטרקטיבית. דעתי היא, שבמסלולים אלו יש להעמיד ריבית בגובה 5% ומעלה תוך קביעת תקרות מקסימום ומינימום לריביות. בנוסף, על המדינה להעניק כ80% ערבות לכל הלוואה במקום 65 האחוזים הקיימים כיום.
מספר צעדים לכאורה פשוטים וקטנים אלו יאפשרו למקסם את יעילות המהלך מכל הכיוונים. מצד אחד הבנקים ישחררו הלוואות ביתר קלות ממה שעושים כיום ומנגד יקבלו אותם העסקים אשר באמת זקוקים לסיוע הזה על מנת לשרוד ולהמשיך להניע את גלגלי המשק גם בשנים.
יכול להיות שכרגע קשה לדמיין את זה, אבל במוקדם או במאוחר משבר הקורונה יחלוף וכשזה יקרה נצטרך כלכלה מתפקדת, כזו אשר בבסיסה עסקים קטנים ובינוניים מתפקדים, אשר מפרנסים עובדים המהווים את כוח הקניה של המשק. כדי להבטיח עתיד יש לנקוט במספר צעדים פשוטים בהווה- להבטיח את הרווחיות של הבנקים ולנתב את הכספים לאלו שבאמת זקוקים לכך.
רו"ח אייל רייך, מנכל ובעלים של רייך פיננסים.