ב-1999 עלה בארצות הברית למסכי הקולנוע הסרט הקומי Office Space, או בשמו העברי "מהומה במשרד". הוא הפך לסרט פולחן על-זמני משום שפגע בבטן הרכה של אמריקה - תרבות התאגידים. מעל לכל בלטה בו התפאורה: פארק ההייטק רחב הידיים, המסעדה הדלוחה עם המלצר החייכן עד אימה והמלצרית האבודה (ג'ניפר אניסטון) ומעל הכול, הישיבה המדכאת במשרדים הפתוחים, כשהגיבור פיטר (רון ליווינגסטון) מחפש מקום לברוח מהבוס המעיק ביל למברג (גארי קול) ללא הצלחה.
יותר מ-20 שנה חלפו, והסרט הזה נותר רלוונטי במשך שני עשורים, לכל הפחות עד סוף 2019. הטכנולוגיות אולי השתנו, ייתכן שגם האווירה במשרדים הפכה לנעימה יותר בעקבות תהליכי ההצערה של המנכ"לים שחלו בשוק, אבל המבנה נותר כשהיה - חלל אחד פתוח שמאכלס עשרות אנשים בקומה אחת.
ואז הגיעה הקורונה. אנשים התחילו לעבוד מהבית, המשרדים נזנחו. עכשיו מדברים על כך שהעתיד הוא עבודה היברידית - קצת מהבית וקצת מהמשרד, ובתוך כל הערפל הזה עולה השאלה: האם תם עידן האופן ספייס?
"קשה להכריע באופן גורף אם אכן הגיע סופו של החלל הפתוח", אומרת ד"ר רונית נדיב, ראשת המחלקה לניהול המשאב האנושי במכללה האקדמית ספיר, "ככלל, אני מאמינה שבכל מה שקשור לעולם העבודה העתידי, אנחנו עוברים מגישה אוניברסלית הגורסת שיש דרך אחת נכונה לנהל עובדים ותהליכי עבודה, לגישה של תלויות, כך שיש מגוון גדול של אפשרויות לנהל ולהניע עובדים".
נדיב מסבירה כי הבדלי הגישות לא נעוצים במנכ"לים אלא דווקא בעובדים: "העבודה באופן ספייס מועדפת בעיקר על ידי בני הדור הצעיר, שאוהבים לעבוד בשיתופי פעולה ובמרחבי עבודה ציבוריים. הישיבה המשותפת מקנה להם תחושה של ביחד ויכולת לחלוק רעיונות ודעות. בקרב בני הדורות המבוגרים יותר, המבקשים יותר פרטיות בחייהם, כמו גם הימנעות מהסחות דעת, הישיבה באופן ספייס מורכבת הרבה יותר. הסחות הדעת פוגמות בכולם ביכולת לייצר עבודה הדורשת העמקה וריכוז, בני הדור הצעיר שבויים התפיסה שניתן למלא מספר משימות במקביל ולכן הישיבה המשותפת פחות מפריעה להם".
אבל הבעיה המסתמנת אינה פרודוקטיבית בעיקרה אלא בריאותית. אחרי שקיבלנו אינדיקציות לא מועטות לכך שנגיפים עוברים בנקל בחדר פתוח, במרץ כבר פורסמו בתקשורת האמריקנית מאמרים שמעלים את התהייה האם הקיץ הקץ על החלל המשותף. מאוחר יותר השתנו הדעות. הרוב סבורים שתרבות המשרדים, ובכללה האופן ספייס, לא תחוסל. המודל המדובר כעת הוא, כאמור, המודל ההיברידי. האם די בפשרה הזאת כדי לחסל את החלל המשותף?
" עדיין לא ניתן לזהות מגמות ותמורות שיחולו בסביבת העבודה", מסבירה רינת פאר, יזמית ומייסדת האתר ZIRA1, שמאפשר לשוכרי משרדים פוטנציאליים לערוך סיור וירטואלי במקום, "ישנם מאמרים ודיונים רבים בנושא, רובם ככולם אינם מספידים את סביבת האופן ספייס או חושבים שאין לה זכות קיום בעידן של מגיפה. בשלב זה, מעט החברות שנוקטות פעולה קיצונית כגון להחליט על עבודה מהבית באופן גורף למשך השנים הקרובות. רוב החברות מסתגלות ומבצעות התאמות".
אבל כיצד שומרים על ריחוק? "ההתאמות הן בכמה וכמה רמות", משיבה פאר, "כל חברה מאמצת את השיטות שלה - התאמות בצורת איוש המשרד עם קפסולות ומודלים היברידיים, שינוי בתפיסת ההפעלה במשרד ושינוי הנחיות, כגון איסור שימוש בחלל ציבורי המאפשר התכנסות, התאמות בינוי כגון הגבהת מחיצות, הגדלת המרחק בין שולחנות, הוספת עמדות סטריליזציה ועוד".
לפאר אין תשובה חד משמעית באשר ליעילות הצעדים הללו:" חברות ויזמי נדל"ן הנמצאים בתהליך בנייה או שיפוץ של משרד מתלבטים האם להשקיע כסף בתשתיות ולהקטין סיכון וחשיפה באמצעות חדשנות וטכנולוגיה. דוגמאות לכך הן הטמעת מערכת מיזוג המבצעת החלפות אויר תכופות יותר וסינון אויר, שימוש בחומרים אנטי-בקטריאליים, התעקשות על משרד המאפשר פתיחת חלונות, הרחבת מעברים ומסדרונות ועוד. יצוין, שלמרות ההיגיון בהטמעת שינויים שכאלה בהקשר של קורונה וריחוק חברתי, נכון לשלב זה אין מידע מבוסס לפיו הם מיטיבים את המצב. יש להם בעיקר השפעות פסיכולוגיות על מקבלי החלטה בבואם להחליט על השכרת משרד".
"הקורונה הוסיפה ממד נוסף למורכבות", אומרת ד"ר נדיב, "מכיוון שכעת, מעבר לסוגיית הסחות הדעת, יש התמודדות עם סוגייה בריאותית. כללי הריחוק החברתי לא עולים בקנה אחד עם הישיבה באופן ספייס. במצב הנוכחי כל אדם עם קצת נזלת חשוד כמדביק על של כל סביבת העבודה בנגיף".
אז אף אחד לא יודע האם מערכות סינון אוויר ועמדות סטריליזציה יעזרו למשרדים הפתוחים להיות חללים פחות ויראליים, מה שמחזיר אותנו לשאלת הפרודוקטיביות. מחקר שנערך בהרווארד בשנה שעברה, העלה שדווקא השהייה בחלל פתוח הפחיתה משמעותית את האינטראקציה בין העובדים. כמה משמעותית? בסביבות 70 אחוז. התקשורת הוורבאלית חטפה מכה הגונה, התקשורת באמצעות מיילים ומסנג'ר התעצמה. מצד שני, האופן ספייס מצטייר כרגע כרע במיעוטו. אחרי הכול, הוא עדיף בהרבה על עבודה מהבית, שבה אין אפשרות לתקשר עם העובדים, כל שכן לסיעור מוחות ועבודת צוות.
"אני לא בטוחה שאין באופן ספייס פגיעה ממשית ביכולת של העובדים לבצע משימה הדורשת 'עבודה עמוקה', מושג שטבע קרל נויפרט ומתייחס למעשה ליכולת שלנו להתמקד ולהתרכז לאורך זמן במשימה הדורשת יכולת קוגניטיבית גבוהה", מציינת ד"ר נדיב, "מצד שני, הצורך במפגש אנושי הוא כל כך בסיסי, כך שאני מניחה שכאשר יימצא חיסון לקורונה אנשים ירצו להמשיך לבוא ולהגיע למשרד ולשבת יחד. הממד הבריאותי מוסיף מורכבות נוספת ויחייב מקומות עבודה לייצר מגוון אפשרויות עבודה - גם מהבית וגם מרחוק, וגם בתוך המשרד לייצר חללי עבודה שונים, העונים על דרישות וצרכים שונים של עובדים בהתאם להעדפות עבודה ומצב הבריאות".
פאר מסכמת: "כבר שנים רבות האופן ספייס היא תצורת העבודה הנפוצה במשרדים, חללים פתוחים באופנים שונים ומגוונים אומצו על ידי חברות גדולות ומובילות בישראל ובעולם. יתרונות האופן ספייס רבים, ובעיקרם סביבה שמעודדות שיתוף ועבודת צוות, תקשורת פתוחה ושקיפות, כמו גם גמישות וחיסכון בשטח משרד".