שיעור פשיטות הרגל בעולם יזנק ב-32% השנה, כך לפי דו"ח עדכני של חברת האשראי הבינלאומית קופאס. האם ישראל מוכנה להתמודד עם תרחיש שכזה? בימים אלה, בהם מצוי המשק במשבר עמוק, קברניטי התאגידים העסקיים יידרשו לגייס את כל יכולותיהם על מנת לשמור על העסקים בחיים. האבסורד הוא, שחקיקה שהתקבלה טרם המשבר, מקשה עליהם לעשות זאת.
לפני כשנה נכנס לתוקף חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הכולל הוראה אשר מטילה לראשונה על דירקטורים ומנכ"ל אחריות אישית כלפי חברה שנקלעה לחדלות פירעון. מטרת החוק הייתה ליצור תמריצים לנושאי המשרה לקדם הליכי הבראה ולהקל על הנושים בקבלת פיצוי לאחר כניסת החברה לחדלות פירעון. אלא שהסעיף המדובר יוצר קשיים מעשיים ניכרים ולמעשה חוטא למטרה, שכן הוא מטיל אחריות רחבה מדי, אפילו דרקונית, על הדירקטורים, לא כל שכן על מנכ"ל החברה, למרות שזה בכלל נעדר סמכות לקבל החלטות בנושא זה.
הוראה זו למעשה מעמידה דירקטורים בניגוד עניינים חריף, משום שהיא מחדדת אצל הדירקטור את הדילמה בין דאגה לטובתו האישית לבין טובת החברה. יוצא, שדירקטורים יחששו לנקוט בפעולות עסקיות יצירתיות שעשויות לשפר את ביצועי החברה, בשל חשש מתביעה. עם היקלעותה של החברה ל'אזור האפור' כל דירקטור מצוי ישאל עצמו, למה לי להסתכן בתביעה אישית כדי לנסות ולשפר את ביצועי החברה?! עדיף לי לנקוט באחת מהפעולות שמונה החוק, שיקנו לי הגנה. פעולות אלו כוללות למעשה פתיחה בהליכים של חדלות פירעון.
הלך מחשבה שכזה הוא הרסני במיוחד בעת הנוכחית. על מנת להחזיק חברות 'מעל המים' במשבר הכלל-עולמי והחריג ברמתו ובהיקפו שפוקד אותנו, יש לבצע לעיתים פעולות נועזות. אנו רואים כבר ועכשיו, שעסקים המצליחים להישאר בחיים הם אלו שהשכילו להיות יצירתיים ולעיתים אפילו "להמציא עצמם מחדש" על רקע המשבר. אולם דירקטור המרגיש ש"מחכים לו בפינה" ושקיימת דרך חוקית סלולה להטיל עליו אחריות אישית בתוצאות מהלך כזה או אחר, עלול להימנע מלהציע הצעות שהן "מחוץ לקופסא".
עוד טרם חקיקתו של חוק חדלות פירעון החדש, הוראות הדין כבר נתנו מענה מקיף וברור לגבי גבולות האסור והמותר של נושאי משרה. על הדירקטור הוטלה החובה להפעיל שיקול דעת עסקי, להימנע משיקולים תועלתניים והוטלה עליו אחריות אישית כאשר הוכח "ניהול חברה במרמה".
ברוח זו, ניתן לאחרונה פסק דין חשוב בבית המשפט המחוזי בת"א בפרשת חבס, שם נקבע כי כל עוד נושאי המשרה קיבלו את ההחלטות באופן מיודע, בהיעדר ניגוד עניינים ובתום לב, יימנע בית המשפט מלהטיל עליהם אחריות. בפרשת חבס נרמז גם, תוך אזכור ביקורתי של חוק חדלות הפירעון החדש, שבתי המשפט לא ימהרו לשנות את המבחנים שנקבעו על ידם זה מכבר בעשרות שנים של פסיקה ענפה בנוגע לנורמות המחייבות את נושאי המשרה.
כאשר עבר החוק החדש, אף אחד, כולל רשויות החוק, לא דמיינו כי מגיפה בקנה מידה היסטורי תכניס את העולם למשבר כלכלי בו ענפים שלמים של הכלכלה יימחקו כליל או יחדלו לפעול לפרקי זמן ארוכים. גם אם כוונת המחוקק הייתה טובה, הרי שבאקלים העסקי שנוצר כעת, יישום מלא ודווקני של החוק החדש עלול לגרום לתוצאות קשות ולהצפת בתי המשפט בתביעות אישיות כנגד נושאי משרה, שכל 'אשמתם' מסתכמת בפעולות עסקיות נועזות ויצירתיות שנקטו (ולא צלחו) כדי לנסות ולחלץ את החברה מהמשבר. לכן, ניתן לקוות ואף לצפות, כי בתי המשפט ימשיכו את המגמה המבורכת שפסק דין חבס אותת עליה, ויפרשו את החוק באופן שיאפשר לנושאי המשרה לבצע תפקידם ללא חשש גדול מדי שעלול לשתקם.
הכותב מתמחה בליטיגציה מסחרית, שותף מנהל במשרד בכר שבתאי עורכי דין