לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו
בישראל ישנם אלפי חיילים בודדים שמסיבות מגוונות לא נמצאים בקשר עם משפחותיהם. חלקם חרדים שיצאו מהקהילה והמשפחה מסרבת להכיר בהם, וחלקם צעירים בסיכון שבאים מעולמות רקע שונים. אותם חיילים בודדים, המוגדרים חסרי עורף משפחתי, זקוקים לכתף תומכת ולמשפחה מלווה. אם חיילים 'רגילים' מרגישים מבולבלים אחרי שירותם הצבאי, לחייל הבודד יש הרבה יותר סימני שאלה לגבי המשך החיים שלו.
במרכז לזכרו של מייקל לוין לסיוע לחיילים בודדים פועלות כיום כ-20 משפחות מלוות. משפחות אלו פתחו את ביתם לחיילים בודדים ואפשרו להם למצוא פינה חמה, אוזן קשבת ובעיקר תחושת שייכות. לחיילים הבודדים שמלווים ע"י משפחות יש מקום להגיע אליו בחופשות, בחגים ובשבתות. המרכז מבצע תהליך התאמה ממושך עד שהמשפחה המושלמת נמצאת עבור כל חייל. בשל הקורונה, ישנם כיום לא מעט חיילים שעדיין ממתינים לחיבור עם משפחות מלוות שתואמו כבר עבורם.
משפחה שכבר מנוסה בתהליך הזה היא משפחת גל - אביבית, אריה ושלושת בניהם, אשר אימצה לחיקה שני חיילים בודדים, כאשר הראשון ביניהם היה שלומי אברג'ל. "עד גיל 24 גדלתי בבית חרדי ואחרי שיצאתי בשאלה התגייסתי. התחושה המרכזית שאני זוכר מהתקופה הזו היא בדידות קשה. לא היה לי עם מי לדבר. הגעתי למרכז ושוחחתי עם רכזת החיילים הבודדים הישראלים, חסרי העורף המשפחתי והיא הייתה מקסימה. בהמשך, התחברתי לכל הפעילות של העמותה".
לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו
אחרי שיצא בשאלה, שלומי לא היה בקשר עם משפחתו הביולוגית: "הניתוק היה כבר בשלב בו התחלתי להתרועע עם אנשים מחוץ לקהילה החרדית. עזבתי את הישיבה, התרחקתי מהדת וזה הורגש בתוך הבית כי ההורים שלי לא רצו שתהיה השפעה על החינוך של אחיותיי הקטנות. הם אמרו שלא יגידו לי איך לחיות, אך ביקשו שלא אעשה זאת בתוך הבית והפעילו עליי לחץ גדול לעזוב. לכן ברגע שהייתה לי אלטרנטיבה, עברתי לגור באילת והניתוק הפיזי יצר ניתוק רגשי".
כתוצאה מכך, שלומי החל לחוש צורך בחלופה. "היינו בבית של משפחה מלווה שסיפרה את הסיפור שלה יחד עם החייל הבודד שליוותה. מצד אחד זה קסם לי ומצד שני פחדתי כי זה צעד משמעותי מאוד. הייתי צריך לאזור אומץ בשביל לעשות את הצעד הראשון, אבל ידעתי שזה יתרום לי".
בסיוע המרכז, שלומי יצא לתהליך החיפוש ולבסוף נערכה פגישת היכרות בינו לבין משפחת גל. "זו הייתה פגישה מעולה... ישבנו שלוש שעות והתחברנו" הוא נזכר ביום שפתח פרק חדש בחייו שכלל ארוחות שישי משותפות, טיולים ועוד. " זו משפחה חמה שהעניקה לי בית ואהבה והקשר עמה סיפק לי המון תמיכה, ייעוץ והכוונה".
אביבית גל מספרת שהרעיון להפוך למשפחה מלווה הגיע מאריה, שנתקל בכתבה על המרכז לחיילים בודדים במסגרת עבודתו. שני בניהם קרובים בגילם לשלומי וכולם היו בעד המהלך. "כשקוראים כתבות על חיילים בודדים, בעיקר חרדים לשעבר, אי אפשר שלא לשים לב שהם בצומת דרכים חשוב בחייהם וחוץ מהעמותה המקסימה שעוזרת להם בכל, אין מי שיתמוך בהם. רצינו לתת להם מה שאנחנו נותנים לילדים שלנו. להיות איתם בכל מצב".
החיבור בין שלומי, שבאותה התקופה סיים קורס קצינים לבין משפחת גל היה מיידי ועם הזמן הקשר הלך והתחזק. "הוא יודע שיש לו את הגיבוי המשפחתי שלנו לכל התלבטות. היינו איתו בכל התהליכים אחרי שהוא השתחרר ושוחחנו על נושאים כמו עבודה, בת זוג, לימודים, רכישת רכב ועוד" מספרת אם המשפחה. לדבריה, שלומי הפך לחלק מהמעגל המשפחתי, "סוג של נכד נוסף לסבתא". בהמשך, הצליח לבנות לעצמו חיים עצמאיים בעזרת הליווי הצמוד שקיבל. "אני ממליצה לעוד משפחות להיות מלוות כי כך אפשר להחזיר להם את האמון בבני אדם. אתה מקרב אותם אליך ועוזר להם להגשים את עצמם ואת החלומות שלהם".
אביבית מוסיפה שעבור משפחתה, הליווי של שלומי אפשר להם להבין את המורכבות שקיימת אצל הרבה צעירים בקהילה החרדית. בנוסף, נתן להם אושר וסיפוק להעניק בית חם ותמיכה רגשית לחייל בודד. "עצם זה שהילדים שלנו קיבלו את שלומי באהבה ונתינה, כאחד מאחיהם זה מדהים בעיני". גם שלומי עצמו יודע: "החיבור עם משפחת גל עזר לי לבנות את מי שאני היום, מבחינת חינוך, השקפת עולם ולקחת החלטות טובות בקשר לעתיד שלי. זה היה הקן המשפחתי שתרם מאוד לתחושת הביטחון והקרקע היציב מתחת לרגליים. זו תחושה שיש מי שדואג לך, שומר עליך ועוזר לך להצליח".
כיום, לא מעט בזכות אותן שיחות עמוקות עם משפחת גל, שלומי חידש גם את הקשר עם המשפחה הביולוגית שלו: "אין לי ספק שהתהליך שהוא עבר אצלנו נתן לו את הכוח לחזור להיות בקשר חזק וחם איתם" מסכמת אביבית.
לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו