השחרור הוא רק ההתחלה: מי מלווה את החיילים הבודדים ביום שאחרי?

חיילים בודדים רבים חסרי עורף משפחתי מוצאים את עצמם בצומת דרכים כאשר הם ניצבים בפני שחרור מצה"ל והם זקוקים להכוונה, ייעוץ ולפעמים אפילו קורת גג. במרכז לחיילים בודדים הם מוצאים את התמיכה הזו ו"סוף כל סוף מקבלים תחושה שהם לא לבד"

בשיתוף המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין
השחרור היה נקודת משבר עבור חיילים בודדים רבים. אבי דגן מלווה אותם ומשנה את המצב (צילום: יח"צ)

לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו

השיחה עם אבי דגן נערכת ביום הולדתו: "אני בהלם מכמות התגובות שאני מקבל. הן כל כך מרגשות. הרבה מהם קוראים לי 'אבא'. הם סוף כל סוף מקבלים את התחושה שהם לא לבד - רואים אותם, מקשיבים להם, הם בעלי ערך, נאהבים".

אבי הוא רכז חיילים משוחררים במרכז לזכרו של מייקל לוין לסיוע לחיילים בודדים ובמסגרת תפקידו הוא מסייע באופן שוטף לכ-150 חיילים בודדים משוחררים המוגדרים חסרי עורף משפחתי, כאלה שנולדו וגדלו בארץ אך מסיבות מגוונות אינם נמצאים בקשר עם משפחתם.

רבים מבין אותם חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי מגיעים משתי אוכלוסיות מרכזיות: יוצאים בשאלה שהתנתקו מהקהילה החרדית בה גדלו ונוער בסיכון שמנסה להשאיר את עברו מאחוריו. הם אומנם מתגייסים לצבא, עוברים את השירות ומשתחררים כמו כולם, אולם חסרים להם כישורים חברתיים שבדרך כלל נראים לנו בסיסיים ושגרתיים מאוד, וחסרות להם התמיכה, ההקשבה, ההכוונה, הייעוץ והליווי שמעניקה לנו המשפחה בדרך כלל, בטח בתקופה כה משמעותית כמו השירות הצבאי.

"כשנכנסתי לתפקיד הבנתי שנקודת המשבר של החיילים הבודדים הישראלים היא ביציאתם לאזרחות. השחרור הוא רגע מפחיד עבור כל צעיר או צעירה, אז בטח ובטח לחייל בודד שאין לו משפחה מאחוריו ולפעמים אין לו אפילו קורת גג" מסביר דגן. בעבר, דגן נדרש למצוא את החיילים שהשתחררו ולשכנע אותם לחזור. היום, לעומת זאת, הרוב המכריע של אלו שנמצאים בקשר עם העמותה ונעזרים בשירותים השונים הם חיילים משוחררים, שמקבלים סיוע עד חמש שנים לאחר השחרור מצה"ל. "יש לנו קהילה חיה ובועטת, וזה רק הולך וגדל" הוא מתגאה.

אחד מאותם חיילים הוא יהודה גולדברג, חייל משוחרר, בן 25. גולדברג גדל במשפחה חרדית בשכונה הצמודה למאה שערים והוא הילד החמישי מתוך שנים עשר אחים. אביו דיבר ביידיש ואימו באנגלית והחינוך בבית היה נוקשה ואנטי-ציוני. בילדותו למד ב"חדר" ועבר במסגרות חרדיות חינוכיות שונות. אולם לאחר שלא הצליח להסתגל אליהן, החליטו הוריו להרחיק אותו מהבית וכאשר היה בן 15 רשמו אותו לישיבה בבני ברק. אלא שגולדברג כלל לא למד בה ולמעשה עזב ובמשך שנים, עד גיוסו לצה"ל, הסתובב ברחובות, עבד במשרות מזדמנות למחייתו ונחשף לראשונה לעולם החילוני.

שינה את חייו וזכה לעזרה רבה מאבי. יהודה גולדברג (צילום: יח"צ)

לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו

בגיל 19 החליט להתגייס מתוך מטרה ותקווה לחוש שהוא שייך לקהילה בה הוא חי ולהיחשף כמה שיותר לחברה החילונית ולמסגרת משותפת של גברים ונשים. הוריו התנגדו נחרצות לגיוסו ובסופו של דבר הקשר בין יהודה לבין משפחתו נותק לחלוטין.

במשך שנה וחצי ניסה לעשות כל מה שביכולתו על מנת לבטל את הפטור ולשכנע את הגורמים הרלוונטיים לגייס אותו לצה"ל ובגיל 21 הוא הוא אכן התגייס. תחילה, היה אמור להיות מוצב בחוות השומר, אולם ברגע האחרון נשלח לנצח יהודה, הנח"ל החרדי, עוד מסגרת בה לא יכול היה להיחשף לחיים משותפים לשני המינים, כפי שקיווה. במהלך השירות, הוא גילה שקשייו החברתיים התעצמו ושהוא סובל מבעיית תקשורת בין-אישית עם המין הנשי. למרות זאת, הוא סיים שירות צבאי מלא בהצלחה.

לקראת שחרורו, גולדברג עבר לתחום האחריות של דגן והשניים בנו יחד תוכנית לעתידו של יהודה. בהמשך, כשיצא לאזרחות, עשה עבודה מועדפת וכיום הוא מתגורר בתל אביב ועובד כנהג מסחרית בחברת אמזון. "יש משפחה שמלווה אותו והוא בהחלט במקום טוב יותר מכל הבחינות" מסביר דגן.

גולדברג מודע לכך שישנם רבים אחרים שמגיעים מהעולם החרדי ומתמודדים עם כל הקשיים לבדם. הגעתי לעמותה לפני שהתגייסתי וכל דבר שקרה לי בדרך הוא בונוס". "חלק מהחיילים הבודדים המשוחררים באים גם בשביל האפקט החברתי, טיולים, ארוחות משותפות ועוד" מסכם דגן. "העמותה מתנהלת מתרומות ומתנדבים. הלוואי שהיינו יכולים לגייס עוד תרומות כדי להגיע לכל חייל בודד משוחרר".

לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully