האם מעסיקים ניצלו את משבר הקורונה כדי להיפטר מעובדים עם מוגבלויות? כיצד ייתכן שמעסיקים הוציאו פי 4 יותר עובדים עם מוגבלות לחל"ת מעובדים ללא מוגבלות? בשבוע בו מצוין היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, עצוב לגלות שדווקא האוכלוסייה הכי חלשה, הזקוקה יותר מכל למסגרת של יציבות ושגרה, לא זכתה למעטפת הגנה מהמדינה ומהמעסיקים שתמזער את הפגיעה שלהם ממשבר הקורונה. לאחרונה פורסמו נתונים מדאיגים ביותר של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, המעידים על ירידה משמעותית בנכונות להעסקתם מאז משבר הקורונה. 62% מהאנשים עם מוגבלויות לא הועסקו באוקטובר, בהשוואה ל-39% בלבד לפני המשבר. בישראל חיים כיום 780 אלף אנשים עם מוגבלות בגיל העבודה, ומאמץ של שנים לשלבם בשוק העבודה בדרך לרדת לטמיון. זהו תמרור אזהרה בוהק, ומדרון ממנו הפערים עלולים רק לגדול.
בצל משבר הקורונה, אנשים עם צרכים מיוחדים הנותרים בביתם ללא תעסוקה, חווים קשיים אדירים שקשה אף לתאר במילים. חישבו על הדיכאון, הפגיעה בדימוי העצמי והחרדה, שהם מנת חלקנו בתקופה האחרונה. אך בכל מה שנוגע לאנשים עם צרכים מיוחדים, הנזק כבד בעשרות מונים. הריפוי בעיסוק ושגרת היומיום החשובים עבורם כמו אוויר לנשימה, מתנפצים לנגד עיניהם ומותירים אותם בחוסר וודאות ובחרדה קיומית איומה. לכך תוסיפו את המצוקה הכלכלית והבידוד החברתי, אותם הם חווים גם בימי שגרה, אך מגיעים כעת לשפל חדש.
בתוך הדממה והחושך של משבר הקורונה ראוי יותר מתמיד להשתמש בכלי היעיל ביותר להסברה ומודעות ליכולותיהם של אנשים עם מוגבלויות - אמנות ותרבות. אמנות המשלבת אנשים עם מוגבלות מאפשרת לא רק לקדם ולהעסיק אותם, אלא גם לחשוף אותנו כקהל למצבים חברתיים שאיננו מכירים בדרך כלל, באופן שאינו מעורר סטיגמה או רחמים, אלא תפיסה חדשה של מוגבלות המבוססת על דיאלוג וגאווה. ובמובן רחב יותר - מלמדת את כולנו דברים חדשים על אנושיות, הקשבה, סובלנות ופתיחות לאחר. למרבה הצער בישראל של 2021 מעטים המצבים בהם תתקלו בשחקן חירש או עיוור בסדרת טלוויזיה או בהצגת תיאטרון. על אף ששחקנים עיוורים וחירשים הם השחקנים הכי מרגשים וטוטאליים שתוכלו לראות.
אמנים ושחקנים עם מוגבלויות, הם סוכני תרבות שאי אפשר לוותר עליהם, כדי לעורר דיון על המציאות במרחב הציבורי, שבה אין "אמת" אחת. סוכני תרבות מאתגרים, מפתיעים, בועטים ולעיתים מתריסים, שמוציאים אותנו משיווי משקל, ומובילים לשינוי תפיסתי כלפי אנשים עם מוגבלויות. אך אין בכך די - כדי לחולל שינוי מהותי ועמוק, נדרשת רפורמה במדיניות הממשלה כלפי אמנות ותרבות הנוצרת ע"י אנשים עם צרכים מיוחדים.
הכרזת שר התרבות חילי טרופר לפיה באחריות מדינת ישראל לבצע מהלכים רחבים ומשמעותיים שיאפשרו שוויון, שילוב והנגשה עבור אנשים עם מוגבלות, מהווה צדק היסטורי. ההחלטה להכיר כבר בשנת 2021 בעשייה התרבותית של אוכלוסיות אנשים עם צרכים מיוחדים כתחום העומד בפני עצמו, הדורש מסלול תמיכה ייחודי (בדומה לאופן בו מתקצבת המדינה את ענפי ספורט הנכים בישראל). יאפשר להרחיב את המימון הנדרש לארגונים, וכך ימקצע את תחום התרבות המשלבת.
זהו רגע מרגש מאוד. אחרי שנים, נראה שמאמצנו ליצירת שינוי תפיסתי כלפי אמנות ותרבות שנוצרת על ידי אנשים עם מוגבלויות נושאים פרי. אנו צמאים לחזור לשגרה ולפגוש שוב את הקהל, להעביר את העוצמה המיוחדת שטמונה באנשים עם צרכים מיוחדים דרך אמנות, ולהעניק חוויה חושית מיוחדת ועוצמתית.
גם עלינו כציבור שאט אט יחזור למקומות הבילוי, מוטלת החובה לחולל שינוי, ולתת העדפה למקומות בילוי, אמנות ותרבות המשלבים אנשים עם צרכים מיוחדים. אסור לאפשר מצב בו גם אחרי שכולנו נחזור לשגרה, דווקא אנשים עם צרכים מיוחדים יישארו מבודדים מאחור.
אורן יצחקי הוא מנכ"ל "נא לגעת", מרכז תרבות ואמנות המפגיש בין חרשים ועיוורים לקהל הרחב