למדנו לדאוג לעצמנו. זה לא אומר שאפשר לשכוח אותנו

ניב עפרון נפצע בהיתקלות בצוק איתן ואיבד את חבריו לצוות. אחרי שנים של שיקום הוא עומד בראש עמותת "ריסטארט" שמסייעת טכנולוגית לחיילים שאיבדו מיכולותיהם. ועדיין, הוא יודע שצריך עזרה מבחוץ: "תקצוב ממשלתי הוא לא רק אחריות חברתית, אלא השקעה לטווח ארוך"

ניב עפרון
03/12/2020

אירועי יום ההוקרה לפצועי צה"ל שנערכו השבוע הם הרבה מעבר לימי הוקרה, הם רק תזכורת למה שאסור לנו לשכוח כל השנה.

יש פציעות ושריטות שאנחנו מרגישים, מתמודדים וחיים איתם כל יום בשנה, בדיוק כמו שאנו לא צריכים לעלות לאתרי הנצחה כדי לזכור את החברים שלנו שנפלו בשירותם הצבאי.

עבור רבים אני, ניב עפרון מצוות עפרון, אותו צוות וותיק של מגלן שנקלע למרפאת אונרא ממולכדת בצוק איתן, אבל אני גם ניב עפרון, מנכ"ל עמותת ריסטארט המסייעת לפצועי צה"ל לשוב ולחזור למסלול החיים ובחרתי להגדיר את עצמי מחדש אחרי הפציעה.

עוד בוואלה!

צפו: איך להפוך את ארוחת הערב עם הילדים לפעילות חוויתית?

בשיתוף חברת גליל
"יש פציעות ושריטות שאנחנו מרגישים. מתמודדים וחיים איתן בכל יום בשנה"(צילום: יחצ)

כשהתגייסנו היינו ילדים בני 18 שרצו להגן על המולדת. כשנכנסנו לעזה היינו חודשים ספורים לפני שחרור, עם אותם ערכים שהפכו לחלק בלתי נפרד מאיתנו וממי שאנחנו. כשאתה נמצא שם, התמונה נראית אחרת, הפרספקטיבה משתנה בבבת אחת. כשאתה נמצא בפנים, כל המחשבות שהעסיקו אותך בעבר מקבלות צורה אחרת. אתה שם, יותר מהכול, כדי שהחברים שלך שהפכו בשלוש שנים האלה למשפחה לא יפגעו . תחת אש אתה לא חושב על עצמך אלא אתה החשוב על השלמת המשימה שחלק בלתי נפרד ממנה הוא להשיב את כל הצוות בשלום הביתה.

נפצעתי בהיתקלות עם מחבלים כתוצאה מירי ביד ובחזה. לימים הצוות שלי, החיילים שלי, אחים שלי, המשפחה שלי, שהמשיכו בלחימה, הגיעו למרפאה של אונר"א, שבה נפלו החיילים מתן גוטליב ז"ל, עומר חי ז"ל וגיא אלגרנטי ז"ל מבלי שיכולתי להיפרד מהם מהרגעים האחרונים שלהם בחיים.

כשהייתי מאושפז בתל השומר, שושי רושנבסקי, שהתנדבה עם פצועי צה"ל, ניגשה אליי וניסתה לייצר שיח. באותה תקופה העדפתי שלא לדבר עם אף אחד, והייתי סגור עם עצמי. אתה כל הזמן מנסה לחשב מסלול מחדש לגבי כל אספקט בחיים. שאלות כמו "בוקר טוב, מה נשמע?" נשמעות לך תלושות מהמציאות.

שושי לא ויתרה לי ועלי, והצליחה לשכנע אותי להשתתף בפרויקט של עמותת "ריסטארט". כי על חלומות לא מוותרים. כחלק מהשתתפות שלי בפרויקט, הבנתי שהשתניתי פיזית, גופנית ונפשית ושאני עכשיו צריך לקום על הרגליים. צוות המפתחים של עמותת "ריסטארט" ייצרו לי פתרון שאפשר לי לחזור ולעשות מתח על אף הפציעה הקשה שלי ביד. בזכות הצוות שהשקיע שעות רבות במשך כמה חודשים, הצלחתי לעשות מתח ויותר מהכל הצלחתי להרגיש אחרי כל-כך הרבה זמן, תחושת מסוגלת ושלא להתייאש ולא לוותר. הרגשתי שמשהו בי מתעורר מחדש.

מגשימים חלומות. עמותת ריסטארט(צילום: יחצ)
פרויקט של עמותת ריסטארט להשבת חיילים למסלול המקצועי(צילום: יחצ)

מאז, העמותה ליוותה מאות פצועי צה"ל בתהליך החזרה למסלול. היום אני סוגר מעגל ואני עומד בראשה יחד עם שושי. בכל שנה ובמהלך כל השנה יש לנו מנטורים שמלווים את הפצועים ומסייעים להם לחזור למסלול החיים.

פעם בשנה נערך פרויקט Makers for Heroes שנועד למצוא פתרונות טכנולוגיים לאתגרים של פצועי צה"ל. בפרויקט זה, ישנם מעל 300 מתנדבים בשנה מחברות הייטק המובילות במשק ובזכות השתתפותם אנו מגשימים את החלומות של פצועי צה"ל. אין מילים שיוכלו לתאר ולהמחיש את המשמעות את ההרגשה של נכה צה"ל שמצליח לעשות פעולה שלא יכול לעשות קודם לכן עקב מגבלתו, בעזרת פתרונות יצירתיים שהמתנדבים מייצרים במסגרת הפרויקט, תחושת המסוגלות והתקווה שחוזרת אחרי שנים רבות שאתה כבר ומבין שיש דברים שכבר תוכל לעשות יותר.

גם בימים מורכבים ומאתגרים אלו בתקופת מגפת קורונה, מצאנו את הדרך לסייע לפצועי צה"ל והערכנו את הפרויקט בהתאם למגבלות ובכך שהצוותים עבדו בקפסולות. היה מדהים ומרגש לראות את ההירתמות של כולם למרות האתגרים והקשיים בשל תקופת הקורונה. אני חייב לציין שהתוצרים היו מדהימים.

להשיג את הבלתי אפשרי(צילום: יחצ)
פרויקט של עמותת ריסטארט להשבת חיילים למסלול המקצועי(צילום: יחצ)

השבוע היינו בכנסת, כחלק מיום ההוקרה לפצועי צה"ל בוועדת המשנה לעניין הטיפול והסיוע לנפגעי הלם קרב בראשות ח"כ אופיר סופר. בפעם הראשונה הוקמה ועדה רשמית לטיפול בנושא בכנסת ופעם ראשונה שהוצבה בכנסת תערוכה שמציגה את הפצועים והחלומות שלהם. הישג משמעותי עבור העמותה ולנכי צה"ל.

לא מדובר בעוד תמונות שמוצבות על קיר, אלא ביצירת מודעות. ביכולת של האמנות לספר את הסיפור שלנו כפצועי צה"ל ושביחד עם שאר החברה הישראלית, אנחנו יכולים לפרוץ גבולות.

עבור ענבל, שנפצעה בקרקל לפני 18 שנים וחלומה היה לחזור לגלוש, פותח גלשן מיוחד. עבור עילי חיות, שנפצע בשנת 2018 ונותר משותק, פותחו עבורו משקפי VR המדמים תחושת ריצה. עבור רועי, שנפצע בשנת 2016 בצנחנים וידו נותרה מקופלת וכאובה, החלום היה להתנייד עצמאית בתוך המושב. יוסף אברמסון כמעט וויתר על החלום שלו לנגן אחרי שנפצע בידו בצוק איתן והוא חזר לנגן אחרי 5 שנים בזכות כפפה מיוחדת שפותחה עבורו. ואלו רק דוגמאות בודדות לחלומות שהצלחנו להגשים לפצועי ונכי צה"ל משנת 2014 עד היום.

השקעה באותם הלוחמים שיוכלו לבצע פעולות שלא יוכלו לעשות קודם לכן, ובכך לחזור למעגל החיים, התעסוקה, להיות פרודוקטיביים ולהגשים את עצמם, היא לא עניין של צדקה ואפילו הרבה מעבר לחובה אזרחית מוסרית. מדובר באנשים שיכולים להוביל בכל מקום שישתלבו, כעובדים, מנהלים ויזמים. תקצוב ממשלתי עבור עמותות כמו ריסטארט הוא השקעה לטווח ארוך, הרבה מעבר לאחריות חברתית.

"ליצור היפוך תודעה"

ח"כ אופיר סופר: "באירועי מנהרת הכותל בשנת 1996 ראיתי את המערכת הפיקודית קורסת. באירוע ההוא היו לי פצועים ונפגעים וזה ליווה אותי שנים רבות בתוך מפקד בצה"ל ומשפיע עד היום על אופן תפקודי. צה"ל לא מפקיר את פצועיו וגם לא מדינת ישראל. לא במהלך הקרב ולא אחריו. לכן אני מבקש ליצור עכשיו היפוך תודעה בכל הקשור לפצועי צה"ל אלו שפציעתם גלויה ואלו שפציעתם שקופה. צריך להרים את הראש ולומר- שגינו. להחזיק מטוסים וציוד עולה כסף וגם להחזיק בני האדם, ההון האנושי עולה הרבה כסף. אחיי ורעיי פצועי צה"ל ופעולות האיבה. גבורתם בעת ההיא נר לרגלינו. גבורתכם ואורח חייכם היום היא אור גדול עבור כולנו".

  • נכי צה"ל
  • מוגבלויות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully