לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו
חברת "מלח הארץ" נרתמה למען המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין שעבורה מסמלים יותר מכל את הביטוי "מלח הארץ". חיילים בודדים ישראלים ללא עורף משפחתי אלה בחרו להתגייס לצבא לשירות משמעותי, על אף עברם המורכב והיעדר התמיכה המשפחתית ובחרו בנתינה לחברתם וארצם. אחד החיילים הבודדים שעונה על ההגדרה ומספר את סיפורו האישי הוא משה אליהו שיחסית לגילו הצעיר, עבר המון בחייו.
הוא נולד בבני ברק להורים שחזרו בתשובה והקימו משפחה גדולה שכללה תשעה אחים ואחיות, כאשר הוא היה השביעי מביניהם. האלימות במשפחה הייתה קיימת מאז שהוא זוכר את עצמו. כבר בגיל 6 אביו החל להכות אותו, בזמן שאת אימו ואחיו הגדולים הכה קודם לכן. "אמא לא יכלה להגן עלינו כי היא בעצמה הייתה מוכה ואף אושפזה כמה פעמים", הוא נזכר. לאחר שאימו הגישה מספר תלונות במשטרה נגד אביו, הרווחה התערבה וגרמה להוצאת אליהו ואחיו מהבית והעבירה אותם לפנימיות.
כשהיה בן 11, הוריו התגרשו והוא ואחיו עברו עם אימם לטבריה. עד גיל 13, מצא עצמו מועבר מעיר לעיר ומפנימייה לפנימייה. "אין לי חוויות טובות מהרווחה כי הכל נעשה בכוח", מספר אליהו. אביו היה לוקח בכוח אותו ואת אחיו לביתו במודיעין ומנסה להסית אותם נגד אימם, ממנו היו בורחים אליה, עד שהרווחה הייתה מחזירה אותם לפנימיות בניגוד לרצונם. בסופו של דבר, אביו ישב שלוש שנים בכלא והקשר עמו נותק לחלוטין.
"בגיל 13 התחלתי להבין שמשהו לא נורמלי אצלי בבית. זה רק הידרדר עם השנים והגיע למצב שכבר לא יכולתי להישאר ובעצם ברחתי מהבית עם שני אחיי הגדולים, בן 14 ובת 16. שלושתם שכרו דירה ברמת גן וכדי לשרוד, להתקיים ולשלם חשבונות עבדו בתחום המסעדנות. "זאת הייתה תקופה של משבר אחד גדול. להתמודד עם אבא שלי, לעבור בין פנימיות, להחליט שאני רוצה לגור באופן עצמאי, לרשום את עצמי לבית ספר".
את המרכז לחיילים בודדים הכיר דרך אחיו הגדול שהתגייס שנה לפניו ולווה על ידי ציקי אוד, ה"אבא המאמץ" של החיילים הבודדים בעמותה. "הוא עזר לי בכל דבר - תווי מזון, ת"ש, מיצוי זכויות ואפילו ליווה אותי לגיוס ולא פספס את טקס ההשבעה". תחילה, אליהו לא רצה להתגייס אבל אז שינה את החלטתו ורצה להיות בקרבי, אך הוא שובץ בטכני של חיל האוויר והיה סרבן בקו"ם עד שהוחלט להעביר אותו לחיל ההנדסה הקרבית. "רציתי לעשות משהו משמעותי. המטרה הייתה אם כבר להתגייס אז לעשות את זה עד הסוף, לא להעביר את הזמן".
לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו
למרות הקשיים הכרוכים בלהיות חייל בודד, אליהו עשה שירות מלא ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. בהמשך, רצה לצאת לקורס מ"כים אך נתקל בהתנגדות מצד הצבא. "לא היו לי ציונים טובים במבחנים שעשיתי בצו ראשון ולכן לא רצו להוציא אותי לקורס מ"כים. אחרי שציקי הפעיל לחץ על הגורמים בצבא והסביר להם מי אני באמת, אישרו לי לצאת לקורס ובהמשך מוניתי לסמל מחלקה. בסופו של דבר, הצבא נתן לי המון כלים ובנה אותי. אם לא הייתי מתגייס הייתי נשאר ילד".
לקראת שחרורו מצה"ל הגיש אליהו מועמדות למשרד ראש הממשלה ליחידת אבטחה עילית, המתמחה באבטחת אישים והיה בתהליך מיון של כמעט שנה. בסופו של דבר, התקבל ועבד שם עד ינואר האחרון. בנוסף, הוא חידש את הקשר עם אימו שבשנים האחרונות הייתה במעון לנשים מוכות. "היא לא מעורבת בחיי ואין לי תמיכה ממנה. אני מוצא את עצמי תומך בה, אבל אין בי כעס כי למרות האלימות הקשה שעברה היא לעולם לא וויתרה עלינו. אני ואחיי מנסים לעזור לה כמה שיותר כדי שתשתקם ותחייה חיים נורמטיביים", משתף אליהו.
היום, למרות כל האתגרים והקשיים, הוא נשוי לאשתו בר שלוש שנים ובימים אלה הם מצפים לבת. כמו כן, הוא עובד כמנהל אזור בחברת אבטחה מובילה בארץ ומנהל צוות של 73 עובדים. תוך כדי הוא משלים בגרויות באוניברסיטת אריאל ובהמשך מתכנן לעשות תואר ראשון בהנדסת בניין. "העמותה סייעה לי לקבל את המלגות. חשוב שיידעו שיש עזרה גם אחרי השחרור".
ליאורה רובינשטיין, מנהלת התוכנית לחיילים בודדים ישראלים חסרי עורף משפחתי המליצה על משה אליהו כאדם שלדבריה הוא מלח הארץ: "כשהמציאו את הביטוי 'מלח הארץ' זה היה לאנשים כמוהו".
"אני לא מחשיב את עצמי כמלח הארץ, אבל כיף לשמוע שזה מה שחושבים עליי" אומר אליהו בצניעות. הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לצעירים שמתמודדים עם דברים דומים לאלו שאני התמודדתי הוא להשקיע בלימודים, תמיד ללכת בדרך הישר ולא להסתבך עם דברים שתצטערו עליהם במהלך השנים".
אילנה גולן, מנהלת השיווק של "מלח הארץ": נרתמנו למבצע ההתרמה למען החיילים הבודדים מתוך חיבור אמיתי התואם את ערכי 'מלח הארץ', חברה שורשית אשר פועלת בישראל משנת 1922 ומצמיחה תעשיה מועילה לאדם, לקהילה ולסביבה. החיילים הבודדים בישראל הם מלח הארץ האמיתי, מתמודדים עם בדידות, אבטלה, מצבי חרדה, וכל זאת ללא תמיכת המשפחה. תקופת הקורונה היא תקופה קשה המלווה בתחושת חוסר ודאות עבור כולנו ובמיוחד עבור החיילים הבודדים, אשר נאלצים להתגבר על אתגרים בחיי השגרה, ואלה מתעצמים בשל המצב. אני נרגשת שהכסף שייאסף ביום מיוחד זה, ישמש את מתנדבי העמותה בפעילות המבורכת למענם".
לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו