הנתונים הקשים המתפרסמים כעת בנייר העמדה של מרכז המידע והמחקר של הכנסת בנושא פערי תעסוקה ושכר בין פריפריה ומרכז מצביעים על פערים גדולים בין מרכז לפריפריה מבחינת שיעור ההשתתפות נמוך בכוח העבודה, שכר ממוצע ושיעור המועסקים במחקר ופיתוח. עיקר היווצרות פערים אלו נובע מהעדר נגישות להשכלה גבוהה ופערים הגדולים בהגעה לאקדמיה בין יישובי המרכז ופריפריה. משבר הקורונה המחיש עוד יותר את פגיעותה של הפריפריה, איך אנשים עם השכלה לא אקדמית היו הראשונים לאבד את מקום עבודתם ועד כמה המשבר העמיק את הפערים.
לא ייתכן שאחוז הסטודנטים המגיעים מאשכולות סוציואקונומיים 5 עד 10 יעמוד על 76% ואילו אחוז הסטודנטים המגיעים מאשכולות סוציואקונומיים 1 עד 4 יעמוד על 24%. אם רוצים לעשות שינוי משמעותי, חייבים להתחיל בחינוך ובעידוד השכלה גבוהה: לגרום לילד ולילדה הגדלים באופקים, ערד וקריית מלאכי להאמין בעצמם ובמסוגלותם להגיע לאקדמיה בדיוק כמו בני גילם משוהם, גבעת שמואל ולהבים.
לצד יכולות הנרכשות בבית הספר כגון בגרות מלאה, מתמטיקה ואנגלית ברמה של ארבע וחמש יחידות יש לשים דגש גם על תחושת המסוגלות של תלמידי הפריפריה, היכולת לחלום ולהאמין בעצמם והחשיפה לסטודנטים ולמוסדות להשכלה גבוהה. השקעה בכיתות קטנות, יחס אישי, לימוד בפרויקטים, משימות מגוונות, מתן מקום ליכולות שונות ופרויקטים של חשיפה ומוכנות לאקדמיה הם כלים רבי ערך בתחום זה.
בנוסף, יש לשים על השולחן גם את ההעדפה הברורה של חברות ההייטק לגייס בוגרי אוניברסיטאות על פני מכללות, למרות נתונים המעידים על כך שלאחר שבוגרי המכללות צוברים ניסיון הם מתחרים בהצלחה בעמיתיהם בוגרי האוניברסיטאות, ומסננים נוספים כגון ראיונות קבלה לעבודה בשפה האנגלית, ראיונות הבוחנים גם הון תרבותי ועוד. קברניטי חברות ההייטק צריכים להבין כי יש להם תפקיד במשימה הלאומית של פיתוח ההון האנושי הגלום בפריפריה וכי בהשקעה נכונה עובדים אלו יצמיחו פרות איכותיים. לכך יש השפעה עצומה על צמצום או הגדלת הפער בין מרכז לפריפריה ופיתוח המשק הישראלי כולו.
אוכלוסיית הפריפריה מונה כרבע מאוכלוסיית ישראל, עם זאת, היקף המשרות במחקר ופיתוח במחוז הצפון והדרום יחד הן 12.2% בלבד מכלל המשרות בארץ, זאת לעומת 35% במחוז תל אביב. אוכלוסיית הפריפריה מהווה מאגר יקר ערך של הון אנושי, שבניצול נכון יוכל לסייע למדינת ישראל לזנק קדימה. כל עוד מדינת ישראל ממשיכה למקם את עיקר מוקדי הפיתוח בין חדרה לגדרה לא ניתן יהיה לעשות זאת בהצלחה והפערים ימשכו לגדול. המחקר מצביע גם מגמה של הגירה מתמשכת מאזורי הפריפריה למרכז הארץ, ואם לא נתעורר בזמן מדינת ישראל תמצא את עצמה עם ישובי ספר מדוללים, ישובים אשר בהעדר אוכלוסייה חזקה הפועלת למען הישוב ומשלמת מיסים יחלשו עוד יותר ומצויים בסכנה להפוך ליישובי רפאים. הדוח מציין כי רבות ממדינות ה- OECD מקדמות תוכניות ייעודיות לפיתוח כלכלי של אזורי פריפריה כדי לצמצם הגירה מאזורים אלו לערים הגדולות, להקטין את הפערים הכלכליים בין האזורים ולאפשר התמודדות מול שווקים בינלאומיים - ראוי למדינת ישראל כי תיקח דוגמא מחברותיה לארגון ה- OECDאליו היא כה גאה להשתייך. אם מדינת ישראל לא תשקיע יותר בהישגי הצעירים החיים בפריפריה ותייצר הון אנושי מתאים לעבודות מחקר ופיתוח בפריפריה - המוטיבציה של חברות ההייטק לפתוח מרכזי פיתוח באזורים אלו לא תגדל.
אם לא נשכיל לצמצם פערים אלו הם יהפכו לקרע בלתי ניתן לאיחוי במרקם העדין של החברה הישראלית, אשר יגדיל את החלוקה הדיכוטומית למעמדות ויפרום את תחושת השייכות והלכידות החברתית שכה חיונית לחוסנה של מדינת ישראל.
תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל אייסף - הקרן הבינלאומית לחינוך