מדינת ישראל תיכנס לשנת 2021 ללא תקציב - את זה כבר כולם יודעים. השאלה הפתוחה עדיין היא האם הממשלה תצליח להעביר בתוך 17 הימים הקרובים תקציב לשנת 2020. אם תקציב 2020 לא יעבור עד ל-23 בדצמבר - והסיכוי לכך גובר ממש משעה לשעה - הכנסת תתפזר, ייערכו בחירות ותקציב מדינה חדש לשנת 2021 יאושר במקרה הטוב בקיץ.
העובדה שהמדינה תיכנס לשנת 2021 ללא תקציב מאושר איננה מדירה שינה מעיני האזרחים והפולטיקאים. מדובר אחרי הכול בתופעה שהופכת לנורמה החדשה במדינת ישראל.
באוצר כבר נערכו לכך עם תזכיר חוק, שאמור להסדיר את המעבר מ-2020 ל-2021. העובדה שהממשלה בחרה שלא לדון ביום א' בתזכיר החוק, מחייבת הדלקת נורת אזהרה אדומה מהבהבת - כי אם הכנסת תתפזר מבלי שחוק המעבר יאושר, צפויה כאן דרמה אמיתית, בממדים של Shutdown (הדממה) אמריקאי. בארה"ב, נזכיר, יוצאים 1.3 מיליון עובדי הממשל הפדרלי לחל"ת בכל פעם שהקונגרס אינו מצליח לאשר תקציב בזמן.
בישראל, בניגוד לארה"ב, הזמני הוא הקבוע ולכל מחסום יש דרכים עוקפות. כך נקבע הסדר משפטי שמאפשר לחשב הכללי באוצר לממן את פעילות הממשלה - גם כשאין תקציב מדינה מאושר. בכל חודש החשכ"ל יהלי רוטנברג אמור לחלק למשרדי הממשלה (ולהחזר חובות) סכום השווה לאחד חלקי 12 של תקציב השנה הקודמת.
החסרונות של התקציב ההמשכי
ב-2020 חולק בכל חודש 1 חלקי 12 של 398 מיליארד שקל - שזה סכום תקציב המדינה המאושר של שנת 2019. אם לא יאושר תקציב מדינה ל-2020, התקציב של 2019 ימשיך שנה נוספת גם ל-2021. הוצאות הממשלה גדלות בכל שנה במנגנון המכונה "טייס אוטומטי", שנועד להבטיח שלמרות הגידול באוכלוסיה, רמת השירותים לאזרח לא תיפגע. מבחינת החשב הכללי זה אומר שאם ב-2020 היו חסרים לו 14 מיליארד שקל לכיסוי ההוצאות השוטפות - הרי שב-2021 יהיו חסרים לו 28 מיליארד שקל. עד כאן הכל ידוע וברור.
אבל מה שלא ידוע לציבור בישראל ולפוליטיקאים הוא שהמעבר משנה ללא תקציב לשנה שנייה ללא תקציב, מייצר לאוצר בעיות חדשות. כך למשל, כספים שהאוצר התחייב לשלם ב-2020, אבל לא הספיק לשלם (מה שמכונה "עודפים מחוייבים") - לא יכולים לעבור לשנת 2021. המשמעות מבחינת רוטנברג היא ששנת 2021 מתחילה אצלו במינוס של 15-17 מיליארד שקל - הוצאות שהוא חייב לשלם מתוך מסגרת התקציב המצומקת של 2019.
בנוסף לכך רוטנברג צריך לשלם הוצאות שהמדינה התחייבה להן במסגרת תוכניות הסיוע למשק למשבר הקורונה. מדובר בכ-54 מיליארד שקל, שמיועדים לתשלום במהלך 2021. לא כסף קטן.
נכון, הוראת שעה שחוקקה הכנסת קבעה שהכספים האלה ייחשבו כ"קופסה חוץ תקציבית", כלומר מעבר למסגרת ההוצאה המותרת בחוק, אבל הוראת השעה הזו עומדת לפוג בסוף 2020.
ואם לא די בכל אלה צריך החשב הכללי להכניס למסגרת ההוצאה גם את החזרי החוב של מדינת ישראל. ב-2019 המדינה נדרשה להחזיר חובות בכ-80 מיליארד שקל. ב-2021 הסכום אמור לקפוץ ל-100 מיליארד שקל. כשסוכמים את כל השינויים האלה יחד, מגלים פער של מעל 100 מיליארד שקל בין ההוצאות שהמדינה התחייבה לשלם ב-2021 לבין הסכום שאותו יוכל החשכ"ל להוציא על-פי החוק.
מי ישלם לעמותות ולקבלנים?
מה זה אומר? שהחל מ-1 בינואר לא יהיה לחשכ"ל כסף לשלם לעמותות, גופים ומוסדות שנתמכים על-ידי המדינה, לקבלנים ולנותני שירותים למדינה ואולי אפילו יידרש קיצוץ בשכר ובקצבאות. זה אומר שבעיצומו של משבר כלכלי, שמחייב את הממשלה להזרים כסף למשק - גלגלי המכונות ייעצרו. ספקים שעובדים עם הממשלה לא יקבלו תשלום ופרוייקטי תשתיות יעמדו מלכת.
נכון שזה לא קרה עד היום, אבל זה עלול לקרות בגלל המעבר משנה אחת ללא תקציב לשנה שנייה ללא תקציב, בגלל ההוצאות העצומות של הקורונה ובגלל שממשלת ישראל מתקשה לתפקד ולקבל החלטות הגיוניות.
בדיוק כדי לסגור את הפער הזה הפיץ האוצר את תזכיר החוק בסוף השבוע והתכוון להעלות אותו לאישור הממשלה. אלא שבניגוד מוחלט לטובת המשק ואזרחי ישראל - הממשלה לא מצאה זמן לדון בתזכיר ולאשר אותו כדי שיוכל לצאת לדרך הארוכה עד לאישורו בכנסת בקריאה שנייה ושלישית.
ואולי, התוצאות ההרסניות האלה יהפכו את תזכיר החוק לכלי פוליטי בין המפלגות היריבות - שינסו להפיל כל אחת על האחרת את האחריות ל-Shutdown הראשון שהיה כאן אי פעם.