זום. הפלטפורמה שכל כך מוכרת לנו היום ורק לפני שנה בקושי ידענו על קיומה, אם בכלל. אבל יש כאלה שהשתמשו בה בהחלט. אחד מהם היה אלי טייב, מנכ"ל השקעות והבעלים של חברת עמנואל, חברה יזמית לנדל"ן בפורטוגל, העבודה בזום לא היתה בבחינת חידוש. היעדר הנסיעות, לעומת זאת, היו בעבורו מכה. "הייתי בפורטוגל מדי חודש, ועכשיו אני מגיע אחרי תשעה חודשים", הוא אומר.
היתרון העצום מבחינתו הוא מנהל הפרויקטים הישראלי ושותפו לעסקים, שחי בפורטוגל מזה שלוש שנים, שנמצא וחי את השטח. "העבודה בזום היתה גם קודם לכן, היינו מנהלים שיחות שבועיות עם אנשי מקצוע, אבל זה לא היה תחליף לישיבות משותפות, פנים אל פנים".
עד חודש ספטמבר הוא חווה ירידה חדה בעסקים. "היה סוג של קיפאון. לאנשים היה חשש ממפגשים, וגם היו חגים", הוא אומר. "בפעם הראשונה בחיי נתקלתי באנשים שביקשו לסגת מעסקאות. אבל עד מהרה קלטתי שהחששות היו עניין אינדיבידואלי. לרגע לא היה לי ספק שהעסק נשאר. זה נדל"ן, לא בית קפה. לא היתה בכלל שאלה של להיות או לחדול", הוא מסביר. טייב מודה שספג ירידה של כ-60 אחוז מההכנסות בתחילת המשבר, אך לא נכנס לפניקה והאמין בחוזקו של הנדל"ן בחו"ל. "מאז ומתמיד שמרנו על קו שפוי בהוצאות. אין לנו משרדים במגדלי יוקרה ואנחנו עובדים נכון. בנוסף, חשבתי בצורה פרקטית ובהירה. העליתי תשתית אינטרנט מצוינת, הכנתי כללי עבודה מסודרים. הכנסתי מערכת ניהול מסמכים וענן - כי היה לי חשוב מאוד בזמן הזה לשמור על קשר חזק עם האנשים בפורטוגל. לדעת מה קורה, ליצור קשר אישי עם המקומיים. לשמור על שפיות. הזום סייע לי לעשות את זה בקלות", הוא מסביר.
טייב המשיך לעבוד במרץ אחרי ההאטה החדה. "הכנו תוכניות שיווק ושיווקנו עשרות דירות מדי יום בעזרת הזום", הוא מספר. "השתמשנו בזום כדי להכיר אנשי מקצוע. בהתחלה זה היה קצת מוזר. השיחות היו מתחילות בסמול-טוק. לאט לאט צברנו תאוצה, נכנסנו לשיחות בצורה קונקרטית. נהננו מיתרונות כמו העובדה שאין איחורים, אין ענייני חניה ופקקים. יתרון עצום. כולם מגיעים בזמן. אחרי שיודעים לסדר נכון את הפגישה ומגיעים מוכנים, כל השאר עובד ומתקתק".
הלקוחות הישראליים, בשונה מלקוחות העולם הגדול, חשדניים יותר לדעתו של טייב. "90 אחוזים רוצים 'לבדוק את הסחורה', לעומת 60 אחוזים מהלקוחות בחו"ל. הנה ממש עכשיו מכרנו דירה למשקיע הודי שקנה דירה בשיחת וידאו", הוא מספר. "אבל למרות שפורטוגל היתה מדינה ירוקה למשך כחודש בספטמבר, לא הרבה טסו לשם, מפחד הידבקות, ולכן מה שקרה זה שיותר עברו להשקיע כחלק מקבוצת רכישה".
ולמרות השינוי הגדול טייב ממשיך לראות את היתרונות, והם לא מעטים. "אמנם כנס משקיעים בוובינר זה לא הדבר שחלמתי עליו, זה הופך את העבודה למאתגרת יותר, אבל יחד עם זאת אני רואה איך אנשים מגיעים מוכנים יותר לקניה. הם עושים הכנות מראש הרבה יותר מבעבר. אנשים הגיעו למסקנה שהזמן חשוב יותר ומעריכים אותו. היום אני יכול לומר שהעלייה במחזור המכירות מורגשת היטב. זה החודש הכי טוב השנה, יחסית לשנה שעברה אפילו".
"כיום הרבה פגישות נעשות או בצורת זום או ווטצאפ וידאו וכמעט ואין פגישות פרונטליות", אומר גיא אהרונוביץ, קבלן בעל חברה לניהול וביצוע פרויקטים. "אין בתי קפה זמינים שאפשר לשבת בהם, והרבה משרדים סגורים, כי אנשים נמנעים מחדרים הומי-אדם". עם זאת, הוא מדגיש שזה לא בבחינת סטרטאפ ולגמרי לא דבר חדש לקיים שיחות ועידה או שיחות וידאו בעבודתו. "תמיד היו לקוחות שהם תושבי חוץ ולא יכולים להגיע, רק שהיום נוספו גם אנשים שהם בקבוצות סיכון ולא יכולים להגיע פיזית. אנשים מפחדים לבוא לשטח כי יש הרבה אנשי מקצוע ולא יודעים מי היה איפה. כל העניין של המדיה ושיחות הוידאו נותן מענה לתקופה הזו", הוא מסביר.
אהרונוביץ מדגיש שהמדיה לא מחליפה בשום אופן פיקוחים בשטח. "אין טוב ממראה עיניים בשטח", הוא מדגיש. יחד עם זאת, היתרון הגדול מבחינתו זה פחות "לשרוף זמן" ויותר נטו עבודה. "כשאין אנשים 'בין הרגליים' זה לגמרי חוסך זמן עבודה. דבר נוסף שמהווה בונוס מבחינתו זה אופן התיעוד של הדברים שחוסך הרבה בעיות בהמשך. "הכל מתועד בצורה הרבה יותר פרטנית ושוטפת, כי לא באים באותה תדירות לשטח", הוא מסביר. אבל כמובן שלא הכל ורוד בסיטואציה הזו. החסרונות הבולטים הם בבחירת האלמנטים השונים, כמו ריהוט וגופי תאורה שלעיתים צריך לבחור בשלט רחוק, הצורך לקבל החלטות שלא באמת יודעים כיצד יתקבלו בפועל וייראו במציאות".
כך או כך, ההתנהלות הכפויה הזו היא ממש לא "ספל התה" של הלקוח הישראלי, לדבריו של אהרונוביץ. "אנשים מתעקשים לראות בעיניים, וזה לגיטימי. הרבה פעמים פרויקטים מתעכבים יותר בצורה כזו. הלקוחות רוצים לוודא שלא עובדים עליהם, שאין בעיות ועניינים ובעיקר לא רוצים 'לצאת פראיירים'. אין ספק שהמשבר הזה קצת גורם לאנשים להרגיש חוסר ביטחון, והם נאלצים לבחור בפינצטה אנשי מקצוע שאפשר לסמוך עליהם". אהרונוביץ מאמין שכרגע אנשים מתאימים את עצמם לתקופה ומסתגלים למה שיש. "ברמה הפרטית בהתחלה היתה סוג של עצירה, ועם הזמן אנשים למדו לחיות עם זה וזה השתחרר בהדרגה. מי שקנה דירה לפני שנה וצריך לעבור - יעבור. מי שהמצב השתנה אצלו ונוספו לו ילדים - או לקוחות שצריכים לבצע התאמות שונות - זה ייעשה בכל מקרה. מי שלא הושפע בצורה דרסטית ונפגע כלכלית - ימשיך להשקיע ולעבוד, גם בצורה אחרת ממה שהיה רגיל", הוא מסכם.
"בתפיסת עולמי כמנכ"ל, אני רואה אחרי האינטרס העסקי שהכרחי לקיומו של העסק את רווחתם של העובדים ואת השמירה עליהם", אומר אייל שימן, המנכ"ל והבעלים של חברת LAMINAM בישראל. "בעיניי העובדים אחראים להצלחת החברה לא פחות ממני". ואכן, שימן מספר כי משהבטיח את שלומו של העסק ווידא שלא נשקפת לו סכנה קיומית, דאג למזער את הפגיעה, והוא מצהיר כי לא הוציא איש לחל"ת או פיטר מי מהעובדים שלו. "בתחילת המשבר היה אתגר גדול מה יקרה עם הייבוא מאיטליה. היתה שאלה אם הייבוא ימשך או שמא הקורונה נדבקת למשטחים. לשמחתי התקבלה די מהר החלטה שכן ממשיכים", הוא אומר.
שימן השכיל לעשות מה שרבים פספסו, בשל עננת חוסר הוודאות הגדולה שהטילה צל כבד על כולם, בתחילת המשבר. "בסגר הראשון החלטתי לקנות מערכת טכנולוגית חדשה לעסק, וניצלנו את הזמן ללימוד ולהטמעה. חלק נכבד היה שיעורי זום שהעניקה לנו החברה שליוותה אותנו והתקינה את המערכת", הוא מסביר. שימן מעיד כי זה היה ניסיון מצוין שצלח, לנצל את המשבר ללמידה משותפת ולהעברת מסר שהעובדים הם בבחינת משאב חשוב בחברה.
שימן אומר כי אמנם התחושה הכללית היא מדכאת ודי מזופתת, אך ניכר כי העסקים ממשיכים כרגיל אצל חלק לא מבוטל באוכלוסיה, בשונה מהסיפורים הקשים שמגיעים לתקשורת, של מי שאיבד את עולמו במשבר. מכיוון שהעדיף להדיר את עצמו באופן עקרוני מפרסומי יוקרה ומקמפיינים גדולים במדיות השונות ממניעים אתיים, הוא בחר כן להגדיל את החשיפה ברשתות חברתיות. "אנשים נמצאים יותר בבית, נכנסים לפייסבוק ולגוגל. שם הראינו נוכחות יפה", הוא מסביר. ואכן העליה במכירות לא אחרה לבוא, והיתה משמעותית, אפילו ביחס לשנים עברו.
"תמיד היו בעבודתי שיחות וידאו, בעיקר עם לקוחות חוץ", אומר שי דוד, בעל חברת כרכום המתמחה בתכנון, עיצוב וביצוע גינות וחללי חוץ. "אבל תקופת הקורונה כמובן הגבירה את הצורך בהן. אם פעם אנשים היו פחות נגישים לשיחות וידאו, התקופה הזו גרמה לזום להפוך ללהיט, והוא כבר לא 'מילה גסה' ומשמש כלי עבודה שימושי ומאוד פרקטי", הוא מסביר.
דוד מציין שהוא מבעלי העסקים שיצאו נשכרים מהקורונה, ולא נאלץ להתמודד עם דאגה לעסק שלו. "במקרה שלי, העובדה שאנשים היו 'תקועים' בבית, רק גרמה להם להבין את הערך הגבוה שיש לסביבת החוץ בחיים שלהם. מה גם שללקוחות שלנו אין לרוב בעיה תקציבית מהותית", הוא אומר. "אנשים הבינו שלא משנה כמה הבית שלהם יקר, יפה ומושקע, הם רוצים לצאת מהכלא הזה, גם אם הוא עשוי מזהב".
שיחות הזום תפסו אצלו מקום ניכר בעיקר בתחילת הקורונה. "בסגר הראשון כולם היו בבית. אני ניצלתי את זה כדי להכין מצגות מיוחדות, לשפר ולשדרג את תיק העבודות שלי, ותמצתתי את כל מה שהיה לי, שיתאים לשיחות הוידאו". על הזום עצמו יש לו רק דברים טובים להגיד: "היתרון המשמעותי הוא שהפגישות מאוד ענייניות. אין בזבוז זמן אין סמול טוק לפני ואחרי, וניגשים ישר לעבודה, בלי קפה", הוא מחייך. דוד מספר כי בתחילה הסתפק בגרסה החינמית והסתפק ב-40 דקות שיחה שניתנו לו, עד שאנשים התרגלו לזום והתחילו להרגיש חופשי ונינוחים יותר, ולהאריך בדברים.
"אני יכול לומר היום שהזום עזר לי מאוד בעבודה. היום אני מגיע יותר ממוקד ותמציתי לפגישות פרונטליות. הפכתי את הזום לכלי עבודה נטו, והיום הוא עוזר לי לסגור פרויקטים ומשם נותר לי רק להגיע ללקוח ולעבוד", הוא מסכם.
ברברה ברזין, מעצבת פנים ובעלת בית ספר גבוה ללימודי עיצוב פנים, דווקא לא התלהבה מהזום בהתחלה. "הבית ספר שלי הוא הכי יקר בארץ ויש לזה סיבה. זה האינטגריטי שלי לדאוג שלתלמידים שלי יידלק האור בעיניים", היא אומרת. במקום זום היא החלטה לעשות שיפוץ נרחב בבית הספר. "הרמתי קירות גבס ודאגתי ללמד כאן, כשהתאפשר, בהתאם לכללים ולהנחיות של משרד הבריאות". מכיוון שענף הבניה הוחרג מהסגר, התמזל מזלה של ברזין לעבוד יותר מהרגיל. לבצע פיקוחים וגם הרצאות דרך הזום.
"המשרד עבד כרגיל, כמשרד תכנון לכל עניין, והתלמידים לקחו שיעורי מחשב בזום". עד מהרה הבינה ברזין שהכלי הזה אינו מתאים ללימוד רזי המקצוע, כפי שהיא מעבירה אותם. "אני יודעת שיש אנשים שהזום הציל את החיים שלהם, אבל בעיניי הזום מקשה על המורה. אני מאסטרו. קשה לי לדעת אם ירדו לסוף דעתי. במיוחד בנושא מולטי דיסיפלינרי כעיצוב, שיש לו המון רבדים. אצלי השיעור הוא מאוד חוויתי. אני אוהבת להצחיק, לרענן, להפתיע", היא מסבירה. "לפני שהתחלתי להרצות בזום הקלטתי את עצמי 10 פעמים מדברת בזום, ונתתי לעצמי הערות", היא אומרת. "בחנתי איך אני נראית, מבחינת השיער והתאורה, האם הקול שלי מאנפף. הסתכלתי מהצד, תיקנתי שיפרתי. נרדמתי מעצמי בסוף", היא צוחקת. "במיוחד בהשוואה לעצמי 'בלייב', אז אני תמיד באה מכל הכיוונים, אוהבת לבדוק עירנות".
ודווקא כשנדמה שהמשבר מתחיל להיות מנוהל ואולי אפילו מצליחים להביע אופטימיות זהירה בדבר סיום באופק, יש לה תובנה משמחת: "היום אני יכולה להיות מלכת הזום. זה לחלוטין עניין של מיומנות. יש צורך במידה של תיאטרליות, לדעת מתי להוריד ולהנמיך את הקול, צריך גם לדעת איך להצחיק, זה לגמרי לא פשוט בזום כמו שאולי נדמה".