לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו
אלי סופר נולד וגדל בירושלים להורים חרדים. הוא ילד מספר 11 מתוך 12 אחים ואחיות. "הייתה לי ילדות קשה ואחרי הרבה אלימות שחוויתי בבית הספר החסידי, עזבתי בכיתה ו' ועברתי לרחוב" סיפר במשדר המיוחד ששודר בוואלה למען חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי . "לא הייתה לי מסגרת, ישנתי בבתים נטושים וחיפשתי אוכל בפחים".
התפנית הראשונה בחייו הגיעה כאשר החל לעבוד בבר בירושלים והכיר עולמות שונים. בעקבות מפגשים עם חיילים שהגיעו למקום בסופי השבוע הוא התגייס, אך נתקל בבעיה: "היה לי קשה לקבל הכרה כחייל בודד, כי ההורים שלי גרים בישראל. לא ממליץ לאף אחד לעבור את התהליך הזה. צריך לחזור להורים, למרות שאתה לא מעוניין להיות בקשר איתם ולקבל את החתימה שלהם שהם מוותרים עליך".
בסופו של דבר, אחרי שנה וחצי של מאבק שבין היתר גרם לו להיקלע לחובות בזמן השירות, אלי קיבל את מעמד החייל הבודד. הוא שירת כלוחם ונפצע בצורה קשה בהיתקלות עם מחבלים במבצע צוק איתן, כאשר ספג שלושה כדורים ברגלו. בשלב זה, מי שנכנסה לחייו הייתה דרורית ניצני, אשתו של הבדרן המוכר יאיר ניצני. "אחד החברים של הבת שלי נהרג בצוק איתן ובמהלך השבעה, החברים שהגיעו חיפשו בית לחייל בודד. בתי שאלה אם אפשר לאמץ אותו אלינו למשפחה ואני חשבתי על מישהו שמגיע מחו"ל, כי זה מה שהכרתי" היא נזכרה.
"פתאום החייל הבודד (אלי) הגיע אלי, על כיסא גלגלים ודיבר עברית. חטפתי שוק, כי לא ידעתי שקיימת תופעה כזו" היא מוסיפה. בעקבות המפגש, יזמה דרורית את התוכנית לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי בתמרכז על שם מייקל לוין, ואימצה אליה את אלי: "הוא נכנס אלינו הביתה בשמחה. גידלנו שלוש בנות ולא ידענו איך מטפלים בבן, ועוד חייל קרבי, פצוע והלום קרב. הוא היה במצב קשה וציקי אוד מהעמותה ליווה אותו, נתן לי תדרוך, רמז בעדינות שאולי החדר ורוד מדי ודברים כאלה. ככה למדנו כולנו להתמודד".
לטובת התוכנית החדשה שיזמה, דרורית עזבה את עולם האופנה בו עסקה: "הייעוד החדש נפל עליי פתאום, אבל היה לי ממש קל לעשות את המעבר. מצאתי את עצמי מנסה לחפש איך עוזרים לאלי, כי הבנתי במהרה שהוא מתקשה בקריאה וכתיבה ושיש לו פער תרבותי עצום".
כיום, התוכנית מסייעת לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי עוד מלפני הגיוס, כדי שלא יקלעו למצוקה: "אנחנו יודעים להוכיח לרווחה ולצה"ל שאכן מדובר בחייל או חיילת בודדים, והצבא מכיר בנו כגוף שעוסק בזה. התהליך התקצר משמעותית לעומת התהליך אותו נאלצו לעבור לפני התוכנית, אז חיילים לא תמיד היו שורדים את הצבא בגלל הקשיים והחובות. אנחנו מכוונים אותם היום למכינות קדם-צבאיות, מלווים אותם לגיוס בבקו"ם ולאורך כל השירות, כמו את הילדים שלנו. אנחנו המשפחה והקהילה שלהם ושלושה חודשים לפני השחרור, אנחנו יושבים איתם ובונים ביחד תוכנית כדי שירכשו השכלה ומקצוע".
ואלי אכן מוכיח כמה התוכנית מאפשרת לחיילים להתקדם ולהתגבר על האתגרים הניצבים בפני חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי. אם כאשר הגיע לדרורית הוא בקושי ידע את הא-ב, כיום הוא כבר אחרי השלמת בגרויות אותה עבר בהצטיינות ונמצא בשנה השלישית של לימודי תואר ראשון במנהל עסקים. "דרורית עשתה שמיניות באוויר וכל השכונה עזרה לי. זה לא היה פשוט כי הייתי פצוע נפשית ופיזית. הייתי תקופה ארוכה על כיסא גלגלים, לא נייד בכלל ולימדו אותי לקרוא ולכתוב, לשחות, וסייעו לי להוציא רישיון נהיגה. אם היו מספרים לי בתחילת הדרך שככה זה יראה, לא הייתי מאמין".
"העמותה עוזרת להמון חיילים בודדים חסרי עורף משפחתי, עם מצרכים בסיסיים וקשיים כלכליים, כי הכל עולה כסף. בזכות התרומות, לעמותה יהיה הרבה יותר קל להציל את אותם חיילים בודדים ולמנוע מהם לחזור לרחובות" סיכם אלי.
לא משאירים אף חייל בודד. לתרומות המרכז לחיילים בודדים ללא עורף משפחתי היכנסו ועזרו