האירועים האלה היו צריכים לקבל יותר פוקוס, אבל אז באה הקורונה

ב-2020 לא קרו הרבה דברים שהיו צריכים לקרות. אתם יודעים, קורונה. אבל היו כאלה שקרו גם קרו, רק שהם לא קיבלו את הפוקוס הראוי. השנה הזאת מסתיימת, ואנחנו קיבצנו מנכ"לים שיספרו לנו מה הפסדנו, או יותר נכון - מה אנחנו לא בדיוק יודעים שהרווחנו.

חודשים ארוכים של התמודדות עם מגפה עולמית וסגירת השמיים, תורמים באופן טבעי לתחושה שהעולם נסגר, וממקדים את תשומת הלב של כל מדינה לענייניה הפנימיים. אמנם המציאות היא אחרת. הזדמנויות שבעבר היו מוסוות על ידי עניינים ''חשובים'' או דחופים יותר, מקבלות עכשיו במה. פה ושם אף מבצבצים סימני דרך המעידים על העולם שיחכה לנו לאחר עידן הקורונה: יחסי נרמול של מדינת ישראל עם חלק ממדינות ערב הסוניות, אמנות חדשות בתחום המיסוי בין ישראל לאוסטרליה, הסכם פורץ הדרך RCEP (הסכם סחר חופשי בין 20 מדינות באסיה - אמנם ללא ארה"ב והודו) ותוצאות הבחירות בארה"ב אשר יחזקו בריתות קיימות ויתגברו הסכמים בין לאומיים. מעבר לכך, פיתוחי חיסון לקורונה וההיערכות להפצתם, מחדדים את החשיבות של קשרים בינלאומיים והמהות הגלובלית של קיומנו.

בדומה למשקיע בורסה מנוסה הקונה מניות כאשר ערכן נמוך בתקופת שפל, עלינו להסתכל מעבר לטווח המיידי, תוך אמונה שבעולם של מחר, מגמות הגלובליזציה אף יתחזקו ויתפשטו. אם כן, דווקא עכשיו זה הזמן להשקיע בהרחבת הקשרים בין ישראל לעולם - קשרים עסקיים, תרבותיים ובין אישיים, תוך מתן דגש רב על מקצועיות והבנה מעמיקה של הכללים החדשים בכל תחום.

נכון שיצירת קשרים אלה ומימושם מתרחשים כעת בעיקר במישור המקוון, בשל מגבלות מובנות, אבל הקשר המקוון של היום יתפתח לקשר יותר מגוון, חי ומשמעותי מחר. זה הזמן שמדינת ישראל תשקיע בקידום קשרים בין לאומיים בכל הרמות: חיזוק קשרים דיפלומטיים, שיתופי פעולה מדעיים ותרבותיים, פרויקטים מחקריים בין לאומיים וקידום קשרים עסקיים ותעסוקתיים בין חברות ישראליות והעולם הפתוח. הנכונות של חברות ישראליות לקלוט מתמחים בין לאומיים, במסגרות המאפשרות שילוב של עבודה מרחוק, היא דרך מצוינת לחזק את זיקתו של המשק הישראלי לעולם ולהתכונן לעידן לאחר הקורונה. ארגון אונוורד ישראל, ארגון הגג של תכניות הביניים הבינלאומיות והתמחויות סטודנטים בישראל, פועלת לשם כך.

כעת השמיים סגורים, ובאופן טבעי תשומת הלב שלנו ממוקדת בהתמודדות שלנו עם הנגיף ונזקיו. אבל העולם לא נסגר, הוא ממשיך להיפתח ומחכה לנו מעבר לפינה.

העולם באמת השתנה ב-2020. אחד השינויים הכי משמעותיים שאמנם לא קשורים לקורונה, אבל בהחלט נבעו ממנה, היו היעדר המפגשים פנים מול פנים. הערך והחיוניות של מפגשים אלו ירד מהפרק, נוצר כאן משהו מיוחד, שמאפשר לכולנו להיות נגישים וזמינים יותר. הנורמה במפגשים פיזיים כבר לא רלוונטית ולכן, נראה שפתאום כל העולם מוכן לפתח יחסים עם מישהו בצד השני, ללא כל תלות בזמן, מקום, חוקים והרגלים מהעבר.

שינויים כאלו נוכל לראות גם בהיבט פוליטי, כשראשי מדינות נפגשים בזום על מנת לדון בנושאים מאוד רגישים שפעם היו רק עולים אך ורק בחדרי חדרים. יתרונות רבים הגיעו גם לחברות מובילות וגם חברות קטנות יותר, כשהן מפתחות שיתופי פעולה בעלות מיליארדי דולרים, בזמן שרוב המאמץ קורה בבית עם ילדים ברקע. ואנחנו, במדינה שרגילה להרגיש מוקפת אויבים, במקום לבכות על סגירת שדה התעופה והגבולות, מוצאים את עצמינו יצירתיים ומקוריים על מנת להמשיך את שגרת היום יום, בעבודה תוך שילוב חיינו האישיים.

אחת הדוגמאות הבולטות הייתה עסקת הענק של אינטל עם חברת מוביט. מאז 2018 אינטל השקיעה במוביט ולקחה חלק בפעילותיה, אך עם הזמן הבינו את הבסיס והזדמנות שיכולה להגיע בעתיד לשיתופי פעולה נוספים. דווקא בתקופה הקורונה, בסביבות חודש מאי, חברת מוביט חתמה על הסכם רכישה בידי אינטל בשווי של מיליארד דולר. מכיוון והעסקה התחילה להבשיל בתקופה בה הזום הוא הכלי המרכזי, מצאו עצמם חברי הדירקטוריון מגבשים ומתקדמים עם העסקה מהר מאוד כאשר הפלטפורמה היחידה שעומדת לרשותם היא הזום.

לא רק במישור העסקי. כמדינה שחיה ונושמת ממאות אלפי מבקרים כל שנה, הקיץ שעבר בהחלט היה קשה. יחד עם זאת, היו כבר כאלו שניצלו את המציאות לבנות קשרים עוד יותר חזקים בין ישראל לתפוצות. בסוף האביב הקודם, כשישראל הייתה בסגר, אלפים של סטודנטים בחו"ל מצאו את עצמם בלי תוכניות לקיץ. כחלק מתוכניות התמחות של סטודנטים בפרויקט משותף של ONWARD ISRAEL וארגון TAMID, סטודנטים המשיכו להתמחות כשהוצע להם לעבוד מרחוק בחברות סטרט-אפ ישראליות למשך חודשיים והתוצאות דיברו בעד עצמן. עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו רואים קשרים רבים נרקמים, שותפויות והסכמים שהיו מוחבאים במגירה יוצאים לאור ולנו רק נותר להמשיך בפיתוח קשרים אישיים ומשמעותיים אלו ולהבין שקורונה זאת לא רק תחלואה אלא גם הזדמנות.

השנה קרו הרבה דברים מתחת לרדאר של האזרחים וזאת בעיקר משום שגם הממשלה וגם האזרחים התעסקו בעיקר בהיבטי הקורונה. חקיקות שונות שמקודמות גם בימים אלה נמצאות מתחת לתשומת הלב הציבורית והתקשורתית, אחת מהן היא הניסיון להוציא את מכירת הקנאביס הרפואי מחוץ לבתי המרקחת. לאן? זו שאלה טובה כי כרגע ההגדרה היא מאוד מעורפלת, והיא זאת שמדירה שינה מעינינו ומעיניו של כל מי שדואג לטובת הציבור. מרכולים ופיצוציות, קיוסקים ואולי אפילו בגז' שכל רכב יכול להיות מקום אפשרי למכירת הקנאביס הרפואי. אנחנו בהסתדרות הרוקחים, נלחמים מהיום הראשון לשנות את השינוי ולוודא שמכירת קנאביס כמו כל תרופת מרשם תימכר בבית מרקחת בלבד, תחת בקרה מסודרת והבטחת איכות התרופה למטופל.

בנוסף, השנה התקיים בפעם השנייה בלבד יום הרוקח הישראלי, ככל הנראה לא שמעתם עליו, וזאת גם משום שכולנו צמודים למסכים ועוקבים אחרי העדכונים בטלפונים סביב התרופה, והסגר, אבל חשוב שיחד עם זאת לא נשכח את האנשים שגם בגל הראשון, גם בשני וכנראה בשלישי והאחרון, אם התרופות יעבדו בצורה חלקה, הרוקחים יהיו שם, ויחכו לתת לכם את השירות הכי מקצועי וטוב, לכל בעיה שלא תהיה לכם, סגר או לא, קורונה או שגרה, כל הרוקחים ללא יוצא מן הכלל ימשיכו להיות בחזית, לסכן את בריאותם בשבילכם. אז תוודאו שפעם הבאה שאתם קופצים לבית מרקחת לקחת תרופה לאמא או לסבא שאתם אומרים מילה טובה לרוקח שלכם, ואם תזכרו לברך אותו ביום הרוקח זו תהיה המתנה הכי טובה שהוא יוכל לקבל.

בעקבות התפרצות מגפת הקורונה בעולם ובישראל התעורר חשש ממשי שמשאבי רפואת החירום לא יוכלו לעמוד בדרישה ולספק את צרכי כל החולים שיזדקקו לטיפול מציל חיים. חשש זה עלה והתחזק בעקבות דיווחים ממדינות שספגו מכה קשה של עליה דרמטית במספר חולים קשים מהמגפה, בהן רופאים נאלצו לבחור אילו חולים יחוברו למכונות הנשמה ואילו לא בשל מחסור במשאבים טכניים ובכלל.

באפריל 2020 מונתה וועדה ציבורית לתיעדוף חולים קשים בתקופת מגפת הקורונה שדנה בשאלת הקצאת אמצעים מצילי חיים בתנאם של משאבים מוגבלים, בדגש על מכונות הנשמה ומשאבי טיפול נמרץ. מסמך התיעדוף אשר פרסמה הועדה בשלהי מרץ 2020, כמעט ועבר מתחת לרדאר אילולא ארגוני החברה האזרחית הפועלים למען אנשים עם מוגבלויות - היו מתריעים על האפליה העולה ממנו ביחס לאנשים עם מוגבלות על פני הציבור הרחב. כך יצא שגם אם אדם צעיר או אף ילד עם מוגבלות נמצא על כף המאזניים מול אדם בא בימים ללא מוגבלות, ושניהם בעלי יכולת שרידות זהה - באופן תיאורטי הילד הוא זה שייאלץ לוותר על ההנשמה. בעקבות הביקורת, פרסמה הוועדה גרסה נוספת לנייר העמדה בחודש מאי 2020, וזו כללה מספר שינויים ובכלל קריטריון המוגבלות, שלא יהווה עוד גורם מכריע בהחלטה.

אני, כמנכ"ל עמותת "צ'יימס ישראל", הנותנת שירות לאלף ארבע מאות אנשים עם מוגבלות ובני משפחתם, מגיל שלושה חודשים ועד מאה ועשרים, ללא הבדל דת מין או רקע סוציו-אקונומי, ומוביל ארגון שחרט על דגלו את ההצהרה הברורה שלכל אדם (כן, גם עם מוגבלות) קיימת הזכות לשוויון, נחרד מעצם המסקנות שאליו הגיעו עם כתיבת המסמך הראשון.

עצם המחשבה שהועדה החליטה ביודעין לוותר על אדם, או להעבירו לעדיפות שניה או שלישית בתור לקבלת מכונת הנשמה בשל חוסר מסוגלותו הפיזית לעבוד או בשל היותו רתוק לכיסא גלגלים מטרידה מאוד את מנוחתי. אופן כתיבת המסמך יחד עם ההחלטה שבסופו מעידים על חשיבה מעוותת בבסיסה, המעלה על הכתב את הלך הרוח בקרב מקבלי ההחלטות (שלצערי משם מחלחלת לציבור) כי חייו של אדם עם מוגבלות נחשבים פחות. עוד יותר אני נחרד מעצם המחשבה שללא התערבותם של ארגונים חברתיים והקמת קול צעקה בעניין, המסמך הראשוני יכול היה להיות המסמך המכריע את חייו של אדם- לחיים או מוות רק בשל מוגבלותו. אנו עדים לתפיסה הבעייתית הזו ולאו דווקא בהיבט של חיים או מוות אלא בניסיונות הפשוטים של החיים - לשלב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה או בקהילה, אנו עדים לעובדה המצערת, שגם כיום על סף פתחה של 2021 -אנשים עם מוגבלות נחשבים פחות.

אנו מחנכים מאות מקבלי שירות בחיי היום יום לערך המסוגלות, ולא מוותרים על אף אחד מהם! הצוותים שלנו עושים ימים כלילות לקדם אותם בכל דרך אפשרית ולהביא אותם למלוא הפוטנציאל האישי שלהם. כחברה מתוקנת אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעבור על החלטה שכזו לסדר היום, ואני מפה מחזק את ידם של כל הארגונים החברתיים שחברו להקמת קול הצעקה כנגד המסמך, מי ייתן ולא נצטרך להקים קול שכזה בעתיד ואדם עם מוגבלות יהיה באמת שווה לחברו בעיני מקבלי ההחלטות וגם בעיניו של האזרח הפשוט.

ארגון Vibe Israel, פועל בעשר השנים האחרונות למיתוג ושיווק ישראל בעולם, וכבר יצר למעלה ממיליארד אזכורים חיוביים על ישראל ברשת. בשנת 2018 השיק הארגון תכנית עבודה כוללת, הנשענת על מתודולוגיית מיתוג מדינות, למיתוג אסטרטגי של ישראל בעולם.

בעקבות התפרצות מגפת הקורונה וההשלכות הכלכליות הכבדות שלה, ובשיתוף עם משרד הכלכלה ומכון הייצוא, הרחיב הארגון את פעילותו ופיתח, בליווי חברת הייעוץ המובילה בעולם בתחום מיתוג מדינות, מערך למיתוג אסטרטגי של הכלכלה הישראלית בעולם. התכנית למיתוג הכלכלי נשענת על מחקר נרחב שנערך בקרב מקבלי החלטות ובכירים בעולם העסקי הישראלי, וכן בקרב כ-3000 אנשי עסקים בעולם. התשובות של שתי הקבוצות הושוו זו לזו, ולצד ניתוח נתוני חיפושים באינטרנט על עסקים בישראל בשנים האחרונות, התקבלה תמונה של הפער בין האופן בו ישראל סבורה שהיא מציגה ומקדמת את עצמה, לבין האופן בו היא נתפסת בפועל בעולם.

תוצאות המחקר היו מפתיעות והראו כי אנו נמצאים בנקודת זמן קריטית, המחייבת פעולה מיידית במידה ואנו מעוניינים לשמור על היתרון של ישראל בשוק העולמי, ובפרט לאור התחרות שצפויה רק ללכת ולגבור.
פחות מ-1% מאנשי העסקים בסקר הגלובלי, ענו כי ההצטיינות של ישראל היא בתחום הסטארטאפים. חיפושים באינטרנט בעבור המילה Start-Up בהקשר של ישראל נמצאים בסטגנציה ב-4 השנים האחרונות, וזאת לעומת עליה ש ל21% בממוצע בקרב המדינות שהוגדרו על ידי אנשי העסקים הישראלים כמתחרות המרכזיות שלנו. והמונח Start-Up Nation הפך מביטוי ייחודי לישראל, לביטוי שמשמש כל מדינה שמעוניינת למצב את עצמה כאקוסיסטם של חדשנות. העובדה שמדינות נוספות אימצו לעצמן את הביטוי מעידה שאנחנו עושים משהו נכון, וישראל אכן נתפסת כיום ככלכלה מוערכת, אך הדבר מעיד גם על צמצום הפערים בינינו לבין המתחרים, ולכן אסור לנו להיות שאננים ועלינו לחתור כל הזמן לשמירה על היתרון שיש לנו ולבחון כל הזמן מחדש את המסרים השיווקיים בהם אנו משתמשים.

מסקנתה המרכזית של חברת הייעוץ הייתה כי ישנו צורך אקוטי בייסוד גוף מקצועי שיפעל למיתוג ישראל בעולם. וכי מי שצריך להוביל גוף מסוג זה הוא דווקא המגזר הפרטי, בתמיכת הממשלה, ולא להיפך, על מנת לנטרל השפעות פוליטיות על פעילות הגוף.

הסוגיות הרבות שמציפה הקורונה עשויות לדחוק את הטיפול בנושא המיתוג לשוליים. אך עלינו לזכור שהמשבר הזה, הוא לא רק משבר בריאותי, אלא משבר כלכלי עצום. מדינות אחרות בעולם, אשר נהנות כבר מפעילות של משרד מיתוג ממשלתי, פועלות במרץ לניצול חלון ההזדמנויות שנוצר בצל הקורונה והשינויים בשווקים העולמיים. גם ידידתה החדשה של ישראל - איחוד האמירויות, השכילה להקים השנה משרד מיתוג ממשלתי שפועל, דווקא עכשיו, לקידום האיחוד כיעד אטרקטיבי לעסקים, תיירות ועוד.

אנו מקווים, שבנקודת זמן זו, בה החיסון נכנס לשימוש וניתן לפנות לטפל בנושאים דחופים לא פחות, כי נושא המיתוג הכלכלי של ישראל יזכה לתשומת הלב הראוייה לו, הן מהמגזר הפרטי והן מהממשלה, ככלי מהותי שיסייע לנו לצאת מחוזקים מהמשבר הכלכלי הנוכחי הן בטווח הקצר, והן בטווח הארוך.

שנת 2020 הייתה בהחלט שנה מורכבת, אך לצד הגבלות, חסמים וקורונה התרחשו גם דברים טובים. הקורונה במובנים רבים האיצה תהליכים רבים שהפכו צו השעה. ביניהם היה גם המעבר והשימוש בדיגיטציה כחלק אינטגרלי מחיי היום יום שלנו, זה בא לידי ביטוי בעיקר בצמצום השימוש בכסף מזומן ומטבעות בפרט. כבר בתור ילד מאוד אהבתי לקחת בקבוק זכוכית יפה וישן ולשים בתוכו את מטבעות המתכת שהיו מחזירים לי כעודף ומחכה בהתרגשות לראות מתי הבקבוק יתמלא. במציאות של היום נדמה שכולנו משתדלים לגעת פחות ולשמור מרחק, השימוש בכסף פיזי מקבל משמעות אחרת קל וחומר שמדובר במטבעות. יותר פעולות הופכות לדיגיטליות ובמקביל בעולם מכריזים על צמצום השימוש במזומן. ניתן לומר שהקורונה היא קטליזטור להכשרה, פיתוח ושימוש בארנק דיגיטלי. כיום גם החברות מדברות על החלפת השימוש במזומן לשימוש בחלופות דיגיטליות. הלכה למעשה, אנשים היום מסתובבים עם הרבה פחות מזומן בכיס. אני סבור כי ייקח זמן רב עד שהמזומן יעלם, זה יקרה בהדרגה, אולם צפוי שנתחיל להרגיש זאת בקיטון היקפי השימוש במטבעות.

בחודש מרץ, אוכלוסיות שלמות שהוגדרו 'בסיכון' היו סגורות בבתים ובקרב האוכלוסייה המבוגרת, נסגרו גם העובדים הזרים שחיים ועובדים בישראל. לעובדים הזרים אשר נאלצים לרוב להתנהל במזומן הבעיה החמירה, כיוון שכעת המזומן שלהם תקוע יחד עמם בבית. פתאום השימוש במזומן הבטוח והמוכר אינו פונקציונאלי מספיק ובמשך שבועות שלמים עובדים רבים התקשו לבצע הפקדות מזומן והעברות כספים למשפחותיהם בחו"ל בשל הסגרים. יחד עם הבעיה עלה גם פתרון בדמות מוצר שמאפשר סליקה לארנק הדיגיטלי באמצעות כרטיס אשראי או העברה בביט, היוזמה עלתה בכדי לאפשר לעובד שימוש חופשי בכסף שלו גם אם הוא לא נייד או נמצא במיקום מרוחק. הרחבת יכולות ההפקדה הדיגיטליות הקיימות בארנק הביאה לפתרון נגיש, מיידי ויעיל מבלי לצאת מהבית ולסכן את העובד או את הסבא וסבתא עמם הוא נמצא.

כך נוצר אתגר חדש, חינוך שוק ובניית אמון במוצר חדש, כל זאת בזמן שגם אנחנו כחברה לומדים לעבוד באופן מלא במציאות קורונה מחוץ למשרדים. המציאות רתמה אותנו כחברה, צוותי הפיתוח ושירות הלקוחות עבדו קשה מהרגיל להנגיש את השירותים החדשים ללקוחות מהר ככל האפשר ולהעניק להם תחושה של בעלות ועצמאות על כספם בדיוק בזמן בו הרגישו חסרי אונים. תחושת העצמאות והחופש הפיננסי התעצמו כשחיברנו לארנק כרטיס ויזה שאפשר להם לקנות בחנויות ואון-ליין, אז באמת ראינו שהעובדים יכולים לקחת יום חופש אמיתי ולייעל את הזמן שלהם ולא להקדיש את רובו לסידורים כספיים. כחברת סטארטאפ צעירה התמודדנו עם אתגר לא פשוט, אבל התגברנו עליו וחווינו צמיחה. הפידבקים החיוביים מהלקוחות גרמו לנו לחייך והיו שווים הכול.

וירוס הקורונה הסיט את הפוקוס משורה רבה מאוד של נושאים חשובים, ש"כיכבו" בתקופה שקדמה לפני שפרץ לחיינו. כך למשל נושא ה-me too, ירד מקדמת הבמה לירכתיה וגם נושאי הסביבה והאקלים פינו מקום למשבר הבריאותי והכלכלי האקוטי.

נושא אחד שחשוב מאוד לליבי, נדחק לשולי התודעה הציבורית - המאבק ביוקר המחיה. אמנם משבר הקורונה, שהתפתח למשבר כלכלי זכה לסיקור רב, ומאבק ההישרדות של משפחות רבות שהגיעו לפת לחם ריגש את כולנו. יחד עם זאת, המאבק של הציבור הרחב לשמור על כוח הקניה של כספו ועל כבודו הלך ודעך בתודעה. בעוד שהמאבקים הפוליטיים התעצמו במהלך משבר הקורונה, השיח על יוקר המחייה נדחק לקצה התודעה הציבורית, וחבל. בתקופת אי הוודאות הפיננסית שנוצרה עבור כולנו, ודאי עבור אלו שנאלצו לצאת לחל"ת או שפוטרו, יש משמעות מכרעת לכסף הפנוי שנותר לנו בכיס. כל שקל שנותר לנו בכיס, לאחר ההוצאות השוטפות, מרחיק אותנו מתלות בתמיכה ומאפשר לנו לבסס את האיתנות הנחוצה להתמודד עם תהפוכות החיים, שלא נגיע לדילמה של האם לטפל בשיניים או לקנות מחשב לילד.

במקום זה אנחנו ממשיכים לחרוק שיניים. אולי כשנסיים להיאבק על הבריאות ועל החיים, נבין שמאז שיא המחאה הציבורית בקיץ 2011, המצב רק החמיר. בשנה האחרונה, בחסות הקורונה ותחושת החירום רשתות השיווק העלו מחירים ואנחנו בלענו את זה וכמעט לא צייצנו. העומס התקשורתי וההבלטה של המשבר הבריאותי ושל המשבר הפוליטי שלא נגמר, גרמו לכך שנושאי יוקר המחיה נעלמו, אם בכלל היו, מהשיח הציבורי. פרט לשיח על המחסור בתחילת המשבר, לא נראה כי נושאים אלו מקבלים מקום בתוך מהדורות החדשות. זה לא חייב להיות כך. זו לא גזירת גורל. הציבור יכול להתארגן, למחות על המחירים, על הפערים למול יתר מדינות ה-OECD, להגדיל את כח הקניה ולהוזיל את יוקר המחיה. אם חלק מהאנרגיה, הלהט, האחדות והמסירות של המפגינים מול מעון ראש הממשלה, בבלפור ועל הגשרים, הייתה מופנית גם לטובת שיח יוקר המחייה, סיכוי גבוה שהיינו עדים למספר שינויים מהירים שהיו משפיעים על הכיס של כולנו. אני מקווה שבשעה שש אחרי מלחמת הקורונה נתגייס שוב למלחמה על הכיס ועל הכבוד שלנו.