מה יש בו בסיפור של אליזבת הולמס וחברת תראנוס, שמושך כל־כך הרבה תשומת לב ועניין ציבורי גם שנתיים אחרי שהחברה כבר נסגרה סופית? האמת היא שלא צריך להתאמץ הרבה כדי להבין, מספיק לפרק אותו למרכיביו: יזמת צעירה ומבריקה, קצת מוזרה, שסומנה כיורשת של סטיב ג'ובס; מיזם בריאותי קל להבנה שהיה אמור לשנות את החיים של כולנו; ידוענים ופוליטיקאים שמעורבבים בסיפור; רומן סודי בין היזמת למנהל בכיר; ולסיום גם אוסף של שקרים שנועדו להסתיר את הכישלון המהדהד.
כעת מצטרף לכל זה גם משפט מתוקשר, שבו יהיה ניתן להתבונן בפניה של הולמס (דרך מסכת פלסטיק שקופה), ולנסות להחליט יחד עם המושבעים האם היא הייתה נוכלת שתכננה מראש להונות את העולם, או שמא רק "נקלעה לסיטואציה"? המשפט אמור היה להתחיל במרץ הקרוב, אולם נדחה לחודש יולי בעקבות מגפת הקורונה, והתביעה תבקש בו עונש של לא פחות מ-20 שנות מאסר.
בתחילה הקו של הולמס גרס כי היא לא הונתה את משקיעיה ואת הציבור לגבי יכולות המוצר שפיתחה או מצבה הכלכלי של החברה. אולם בספטמבר חלה תפנית, כשעורכי דינה הודיעו כי הם מעוניינים להעלות במשפט עדויות חדשות לגבי המצב המנטלי של הולמס בעת האירועים. בין היתר תזומן פסיכולוגית מומחית לטראומה וקורבנות אלימות נגד נשים.
לא ברור האם הטענה תהיה קשורה למערכת היחסים של הולמס עם בן זוגה לשעבר, ראמש "סאני" בלוואני, שהיה גם הוא בכיר בחברה (בזמן אמת הוסתר הקשר ביניהם מהמשקיעים ומהשותפים). עד כה לא היה ספק כי מבין שניהם, הולמס הייתה המוח והרוח החיה מאחורי החברה, אך ייתכן שקו ההגנה שתאמץ ינסה לכפור בכך.
איך הכול התחיל? הילדה שהפכה לאגדה
אליזבת הולמס נולדה ב-1984 למשפחה עם היסטוריה מפוארת שמשלבת בין גבורה צבאית ותעשיינות. בשלב מסוים הייתה המשפחה אחת העשירות בארה"ב כולה. אביה, כריסטיאן רסמוס הולמס הרביעי, קיבל מדליית גבורה עבור הצלת אישה שניסתה להתאבד מגשר.
לזמן קצר הוא היה בכיר בחברת האנרגיה אנרון (לפני שערוריית ההונאה שלה) ואחר כך שימש במגוון תפקידים בממשלת ארה"ב ופעל לטובת איכות הסביבה, מיגור העוני ובריאות הציבור. אמה, נואל אן דאוסט, הייתה יועצת פרלמנטרית.
הולמס סיפרה כי העריצה את אביה ורצתה להיות משפיעה כמוהו. בגיל תשע כתבה לו מכתב ובו ציינה כי היא "רוצה לשנות את העולם". מלבד אביה היא העריצה גם את סטיב ג'ובס, ובחדרה הייתה תלויה תמונתו וכן צילום קורות החיים שלו.
אבל חבר משפחה אמר גם שבערך באותו הגיל היא אמרה לו שהיא רוצה להיות מיליונרית. "את לא רוצה להיות נשיאת ארה"ב?", הוא שאל לדבריו את הילדה המחוננת, וזו השיבה: "לא, אם אהיה מיליונרית הנשיא יתחתן איתי".
בתיכון היא למדה תכנות וסינית. עם סיומו התקבלה לתואר בהנדסת כימיה באוניברסיטת סטנפורד. אבל בגיל 19 היא פרשה מהלימודים כדי לייסד את תראנוס יחד עם אחד המרצים שלה, והזרע הראשון של סיפור ההונאה המדהים שלה, נזרע.
המרצה, צ'נינג רוברטסון, סיפר על כך בעבר: "ידעתי שהיא שונה. הייתה לה גישה מקורית לגמרי לפתרון בעיות. פעם בדור נתקלים באיש חזון אמיתי". אבל היום כבר ידוע כי היא פנתה לפני כן למרצים אחרים, שטענו שלא סביר שההצעה שלה תעבוד. לרוברטסון היו אותם כלים לבחון את ההמצאה, אבל הוא האמין בהולמס.
המוצר הראשון שהגתה הולמס היה מדבקה לניטור רציף של מצב המטופל באמצעות יניקת טיפות דם זעירות מעורו מעת לעת. אמה סיפרה בראיון שהיא עבדה על בקשת הפטנט למוצר במשך שישה ימים ברציפות, למעט כמה שעות שינה חטופות. היא ביקשה וקיבלה את האוכל שלה ישירות למחשב. כשהפטנט הוגש, היא קרסה וישנה במשך יומיים.
בסופו של דבר תראנוס הציעה מוצר פחות שאפתני, אם כי עדיין פורץ דרך. מדובר במכשיר שיכול לבצע מאות בדיקות באמצעות נטילת טיפה בודדת של דם מאצבעו של המטופל. הולמס ציינה באחד הראיונות שנתנה כי המציאה את המוצר משום שהיא פוחדת מבדיקות דם. בהרצאת טד שנתנה סיפרה כי המציאה אותו דווקא לאחר שקרוב משפחתה נפטר ממצב רפואי שהיה ניתן לגלות בבדיקה.
כך או כך, הרעיון המהפכני הצית את הדמיון והנסיקה של החברה הייתה מהירה. תראנוס הוקמה ב־2004 ועד 2014 כבר גייסה 400 מיליון דולר לפי שווי עתק של 9 מיליארד דולר. בשיאה הועסקו בחברה לא פחות מ-800 עובדים.
ידוענים ופוליטיקאים שחלקם היו חברים של הוריה של הולמס, כמו הנרי קיסינג'ר וג'ורג' שולץ, מיהרו להשקיע בילדה שכבר הפכה לאגדה. ההשקעה הפכה את הולמס, שהחזיקה ב-50% מהחברה, למיליארדרית "על הנייר" הצעירה ביותר בארה"ב.
דמותה של הולמס סקרנה מן הרגע הראשון. לעיתים קרובות תיארו אותה: "כמו סטיב ג'ובס, אבל באישה", והיא עשתה כל מה שניתן לעשות כדי לשמר את התדמית הזו, כולל להתלבש כמו ג'ובס ולגייס מעצבים מאפל למוצר שעוד לא היה קיים. היא לא ניסתה לפזר את המסתורין סביבה, אלא להיפך: סיפרה כי היא רווקה ו"נשואה לפרויקט" (כאמור, בדיעבד התברר שהיא הייתה במערכת יחסים עם בלוואני), שהיא עובדת 16 שעות ביום, בלי קפה, בלי אלכוהול, בלי מוצרים מהחי, ובעצם חיה בעיקר על שייקים ירוקים.
בכתבה ב"גלובס" מ-2014 תיארנו את דמותה המשתקפת מראיונות שנתנה. "בהופעתה הציבורית הראשונה כמנכ"ל תראנוס, ב-2013, היא נראית נערה כמעט, ביישנית, מכונסת בעצמה ומאוד לא נינוחה. אי אפשר לפספס שמשהו מתרחש שם בפנים, אבל קשה לדעת אם מדובר בגאונות או בשיגעון".
גם מי שנתקלו בהולמס במציאות התרשמו כי יש בה משהו מוזר. עובדים דיווחו כי נתקלו בה לעיתים רוקדת לעצמה במשרד השקוף לצלילי שיר היפהופ, באופן לא ממש שגרתי ביחס למה שמקובל במקומות העבודה. הולמס גם הביאה למשרד את הכלב שלה והודיעה שהוא כעת הקמע של תראנוס, אבל הכלב, באלטו, לא היה מאולף כהלכה ועשה את צרכיו בחדרי הישיבות.
אפילו הקול שלה עורר שאלות. בראיונות ובפגישות חשובות דיברה בקול נמוך, שתואר ככובש וסמכותי, אך עובדים טענו כי לפעמים פתאום שוחחה איתם בקול גבוה יותר, וחששו שאימצה את הקול הנמוך במכוון. משפחתה טענה כי מאז ומעולם קולה היה נמוך והוא הופך לגבוה כאשר היא נרגשת.
לסימני השאלה המעט אקלקטים הללו, התלוו גם חשדות רציניים. בתעשיית הביומד נהוג לפרסם מאמרים מדעיים לגבי טכנולוגיה שעליה מתבססת חברה, ותראנוס לא עשתה זאת. ה"ידע" נשמר בסוד והולמס הסכימה רק לומר כי היא משתמשת ב"אותה כימיה, באותה פיזיקה" כמו בבדיקות דם אחרות, כשהסוד הוא "האופטימיזציה".
כדי להפוך בדיקה חדשנית לסטנדרט חדש בשוק יש לבצע ניסויים נרחבים. אלא שבתראנוס טענו שהבדיקות שלהם הן "אותן בדיקות, רק בצורה טובה יותר", ולכן אין להם צורך להוכיח כל בדיקה ובדיקה בניסוי השוואתי. בשלב כלשהו טענו בחברה כי הבדיקות יוגשו לאישור ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, אך בסופו של דבר זה לא קרה.
תראנוס כן קיבלה הכרה מסוימת מחברות תרופות שעבדו איתה, וקיבלו ממנה תוצאות של בדיקות דם פשוטות במהירות כחלק מהניסויים הקליניים שלהן. התביעה תטען כי התוצאות הללו סופקו על־ידי שימוש במכונות קיימות של חברות אחרות.
בכלל, שוק הביומד נבדל משוק ההייטק. בחברות רציניות שפועלות בו מקובל כי המשקיעים הם גורמים בולטים בתחום, אך לתראנוס לא היו כאלה. גם הדירקטוריון שלה לא כלל אנשים מהתחום, אלא אותם חברי משפחה, פוליטיקאים בעלי שמות מרשימים אך ללא קשר לעולם הרפואה.
ההצלחה היחידה של החברה בתחום הגיעה באמצעות רשת בתי המרקחת וולגרינס, שכבר באותה התקופה החלה לשווק את הבדיקות של תראנוס בקליניקות שהקימה בתוך סניפיה.
והיה גם העניין המשונה של מה שהתרחש בתוך החברה עצמה. עובדים שהעלו שאלות בפומבי או חשפו מידע הושתקו באיומים ותביעות. לאחר מכן יצאה החברה בבליץ יחסי ציבור מעורר השתאות. ישיבות בתראנוס נפתחו במתקפות ואפילו קללות נגד המתחרים ("פאק יו סונרה קווסט", הייתה רמת התחכום). גם התחלופה בחברה הייתה גבוהה. באתר Galssdoor המכיל ביקורת של עובדים על חברות, החלו להצטבר טענות כי מדובר בדיקטטורה שיש בה מקום רק ליסמנים.
וכמובן, מעל הכול ריחפה גם הזוגיות של הולמס ובלוואני. השניים הכירו עוד לפני הקמת החברה, כשהיא הייתה בת 18 בלבד. הוא עזב את אשתו והם עברו לגור ביחד. בלוואני היה דמות ידועה בקרב עובדי החברה מיומה הראשון, אך לא בעל תפקיד רשמי בה. מאוחר יותר הפך לסמנכ"ל התפעול בחברה. הוא נהג לפטר על המקום עובדים שלא מצאו חן בעיניו, וגם לנהל דיונים מקצועיים בתחומים שבהם היה ברור שאינו מבין.
הנפילה: זו הייתה שאלה של זמן
על־פי עדויות עובדים, ההשקה הצפויה בוולגרינס היא שגרמה לחברה לחצות את הגבול: ממקום עבודה מוזר לארגון של שקרים ורמייה. ככל שהתקרב המועד והמכשירים של החברה לא הצליחו לספק את בדיקות הדם הרצויות במהירות הרצויה - ולמעשה לא עשו אף אחד מהדברים שהיו אמורים להפוך אותם ל"דור הבא" של האבחון - החלו העובדים, בהנחייתה של הולמס, להציג מצג שווא למשקיעים. הם ביצעו את הבדיקות באמצעות מכשירים של חברות אחרות, והציגו אותן כאילו נעשו באמצעות מכשירי החברה. זה אומנם עבד בתקופת ההשקה, אבל מכאן זאת כבר הייתה רק שאלה של זמן עד שההונאה תתגלה.
ב-2015 פרסם כתב הוול סטריט ג'ורנל, ג'ון קריירו, תחקיר שחשף כי התוצאות שמפיקה המכונה העיקרית של החברה לא מדויקות וכי תראנוס למעשה משתמשת במכונות של חברות אחרות עבור רוב הבדיקות שלה.
הולמס עוד טענה כי "זה מה שקורה כשמנסים לשנות דברים", אבל ב-2016 ה-CMS, הגוף האחראי על ביטוחי בריאות ממשלתיים בארה"ב, שלח לחברה מכתב אזהרה בטענה כי בדיקות החברה מסכנות את הנבדקים. תראנוס לא הצליחה לתקן את הבעיות, והולמס הושעתה למשך שנתיים מביצוע בדיקות מעבדה.
נגד החברה שנסגרה ב-2018 הוגשה תביעה של מדינת אריזונה, שבה בוצעו 15 מיליון בדיקות למבוטחים ממשלתיים, אך זו הסתיימה בפשרה. עוד לפני כן, ב-2017 ביטלו משקיעים תביעה דומה תמורת הגדלת אחוז המניות שלהם בחברה.
גם תביעת רשות ני"ע האמריקאית נגד הולמס, שבה נטען כי החברה שיקרה לגבי לקוחות המשתמשים במוצריה ולגבי ההכנסות שלה, הסתיימה בפשרה. אך המשפט הפלילי, שבו הולמס מואשמת בהונאת משקיעים, נבדקים ורופאים לא התבטל וכאמור הוא ייצא לדרך בקרוב.
בעוד הולמס ממתינה למשפטה, היא הספיקה להתחתן בשנה שעברה עם בילי אוונס בן ה-28, היורש המיועד של רשת המלונות של משפחתו, שפועלת בקליפורניה. על־פי דיווחים בעיתונות, הוריו של אוונס התפלצו כששמעו על מערכת היחסים שלו ועל החתונה הסודית עם מי שעשויה להישלח לכלא לשנים ארוכות.
וההפתעה: המהפכה דווקא קרתה
סיפור ההונאה של תראנוס הוא דרמטי בפני עצמו, אבל התפנית הבאמת מרתקת שבו הגיעה רק בשנים האחרונות, כשהתברר שהולמס דווקא כן הייתה הראשונות להתוות את הדרך, ובמידה מסוימת שינתה את העולם. נכון, היא לא פיתחה את הטכנולוגיה לביצוע בדיקות מעבדה מהירות על בסיס כמות קטנה של דם, אולם המודל התפעולי והעסקי מלא החזון שהיא בנתה לתראנוס, הוא זה שמכוון היום את תעשיית האבחון.
זה היה ככל הנראה קורה גם בלעדיה, אבל אחרי שהעולם הרפואי הוקסם מהמודל שציירה הצעירה המרשימה והכריזמטית, היה הרבה יותר קל לחברות אחרות לממש אותו.
בבסיס המודל של הולמס עמדה השאיפה לבצע הנגשה של בדיקות הדם: במקום שהצרכן יגיע אל מקום הבדיקה, הבדיקה תבוא אליו. הקליניקות שמבצעות את הבדיקות היו אמורות להישאר פתוחות במשך שעות ארוכות, גם בסופי שבוע, וההגעה אליהן הייתה אמורה להיות ללא הפניה מרופא וללא בירוקרטיה.
למעשה, אם נסתכל על מה שקורה היום עם בדיקות הקורונה בישראל, נראה את מה שהוא במידה רבה החזון של הולמס: ביצוע בדיקות "על הדרך", כאמצעי לניטור בקלות של מצבים רפואיים קיימים וזיהוי מוקדים חדשים.
היום ברור שהשוק העולמי הולך לכיוון הזה, והעולם כולו רודף אחרי בדיקות שיהיו זמינות לצרכן, בקרבת מקום מגוריו, ויניבו תשובות מהירות, כך שהרופא יוכל לשלוח את החולה לבדיקה ולתת לו את הנחיות ההמשך כבר במהלך אותו הביקור.
הולמס כיוונה לכך כבר ב-2004. היא רצתה שהציבור יעשה בדיקות רפואיות "בשביל הכיף", והציעה למשל כי בנקודת הבדיקה תושמע מוזיקה נעימה, והנבדקים יזכו למסאז' עדין לאחר הדקירה. הבעיה היחידה היא שגם כיום קשה לבצע בדיקות מהירות ומדויקות על סמך כמות דם קטנה.
לא במקרה תראנוס לא הצליחה לפתור את הבעיה - זה פשוט לא עניין טריוויאלי, וברגע שצריך למצוא וריד, צריך גם אנשי מקצוע והכול מסתבך. ועדיין, חברות האבחון אכן עושות מאמץ להגיע לכך, ומשפרות בהדרגה בדיקות קיימות, בדיקה אחת בכל פעם, מאפיין אחד כל פעם, עד למהפכה.
בשנים האחרונות מצאנו את עצמנו אומרים ללא מעט חברות סטארט־אפ שאפתניות "אבל תראנוס". והן ענו: "כן, אבל אצלנו זה באמת". חברות כמו מימד, סייט מדיקל, ויסבי מדיקל ואחרות, הצליחו לעשות את זה בדרך הקלאסית של הביומד, עם המאמרים המדעיים, המשקיעים מהתחום, וכן, גם תואר מהאוניברסיטה. זה קורה בקצב אחר, ועם הרבה פחות "הייפ", אך המהפכה שהולמס הגדירה אכן מתרחשת.